משכנות הרועים שנ

(ד) מחילה. קי"ל שט"ח המאוחרים כשרים כמ"ש בטוש"ע סי' מ"ג ובמחיל' מאוחרת כתב הרב כנ"הג שם אות י"ד בהג"הט משם מהר"א ששון ז"ל דמחילה היא ע"ש והרב בני יעקב דף כ"א אע"פ שחלק ע"ד מ"מ לא מלאו לבו לחלוק על זקנו ע"ש. גם אש'ור להש"ך סי' נ"ד סקי"א אעפ"י שדחה ראיות הרב מוהרא"ש ז"ל מ"מ לדינא הסכים לדעתו

(ה) מחילה שנים שנתקשרו בחיוב בשטר להתחתן זה עם זה ועמדו ובטלו החיתון וקרע אחד מהם את השטר וא"ל חבירו גם אני אלך ואקרע את השטר כשם שקרעת אתה ואח"ך חזר בו א' מהם אין בקריעת השטר מועיל למחילה אא"כ אמ"ל בפי' שמחל ואם טען הא' שכך אמ"ל והלה כופר ישבע היסת שמחל לו ויפטר הרב מוהר"י אבן מיגש ז"ל בתשו' הנדפסות מחדש סי' נ"ח ועיין בפ"ק דקידושין דף י"ו דקאמר תלמודא ולימא ליה באפי תרי זיל וכו' והיינו מדין מחילה ע"ש בתוס' וברפ"ק דסנהדרין דף ה' בד"ה צריכה קנין וכו' ובתשו' הרב מוהרח"ש ז"ל ח"ב סי' ך' ונלע"ד ראיה נכונה דקריעת השטרות אין בה מועיל מדקי"ל דמקבל מתנה שהחזיר השטר לא נתבטלה המתנה ומ"ל החזירו ומ"ל קרעו ועיין בהכנ"הג סימן רמ"ג אות י"ז בהג"הט

(ו) מחילה ראובן נשתדך עם בת יתומה ונדר לה מוהר כמשפט הבנות וקצבו זמן מוגבל לפרק הכונס גם עשו קנס סך מה למתחרט אשר יעלה עפ"י הדין כמנהגנו פה מתא יע"א ועמד ראובן המשודך והפקיד ביד משודכתו איזה חפצים וצמידים על ידיה ופשט לו את הרגל עיר ועיר ועברו זמן זמנם זמניהם כלה קציר וכל הקצים כלו ועדיין לא בא ועמדו הב"ד וכתבו לחכם שבכפרי' אם המצא ימצא ראובן להזמינו לפני הב"ד או יפרע סך הקנס ואם לאו יכנס לחופה ועמד לפני חכם שבכפר ושאל ממנו להרחיב לו איזה זמן ואם באולי יעבור הזמן ולא יבא להכנס לחופ' הרי הוא מוחל לה מעכשו כל אותם חפצים שיש לו אצלה ואע"פ שהמחילה אינה צריכה קנין לאלומי מלתא קנינו מידו והנה בע'תה עבר קיץ כלה חורף ולא בא אל ביתו עמד השואל ושאל אם זכתה הבת באותם החפצים והצמידים או לא. יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בדרך קצרה שיבור לו האדם מודעא היו דברינו כי ראש המדברים בענין זה הוא הרא"ש המעוז ז"ל בתשו' בכלל צ' סי' י"ו והובאה בטור ח"מ סוף סי' ע"ג בלשון צח כי שאול נשאל במי שמשכן חפץ אצל חבירו וכשבא לפדותו אמ"ל אתה מחלתו לי השיבו כי לא היה הדבר ע"י קנין ע"ז השיב הרא"ש דאי מהא לא אריא דמחילה אצ"ק אלא הא מיהא דלא שייך לשון מחי' אלא בחוב שיש לו אצל חבירו אבל מי שיש לו לאדם חפץ אצל חבירו וא"ל אני מוחל לך החפץ אינו כלום עד שיאמר לו אני נותנו לך עכ"ד:

וראיתי להרב"ח ז"ל שכתב ע"ז א"כ לפי"ז כ"ש בקרקע דלא מהני לשון מחילה וקשה לזה הא דאמרי' בפ' חזקת דמ"א דרב ענן שקל בידקא בארעיה אזל הדר גודא בארעיה דחבריה אתא לקמיה דר"ן א"ל וכו' אמ"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות היא ואת גופך וכו' כי היכי דאת לא ידעת הכי נמי איהו לא ידע והו"ל מחילה בטעות וכו' אלמא אי לאו דמחילה הויא זכה בה שפיר וע"ע מה שתי' ולענ"ד א"ץ למה שתירץ הרב ז"ל דע"כ ל"ק הרא"ש ז"ל דלשון מחילה בדבר שהוא בעין לא מהני אלא כשהחפץ הוא ביד הנפקד דאתא לידיה בתורת שמי' אמטו להכי כיון דאכתי ברשותיה דמריה קאים סבר לה מר דל"מ ביה לשון מחילה אבל כשהוא בונה ומכניס בשלו וקא מחיל ליה פשיטא דמהני דהו"ל כמי שמסר לו החפץ בידו ואמ"ל מחול לך דפשיטא דמהני ואפילו בעקימת שפתים כי אמ"ל לך חזק וקני קנה וכמו שפי' רשב"ם שם ע"ע ומעין דוגמא הא דתנן בהחובל דף צ"ג קרע כסותי חייב ע"מ לפטור פטור ואוקמינה לה כיון דאתא לידיה בתורת שמירה לא מיפקע חיוביה בדבורא בעלמא אבל כי אתא לידיה בתורת קריעה מעיקרא פטור ע"ש בפירש"י ז"ל ומה שהארכתי בזה בקונט' חיים וחסד במערת שורי'ם בדרוש רב חמא ז"ל בס"ד ועיין לה' גו"ר ז"ל ח"המ כלל ג' סי' מ"ו ומ"ז שהביא דברי הב"ח ותירץ בענין אחר

איברא דבעיקר דינו של הרא"ש והטור נראה שאין זה דעת רבינו ז"ל דבפ"ה מה' מכירה די"א כתב וז"ל יש דברים שאצ"ק וכו' וכן המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו וכו' עכ"ל אלמא דס"ל דחוב ופקדון כי הדדי נינהו ובתרוייהו מהני לשון מחילה ועלה בדעתי קלה כמות שהיא דפקדון דכתב רבינו דומיא דחוב דהיינו שהפקיד אצל בע"ה מעות בלתי קשורים או קשורים בקשר שאינו של קיימא או אצל חנוני דבכ"הג שרי להו מרייהו להשתמש בהם כמ"ש בטוש"ע סי' רצ"ב ס"ז ע"ש וכיון דשרו ליה רבנן להשתמש בהם קמו ליה ברשותיה ואיכא מ"ד דמה"ט חייבין אפילו באונסין כדאי' בפרק המפקיד דמ"ג הא מיהא לר"ן דההיא הנאה הוי כש"ש ואם נשתמש בהם הוי כלוה ע"ש לפי"ז אע"פ שלא נשתמש בהן עדיין חשבינן להו כחוב לגביה להאי מלתא דמהני בהו לשון מחי' ורבינו שני מיני חוב קאמר חד דאתי לידיה בתורת הלואה וחד דאתי לידיה בתורת פקדון ע"ד שנתבאר וכ"הג אמרי' ברפ"ק דסנהדרין אהא דתנן התם הודאות והלואות אע"ג דתרוייהו ענין הלואות אמר תנא מיני הלואות קאמר חד עדי הלואות וחד עדי הודאות ע"ש

אלא שראיתי להסמ"ע שם ובסימן רמ"א סק"ו שכתב בפשיטות דמעות בעין ל"מ להו לשון מחילה ונדחק בלשון מור"ם דלא שלל אלא חפץ משמע דבמעות ל"ש אתו לידיה בתורת חוב או בתורת פקדון מהני בהו מחילה ואחריו נמשך הרב"ח ולא ידעתי דמה יענה למ"ש רבי' בה' מכירה אשר הונף ואשר הורם ועיין להט"ז ומ"ש עליו הרב המגיה ובהש"ך מ"ש בזה

וראיתי להגאון מוהריק"ו שורש צ"ד ענף רמ"ד שהשיג על מי שסובר שאם היו לו לאדם חפצים אצל חבירו ואמ"ל אני מניח אותם החפצים לך דמהני כמו מחי' וע"ז תמה עליו דבדבר שהוא בעין לא שייך ביה לשון מחילה וכתב שכן יש לדקדק מדברי רבינו בפ"ג מה' זכייה דין ב' שכתב מחל לחבירו חוב שיש לו עליו או נתן לו הפקדון וכו' מדכתב גבי חוב לשון מחילה וגבי פקדון לשון נתינה משמע דס"ל דבדבר שהוא פקדון ברשותא דמריה איתיה ול"מ לשון מחילה אלא נתי' ע"ש

וראיתי להרל"ם שהביא תשו' הרא"ש הלזו ודקדק מלשון רבינו דס"ל כוותיה וכמו שדקדק מוהריק"ו אע"פ שלא הזכיר על דל שפתיו תשו' הרא"ש ולא דברי הטור גם הרל"ם לא הביט מ"ש בתשו' מהריק"ו שדקדק כן מדברי רבינו כמדובר והביאה מרן