משכנות הרועים שמט

דבכולהו חיישי' לדמחלה ודוחק גדול לאוקומיה לתנאה כשהבעל מודה של"ם ושל"ם אלא ודאי כדאמרן דתנאי ב"ד שאני אלא היכא דלא נקטו כתובת אמן במקום שכותבים מוקמינן להו אדין תורה ואמרי' דבכה"ג לא תקנו ב"ד. ומדברי רבינו ז"ל גבי כתו' ב"ד דפסק דכל שאין כתובת אמן בידם אינן גובין משום דטענינן להו שמא מחלה לאביהם וה"ל כמלוה ע"פ דאי טעין מחלת לי נאמן אלא בדלוה קמן רמינן עליה שבועת היסת אבל בדליתיה ללוה קמן מוקמינן לה אדאורייתא דפטור משבועה וגבי כתו' דליכא חששא דצררי ומשום טענת מחי' גרידא מפטרי היורשים ומכאן תשו' יוצאת למ"ש ה' מהרימ"ט והש"ך ז"ל דלא מהניא טענת מחילה אלא להשביע בעל השטר ולגבות את חובו ולא ליפטר ואין לומר דדעתם ז"ל כדעת הגאון מוהרא"ם ז"ל דס"ל דשפיר גובי' כתו' אמן אע"ג דלא נקיטי כתובת אמן בידם כיון דליכא למיחש לצררי וכדכתיבנא שכבר נתבאר שהוא הפך דעת הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל ועוד דאינהו ז"ל בדעת רבינו קא משתעו ע"ע

וכגון דא צריך למו'דעי דמרן בש"ע סי' ע"ה ס"ד וסי' פ"ו ס"ח פסק כדברי הרמב"ם דטענת מחי' מהניא לשבועה ולפטור כלשון הרמב"ם ובא"הע סי' קי"א פסק נמי כלשון הרמב"ם דאם אין כתו' אמן בידם אינם גובים ובב"י ח"מ סי' פ"ב הביא פלוגתא דרבוותא בטוען אמנה ורבית אי מזקיקין אותו לשבועה והכריע כדע' הרמב"ם וה"ה ושאר רבוותא דאין מזקיקין ובטענת מחילה הביא דברי הבע"הת והעיטור שהביא הטור שם בקיצור ובש"ע הביא ב' הסברות בשם יש מי שאומר וכללא הוא דדעתו ז"ל לפסוק כי"א בתרא כמו שתופס הרמב"ם כל היכא דאתמר בגמרא א"ד וא"ד דרבי' פוסק כא"ד בתרא ודעת יש מי שאומר היא דעת בעל העיטור והרשב"א דאינהו ז"ל סברי מרנן דטענת מחילה כטענת רבית ואמנה דקא מעקרו לשטרא ואתמהא. גם בדברי מור"ם ז"ל יש להעיר דאיהו ז"ל ס"ל דהיכא דמצי למימר פרעתי מ"ל מחלת לי ולדעת מרן בש"ע דפסק כדעת הרב העיטור דטענת מחילה הויא כטענת רבית ואמנה דבהני אפי' היכא דהומ"ל פרעתי לא מהימן א"כ אמאי שתיק רב ולא אמר ולא מידי

וכעת ראיתי לה' האורו"ת ז"ל בסי' פ"ב בתומים סק"ז דק"ל לסברת החומר דטענת מחילה טענה מעלייתא היא א"כ במלוה תוך זמנה אמאי גובין מהיורשים בלא שבועה ולא טענינן להו דילמא מחל ואנן בעניו' כבר כתיב' מה שעלה במצודתנו ומאי דניחא ליה ז"ל דמחילה מלתא דלא שכיחא היא ולא טענינן ליתמי כבר כתבתי דרש"י והתוס' פשי' להו דשכיחא מחי' טפי ממכירה והיותר ק' בדבריו ז"ל דעיקר קו' זו היא לס' הרמב"ן ובע"הת דאמרי תרוייהו דטענת מחילה מזקקת לשבועה והם ז"ל מכת הסוברים דטענינן ליתמי מלתא דלא שכיחא עיין בס' המלחמות שם גבי הך דשטר כיס וכתבתיו לעיל גם בע"הת ריש שער ה' ובש"ך סי' ק"ח סק"ח שכתב משם הריטב"א שזוהי דעת הרמב"ן א"כ לדידהו הדרא קו' לדוכתה ומאי דק"ל מדמשביעינן ביעינן האלמנה שלא מחלה לאו משום דפשיטא ליה דהרמב"ן מארי דהאי דינא ס"ל כדעת הרמב"ם שמשביעין יעין אותה של"מ דדילמא ס"ל כדעת הטור אלא ר"ל דא"נ ס"ל כדעת הרמב"ם איכא למימר דע"י גלגול הוא דמשביעין לה ומה שתי' עוד הרב דהאשה דעתה קרובה אצל בעלה ויש לחוש למחילה לא הבנתי דבריו דאם כוונתו ז"ל להשוות דעת הרמב"ן לד' הרמב"ם אכתי לא אפרוק דהרמב"ן ס"ל דבכל ב"ח אי טעין לוה מחלת לי נאמן להשביע את המלוה ולדידי ק' דאמאי לא טענינן ליתמי אם מת לוה תוך הזמן וס"ל דמשביעין את האלמנה של"ם ושל"ם א"כ מאי משני הרב ז"ל דשאני אשה דמקריבא דעתה לגבי בעלה ומ"ש עוד הרב ז"ל דעיקר השבועה של"ם ומגלגלין עליה שלא התפיסה ושלא תפסה מלבד דדבר זה לא נמצא לשום פוסק דס"ל דשבועת צררי היא ע"י גלגול ושבו' דשלא מחלה היא העיקר עוד בה דבהדיא אמרינן בפ' השולח דף ל"ד ההיא דאתת לקמיה דר"ה אמ"ל מה אעביד לך דרב לא מגבי כתו' לארמלא א"ל מידי הוא טעמא אלא משום דילמא נקטי' מידי חי ה' צבאות אם נהניתי מכתובתי כלום אר"ה מודה רב בקופצת ונשבעה ופירש"י כיון דנשבעה מגבינן לה כתובתה וכן הוא בירושלמי התם ואם איתא דעיקר השבועה היא על המחילה ותפיסת צררי אינם אלא ע"י גלגול מאי אהניא לה הך שבועה והרי עיקר השבו' שלא מחלה אכתי לא אשתבעא א"כ איך הגבי ר"ה כתו' בשבו' הלזו ובשלמא לדעת הרמב"ם איכא למימר דשבועת המחי' אינה אלא ע"י גלגול ועיקר השבועה התפסת צררי אמטו להכי דכיון דעל עיקר השבו' דצררי אשתבעא תסגי לה האי שבועה ותגבה כתו' אלא לפ"ד הרב ז"ל דעיקר השבו' על המחילה דמיא לשלא נשבעה אלא ודאי דליכא למי' הכי ודברי התוס' שלנו קיימין ומ"ש עוד הרב ז"ל דבגוף הכתו' א"א דמחלה דאסור לשהות בלא כתו' ע"ע תק"ל אמאי דאמרי' בפרק נערה דל"ו מוחלת כתו' יש לה מזונות או לא יש לה כתו' ב"ד או לא דהיכי משכחת לה במוחלת דקיימא גביה באיסור דמשהי לה בלא כתובה ודבר זה נשאל עליו הרי"ף בתשו' סי' מ"ב והתוס' בפ' החובל דפ"ט ע"א בד"ה כל לגבי בעלה ודאי מחלה וכו' וע"ב בד"ה כך מוכרת כתובתה לבעלה וכו' ובמקו' פ' נערה שם והר"ן בפי' ההלכות שם והרב העיטור בדין כתובות הן הביאו תשו' הרי"ף ז"ל הלזו בקיצור ועיין מה שהארכתי לעיל במערכת אות

(ב) מחילה המוחל לחבירו בקרב לבו אם חייב לקיים מחשבתו עיין בש"ע סי' רי"ב וחולין מקדשים לא גמרינן ע"ש ובגטין די"ח אמרי' כיון דלא קביל עליה אחולי אחיל גביה ע"ש וכן טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אף משעורים מדלא תבעיה אחולי אחיל גביה כך פי' קצת מרבוותא ואלמנה ששהתה כ"ה שנה בבית אלמנותה מחלה כתובתה ע"ש סי' קכ"ה ובריש פרק חזקת ג"ש למ"ד ארעא ולא פירי דאחולי אחיל גביה ע"ש ועיין לה' מוהרימ"ט ח"מ סי' נ"ט ולקמן במערכת אות ש' מדיני שתיקה מ"ש בעניותינו סי' בס"ד

(ג) מחילה דאין לשון מחילה מועיל בפקדון או בדבר שהוא בעין אלא לשון נתינה ובחוב שהלוה כבר מוחזק בו הוא דמהני לשון מחילה כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ג ורמ"א וסי' ס"ו ובסמ"ע שם סקט"ו ובמה שהארכתי לעיל בס"ד וצריך לדעת בחוב אם אמ"ל נתון לך מהו. וראיתי להרב הלבוש בסי' רמ"א דפשיטא ליה דמהני ע"ש גם הרב גו"ר כלל ה' סי' א' כתב כן מדעתא דנפשיה אמנם הרב מוהר"ש צרור ז"ל בספר פרי צדיק סי' ס' פקפק בדבר ולא זכר שר דברי הרב גו"ר אשר הובאו כבר: