משכנות הרועים לד

ז"ל שורש כ"א נטה להתיר והרדב"ז ז"ל בחדשו' סי' תקל"ט זו היא דעתו ג"כ ועיין במור"ם והרב בית יעקב בסי' טו"ב וכעת אין הספרים אצלי לראות מקורן של דברים רק ממה שרשום בזכרוני

(יב) אוהב קי"ל דאסו' לדון למי שהוא אוהבו או שונאו כמ"ש בטוש"ע סי' ז' וכתב הכנה"ג ז"ל באות י"ט משם מוהרשד"ם ז"ל דלא אמ' אלא לדון אבל יכול לדבר באותו ענין עכ"ל ולא נתבאר בדברי הרב ז"ל שמותר לו לישב בוועד הב"ד אלא שחוץ לב"ד ידבר עם הב"ד הדני'בינוהם או בכתב. שוב התבוננתי בעיקרן של דברים בתשו' ה' מהרשד"ם ז"ל והענין שה' מוהרי"א ז"ל באו להתדיין אצלו רו"ש על דבר הריב שביניהם וה' ז"ל דן את הדין וזיכה את הזכאי וחייב את החייב וכתב פסק ע"ז וה' מהר"ם מאטאלון ז"ל חלוק היה בדבר וע"ז כתב ה' מוהרשד"ם ז"ל שלא רצה ליטפל בענין זה יען אין לבו שלם עם שמעון אכל אחר שיצא הדין חוץ מקוטב האמת ה"ז מצות השבת אבידה היא ועמד וכתב פסק ע"ז וה' הפוסק הא' תמה ע"ז וז"ל ודבריו מוכיחי' עליו שלא היה לו לדבר ולפצות פיו ולצפצף כיון שהוא עצמו כתב שהתובע לבו לא נכון עמו וכו' וע"ז השיב מוהרשד"ם ז"ל דלא אמר אלא אכל אבל לא לדבר וכו' ע"ש מעתה אין ראיה מדבריו ז" דשרי ליה מאריה לישב בועד הב"ד אמנם ממ"ש אח"ך הכנה"ג אות ך' משם מוהרשד"ם ז"ל דלא אמ' אלא בדיין א' אבל לא עם דיין אחר ע"ש מוכח דס"ל דרשאי ויכול לישב בועד הב"ד ולשם בתשו' מוהרשד"ם ז"ל כת' דכל שאמ' התם אינו אלא בדין א' אבל אני לא באתי אלא לקיים דברי הר"ם מאטאלון ז"ל וגדולה מזה אמר החכם שאסר את האשה על בעלה לא ישאנה דדוקא במומחה שדן יחידי אבל בב"ד ואפי' בתרי לא חשידי ע"ש ולענ"ד ק"לה כמות שהיא לא מיכרעא דכל עיקר פסול אוהב ושונא לאו משום דחשידי דקי"ל כרבנן דלא נחשדו ישראל על כך גבי עדים אלא דכדין מודו משום דבדעתא תליא מלתא והתורה העידה על האוהב ושונא דמבצבצא ומשמשת מאיליה כמ"ש הרא"ש ז"ל בפ' ז"ב במ"ד לדף כ"ט ע"ש אבל באיסור האשה על בעלה כיון דאתינן עלה משום חשד בתרי לא חיישי' משא"כ לגבי דין אלא דהא מיהא בב"ד של ג' יראה להתיר ספק זה ממאי דקי"ל ב' ת"ח ששונאים זא"ז אין להושיבן בדין וכת' הפוסקים ז"ל אע"ג דאית בהדייהו דיינא אחרינא דילמא טעי ויש לחקור מדבריהם אי אמ' דוקא בשא' אחר עמהם דוקא הוא דאין מושיבין אבל בתרי לא חיישי' דטעו או"ד לא שנא ומינה לדיין אוהב ושונא לבע"ד והרב בית יעקב סי' ס"ז עלה ונסתפק באוהב ושונא אם מותר לישב בוועד הב"ד והביא ראיה ממלך דאינו יושב בסנהדרין אפי' יושב ושותק והדר שאני ליה בין אמרם ז"ל אין מושיבין לאמרם אינו דן ובב' ת"ח ששונאין זא"ז דנקט בברייתא דאין מושיבין להורות נתן : דאפי' בישיבה גרידא אסור

(נג) אדם. מודעת זאת מה שדרז"ל אתם קרוים אדם ואין אוה"ע קרוים אדם אני עני ה"ן ספ"ק בידי יד כהה אי אמרי' הכי בלשון בני אדם כשאומר בסתם אדם אי קאי אישר' דוקא כליש' דקרא או"ד לשון. תורה לחוד ונ"מ לדינא למי שהדיר עצמו שלא יהנה מכל אדם אם נאסר לישראל דוקא או"ד בלשו' ב"א כולל גם הגוים וכן לענין ממונא במי שמכר קרקע לחברו וקבל עליו אחריות שיבוא לו מכל אדם ועמד עליו גוי א' לערער מי אמרינן דישראל הנק' אדם קבל עליו אחריות הגוי דלא מיקרי אדם לא קבל עליו אחריות או"ד ה"מ בלשו' תורה הוא דאימעוט מכלל אדם אבל בלשו' ב"א א' ישראל וא' גוי במשמ' ועיין בטוש"ע סי' רנ"ה ס"ג שכת' שאם קבל עליו כל אונסא שיולד בקרקע זו ובא גוי וערער חייב ע"ש שאני התם דתלה הדבר במה שיולד בערעור על הקרקע דהאי ליש' כולל כל מערער ומ"ל ישראל ומ"ל גוי אבל בנ"ד שתלה באדם המערער אכתי לא איפשוט בעיין שו"ר לה' כנה"ג שם בהגה"ט אות כ"ה שכת' שיש מי שירצה לומ' דאם כתוב מכל מיני ערעור אין הגוי בכלל אבל אם כתו' מכל מערער איתי' לגוי בכללא ושהרשד"ם בתשו' כ"י כת' דאף אם כתו' מכל מיני ערעור איתי' נמי לגוי בכלל וה' מהרש"ג כת' דאפי' אם כתו' מכל מערער ואפי' אם כתו' משום נברא שבעולם אין אחריות גוי בכלל אם לא משום ליש' יתירה עכ"ל ובעיני יפלא וצ"ע לדינא וזכורני שכבר עמדתי בענין בארוכה וכעת בקשתיהו ולא מצאתיהו ועיין להתי"ט ז"ל בפ"ב דבכורים

(יד) אדם. קיי"ל אדם עשוי שלא להשביע את עצמו כמ"ש בטוש"ע ח"מ סי' פ"א ע"ש יש לחקור דאשכחן בל' תורה דשם אדם כולל זו"ן כמ"ש זו"ן ברא אותם ויקרא שמם אדם דכוותה כתוב אדם כי ימות באהל וכו' אטו גברי מטמו באהל נשי לא מטמו וכן על בשר אדם לא ייסך וכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו וכו' ורבים זולתם וגדו' מזו אשכחן בשם אדם על אשה דוקא כמ"ש ז"ל ע"פ כתפארת אדם לשבת בית ודרשו ז"ל זו אשה אמור מעתה נובין ונידון בל' חכמים היכי לידיינו דייני ונ"מ למ"ש ז"ל אין אדם עושה קנוניא על ההקדש עיין סי' רנ"ה וכן אז"ל דעתו של אדם קרובה אצל בנו עיין סי' ר"י וכן אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת עיין באה"ע סי' ע"ד וכן זוכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו וכן אין אדם חוטא ולא לו וכן אין אדם משטה בשעת מיתה וכן וכי אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך וכן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכן אין אדם משים עצמו רשע וכן נוח לו לאדם שלא נברא וכן לא כל אדם זוכה לב' שולחנות וכן חזקה שאין אדם פורע חובו תוך זמנו ויתר על אלה שאר המקומות הנאמרים באמת

ואתה דע לך דבהך דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כת' ה' מהרד"ך בית ט' חדר ז' דדוקא באיש אמר ולא באשה דאיתתא לא מיפקדא ע"ש מדבריו למדנו דלעולם כי אמרי רבנן אדם אתרוייהו קאי ושאני הכא דאיכא טעמא רבא ועיין לה' בני חיי בח' אה"ע סי' ל"ח סדר את המערכה לקראת נשק נגד ס' הרד"ך ע"ש גם אשו"ר להמש"ל ז"ל בפ"י מה' גירושין הל' ח"י זו הלכה העלה א' האיש וא' האשה במשמ' ע"ש ובהך דאמור רבנן דעתו של אדם קרובה אצל בניו אמטו להכי המזכה לעובר דידיה קנה כמ"ש שם בסי' ר"י כת' ה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' של"ט דדוקא באב המזכה לבנו אבל האם המזכה לבנה לא קנה ע"ש וה' כנה"ג שם בהגה"ט אות י"ו הביא תשו' זו וחלוק היה עליו בדבר זה וציין לעיין בתשו' ה' פני משה ח"א סי' צ' וצ"א וכעת אינינו פה עמדי ועיין בתשו' ה' מוהרא"ם ז"ל ח"א סי' י"ט ובתשו' הרשב"א שהביא מרן סי' ר"ח מח"ו ב' דאשתו בכלל עצמו ע"ש הן היום השמש יצא על הארץ האירו ברקיו תבל ס' קהלת יעקב להרב החסיד