משכנות הרועים שנב

זיל ומשני זאת אומרת ע"ע גופו קנוי לו משמע כיון דגופו קנוי לו לא מהני ביה לשון מחילה דדוקא למאי דסא"ד מעיקרא דאין גופו קנוי ואין לו עליו אלא שעבוד בעלמא הוא דשייך למימר ליה באפי תרי זיל אבל לא כשגופו קנוי לו דדמי לממון שהוא בעין דלא שייך ביה לשון מחילה כדפרישית עכ"ל ונראה לע"ד דמדברי רש"י שם לא משמע הכי אלא דאם אין גופו קנוי הו"ל כחוב לגביה דעבד ובחוב שייך מחילה אבל אם גופו קנוי לא שייך לשון מחי' אלא לשון שחרור כמו עבד כנעני דגמר מאשה וה"ט דבשלמא חוב ממון שניתן לחזרה מדעת המלוה שייך ביה לשון מחי' אבל דמי העבד לא ניתן להחזרה מדעת רבו אלא על שעבוד גופו ניתן הממון והרי גופו קנוי לו ומכור לו לעבודתו לז'. שנים ובכ"הג לא שייך לשון מחי' ומצאתי און לי מתשו' הרשב"א ח"ג סי"ד שנשאל במוחל משכונה שיש לו על חבירו אי מהני בו מחילה והשיב כל שאין גופו קנוי לו מחי' מהניא ביה כדאמר בפ"ק דקידו' ע"ע גופו קנוי כלומר דמכירה ליומיה הוא כעבד דעלמא דאי לא לימא ליה באפי תרי זיל ואע"פ שמגרע פדיונו ויוצא מ"מ כיון שאין לאדון עליו שום ממון אלא עבודת ש"ש המקח של עצמו הוא ובעי גט שחרור כעבד וכו' עכ"ל וכן בקדש חזיתי לו בחי' לשם שהק' ז"ל דהיכן מצינו קנין מעשה ידיו שאינו יכול למחול בע"פ ותי' משם הרמב"ן ז"ל דב' קנינים בעבד א' קנין ממון הוא מעשה ידיו וא' קנין איסור וכו' לפיכך אמ' שאף ע"ע יש לו לרבו קנין איסור שהרי מתירו בשפחה כנענית ואין קנין איסור נפקע בלא גט בין באישות בין בעבדות ולכן הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול אלא שצריך גט שחרור וכו' ע"ש ואי הוה ס"ל כדעת מוהריק"ו מאי ק"ל הרי מעשה ידיו הוו כמעות בעין דל"מ בהו לשון מחי' וגם לפי מה שתי' דמעשה ידיו ודאי איתנהו למחי' אלא שאתה בא לאוסרו בשפחה כנענית אין קנין איסור נפקע בלא גט שחרור כמו גבי אישות

ולעין אם המלוה תפוס במשכון ואמ"ל ללוה הריני מוחל לך החוב ורצה לחזור בו שלא להחזיר המשכון כיון שגופו של משכון קנוי למלוה מדר"י דאמר ב"ח קונה משכון ואע"ג דהתם במשכנו שלא בשעת הלואתו הא מיהא אהני להיות קנוי לו קצת שאין החוב נמחל בדברים בעלמא וכדאמרינן בפ"ק דקידושין המקדש במלוה שיש לו על אחרים ע"י משכון שהיא מקודשת וע"ש בפירש"י ותוס' שם וכ"ה לשון רבי' בפ"ה מה' אישות דין כ"ד ע"ש ומצאתי בשיטה לא נודע שם מחברה בקידושין במ"ד לדף י"ו אהא דאמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי שכתב וז"ל ומבעיא לן מלוה שיש עליה משכון ומחל לו הלואתו אם יכול לחזור בו כל כמה דתפיס ביה במשכון מי אמרינן גוף המשכון קנוי למעותיו או"ד לא דמי דעבד זכי ביה בתורת מכירה ומשתמש בגופו משא"כ במשכון שאינו אלא ערבון על מעותיו ואם מחל מעותיו פקע ליה שעבודו ומה"ט בתרא מסתברא ליה למורי נר"ו שאינו יכול לחזור בו עכ"ל ולפ"ד ז"ל מוציאין משכונו של לוה מיד המלוה בע"כ של מלוה וכן ראיתי להמרדכי בפ"ק דסנהדרין סי' תרפ"א שכתב שנשאל רבינו מאיר על המוחל חוב לחבירו ותפס במשכון והשיב דמחי' מעליא היא ומהך דע"ע אי לאו דגופו קנוי סגי בדאמר ליה זיל ע"ש בדברי הרב ז"ל שכתבנו וכן פוסק מורם סי' רמ"א ב' וכתב הסמ"ע ז"ל וצריך להחזיר לו המשכון ר"ל שכופין את המלוה להחזיר לו משכונו וכדכתי' בעניו' ועיין במה שהארכתי בזה לעיל סי'

אלא שכעת ראיתי להריטב"א בחי' לקידושין במ"ד לדף ח' אהא דאמרי' התם קידשה במשכון דאחרים מקודשת כדר"י דאמר ב"ח קונה משכון שכתב וז"ל פירוש לענין שאינו נעשה מטלטלי אצל בניו וכו' וה"ה דלא סגי ללוה במחילת החוב עד שיחזיר לו משכונו כדאיתא לקמן בפרקין עכ"ל ולשם גבי הא דאמרי' הכא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי וכו' כתב וז"ל ואגב ארחין שמעי' מהכא דמחילה אצ"ק מיהו כשיש בה קנין הגוף דמלוה על המשכון לא סגי ליה במחי' כדכתיבנא לעיל וכדבעינן למימר לקמן כך קבלתי פי' שמועה זו מפי מורי רבינו נר"ו עכ"ל הא מיהא ס"ל דבקנין מועיל שהקנין מקנה לו החפץ שהוא ממושכן אצלו וכ"ש אם החפץ בידו ומחל לו עליו הלוה דודאי קנה אותו וע"כ ל"ק הרא"ש דלא שייך לשון מחי' בדבר שהוא בעין אלא במחי' גרידתא אבל ע"י קנין פשיטא דמהני דאלימא מלתא דקנין כדאמרי' בר"פ הכותב גבי דין ודברי' אין לי בנכסיך דאי קנו מידו מגופה של קרקע קנו מידו וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשו' והביאה מרן בב"י סי' י"ב וסי' רמ"א והיא ל'ו נדפסה בח"ג סי' ה' דאע"ג דלשון מחי' לא שייך בקרקע אם קנו מידו קנה ע"ש וע"ע בח"ב סי' ש"א דאע"ג דקי"ל דקרקע אינו נקנה אג"ק אפ"ה קנין מהני שה שהקנין מתקן הענין ע"ש וכן מצאתי לו בחי' בפ' חזקת דף מ"ג אהא דאמר התם הב"ע בכתב לו ד"וד אין לי וכו' כמו שהובא במקו' לשם ומעתה ת'ם אני על הרב פרישה בסי' מ"ג שעמ"ש הרא"ש דבחפץ שהוא בעין לא שייך בו לשון מחילה כתב הוא ז"ל וז"ל נראה דאפי' קנו מידו ע"ז לא מהני עכ"ל ודבריו אלו הפך דברי הרשב"א דס"ל דאפי' בקרקע דחשיב טפי בעין ס"ל דמהני קנין ובחפץ הוכחתי מדברי הריטב"א דמהני ע"י קנין וכן מצאתי להריטב"א בפרק חזקת שכתב בפירוש דבקרקע מהני לשון מחי' היכא שקנו מידו כמ"ש הכנ"הג סי' רמ"א אות מ"ג בהגהב"י ע"ש וראיתי לה' מוהרשד"ם ח"מ סי' רע"ח שהביא תשובת הרשב"א שהביא מרן בב"י ואח"כ כתב וז"ל ולעד"ן שתשובת הרא"ש חולק ודעתי שאפי' קנין אינו מועיל וכו' והדר ק"ל מהך דפ' הכותב ותי' ע"ש ואהמ"ר אינו מתקבל וכבר הושג מהרב פרח מט"א ח"ב סי' צ"א ובהס'כמה עלה דשוים הם בס' זו שהקנין מועיל וכן העלה ה' מוהרח"ש בח"ב סוף סי' ך' וכתב דאי איכא מאן דפליג אילי אלא בקרקע דלא שייך ביה תפיסה אבל במטלטלין טלין דשייך בהו תפיסה פשי' דהרא"ש ומהרי"קו ודעמייהו מודו דמחי' ע"י קנין מהניא בהו ע"ש וע"ע להרב ז"ל סי' ס"ג דף צ"ו הולך ואור כדברים האלה ע"ע וכן העלה ה' תורת חסד סוף סי' רע"ז ע"ש ובהגה"ה לשם וע"ע לה' זרע אברהם ח"המ סי'. ולה' אורים גדולים לימוד קל"ט והרב דבר משה ח"מ סי' ה' דף ג' וכעת מצאתי להרשב"ש ז"ל סי' רע"ז שבתוך דבריו הביא תשו' הרא"ש ז"ל שהביא הטור ע"ש ועיין בס' בית אברהם ז"ל ואין כאן מקום להאריך נאמן הדיין שנתכוונתי קצת מדברי האלהים האדירים האלו ת"ל. וע"ע במוהר"י חנדאלי ז"ל דף קי"ט

ולענין דינא נראה דקי"ל כמ"ד דע"י קנין מהני שפיר לשון מחילה כדברירנא וכ"ש דתפוסה היא איברא שאני מסופק במ"ש בשטר ואעפ"י שמחי' אצ"ק לאלומי מלתא קנינו וכו' ולפי האמור מחילה בלא