משכנות הרועים שמז

מיתמי בלא שבועה איברא לדעת הרב בני שמואל וחל"ם דס"ל דדעת הרמב"ם דלא משביעי' לאלמנה אלא ע"י דשבועת צררי א"ל דמשו"ה לא רמינן שבועה על מלוה שבתוך הזמן כיון דליכא שבועה אחריתי אלא מחי' אין לן על מי לגלגל וגבי שטר נאמנות אע"ג דליכא שבועה על הפירעון הא מיהא לוה קא טעין בריא

ואתה דע לך עמ"ש הטור שם בסימן קי"ד ומשביעין למלוה בנק"ח שלא נפרע כלום וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה וכו' ולא מחלו והעלינו בעניותין דשבועה זו אינה אלא על ידי גלגול ואתמהא דהכא ליכא שום טענת ודאי לא בפירעון ולא במחילה וכלהו טענת שמא הוא ואיך מגלגלים טענת שמא על טענת שמא והרי הטור פסק בסי' צ"ד דאין מגלגלין שבועת שמא על שמא וכזאת קשה לפי מה דשמיע לרבנן ה' בני שמואל וה' חל"ם דשבועת של"ם ושל"ם מדין גלגול נגעו בה ועיקר שבועה היא שבועת צררי ושבועת צררי גופה אינה אלא משום שמא אתפסה צררי ולאו טענת בריא היא ואיך מגלגלין שמא על שמא והנלע"ד דכל דתקון רבנן שבועה כאותה ששנינו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכן אלמנה אינה נפרעת אלא בשבועה אע"ג דטענת שמא היא אחשבוה רבנן כטענת בריא דכל מאי דהוה מצי אבוהון למטען אנן טענינן להו וכאילו אבוהון קא טעין וכ"כ התוס' בר"פ האשה שנתאלמנה ובמקו' שם באורך והמ"מ פי"א מהלכות מלוה וה"נ דכוותה גבי טורף מהלקוחות כיון דתקנת חכמים היא עשו הספק כודאי אלא דהפרעון שכיח ושטרא קאי להכי וכן גבי אלמנה דעביד אינש דמתפיס לאשתו צררי כדי שלא תתבזה אשתו בב"ד כמ"ש התוס' בפ' השולח דף ל"ד ע"ב בד"ה אי לאלמנה וכו' ובפ' מ"ש דקנ"ח בד"ה וכה"א וכו' הוה לה הך שבועה כשבועה על טענת בריא ומחי' ומכירה וכיוצא הו"ל בגלגול על טענת ודאי ואולם מ"ש הטור שם סי' קי"ד דכולל בשבועתו שאינו שטר אמנה קשה דטענת שט' אמנה מעיקרא שטרא ובהא אפילו הרמב"ן דפליג על ה' העיטור מודה דאינה מזקיקתו לשבועה כמ"ש בע"הת שם

וכדו חמו'תי ראיתי אור להמרדכי רפ"ק דב"ב אמאי דאמר ר"ל התם חזקה דלא פרע וכו' כתב וז"ל רבי' מאיר הק' אמאי אין נאמן אדם לומר דפרעתיך תוך זמנו מגו דאי בעי טעין מחלת לי ופסק מכאן דטענת מחילה גרועה היא ואינו נאמן לישבע אפי' מלוה ע"פ וה"נ דלא משבעינן לשכנגדו שלא מחל עכ"ל הנה מאי דק"ל למהר"ם דאמאי לא מהימן לומר פרעתי מגו דאי בעי למימר מחלת לענ"ד דודאי אפילו לדעת הרמב"ן דס"ל דטענת מחי' וטענת פרעון כחדא שריין הא מיהא מודה ואזיל דטפי שטרא קאי לפרעון מדקאי למחילה והיכי אמרי' דאי בעי טעין מחלת לי דטענה גרועה היא מפריעה ואיך הוכיח מכאן דטענה גרועה היא לא לגבי מלוה להצריכו לשבועה ולא לגבי לוה לפוטרו מהתובע ממלוה ע"פ ושלא כדעת הרמב"ן ובעל התרו' ושכן היא דעת הרמב"ן לפי מה ששיערנו בעניו' ונלע"ד דס"ד דמהר"ם נהי דטענת פרעון אלימא טפי מטענת מחילה הא מיהא היכא דלא מצי למטען פרעתי כיון שהוא בתוך זמנו הויא לה טענת מחי' חשיבא טפי אהא פריך דלהימניה במגו דמחילה ומשני טענת מחי' גרועה היא והא דלא ק"ל למהר"ם אמאי דאמרי' והלכתא כר"ל ואפי' מיתמי אע"ג דאמר מר הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה חזקה לא פרע אינש גו זמניה דאמאי גבי בלא שבועה ולא טעני' ליתמי טענת פרעון במגו דמחי' נראה משום דבשלמא אבוהון דקא טעין בבריא טענת פרעון מהימני' ליה במגו דמחי' אבל למטען להו טענת ספק פרעון במגו דמחילה דתרוייהו טענת ספק נינהו בכ"הג לא טענינן ליתמי מאי דלא הוה מצי אבוהון למטען אלא בטענת מגו

האמנם מדברי הריב"ש ז"ל בתשו' סימן תצ"א מוכח דס"ל דטענינן ליתמי מאי דהוה אבוהון מצי למטען אע"ג דאבוהון לא הוה מהימן בהך טענה אלא במגו כי נשאול נשאל האדון הזה במלוה שמת והוציאו יורשיו שטר על יורשי הלוה ונמצא שכבר עברה עליו השמיטה אי מגבינן ביה או לא והשיב הרב דשטר מעליא הוא דטעני' ליתמי כל מה דהוה מצי אבוהון למטען ואי הוה אבוהון טעין שהתנה עם הלוה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית הוה מהימן במגו דאי בעי אמר פרוזבול היה לי ונאבד ע"ש מוכח דדעת עליון דטעני' ליתמי טענה שהיא מחמת מגו וא"כ לדידיה דהרב ז"ל תק"ל מהך דר"ל וכדוקיין ואפשר דשאני התם דכיון דפותחין לו שמא פיובל פרוזבול היה לך ונאבד וה"ט משום דחזקה לא שביק אינש התירא ואכיל איסורא והאי חזקה אלימתא ופוטרתו אפי' משבועה כמ"ש התוס' שם וכמו שהאריך הריב"ש ז"ל אמטו להכי חשיבא בטענת ודאי ומסייעת למריה דשטרא דלא לאורועיה אבל בטענת פרעון תוך זמן דהיא מנגדת החזקה לא טענינן ליתמי מגו דמחי' דמחי' גופה לאו טענה אלימתא היא לאורועי שטרא וס"ד דמהר"ם נהי דאנן לא טענינן ליתמי בכ"הג מ"מ אי טעין איהו גופיה אמאי לא מהימן בפרעון תו"ז במגו דמחי' וחדית לן מוהר"ם דמכאן מוכח דטענת מחילה גרועה היא ואינה מזקקת לשבועה

איברא דאי קשיא הא ק' מדאמרי' בפרק המוכר את הבית דף ע' בשטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי גובה מחצה דכל עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וטענינן ליתמי בחלק הפקדון החזרתי במגו דנאנסו ע"ש בפרשב"ם אלמא טענינן ליתמי בטענה דלא מהימן. אלא בטענת מגו דהחזרתי גרידא לא מהניא דשפיר מצי למימר ליה שטרך בידי מ"ב אלא במגו דנאנסו כדאי' התם

ותבט עיני לה' מוהרימ"ט בראשונות סימן ט"ל דפסיק ותני דלא טענינן ליתמי מאי דלא הוה מצי למטטן אבוהון הך טענה אלא במגו והדר ק"ל מהך דשטר כיס דטעני' החזרתי במגו דנאנסו וניחא ליה דהתם הטענה היא להחזיק נכסי היורשים בחזקתם שאם לא היו טוענים להם כן היו צריכים לפרוע משלהם עכ"ל ולפ"ד ז"ל דכל אפוקי ממונא מיתמי טענינן להו אפי' טענה דלא הוה מהימן אבוהון אלא בטענת מגו ומרעינן לשטרא א"כ תק"ל דכשמת לוה גו זמניה אמאי מגבינן מיתמי בלא שבועה ולא טענינן להו טענת פריעה במגו דמחילה וכדק"ל למהר"ם גבי לוה גופיה וא"נ טענת מחילה גריעתא היא הרי טענת נאנסו נמי מלתא דלא שכיחא כמ"ש התוס' שם מכמה רבוותא ואפי"ה טענינן להו החזרתי במגו דנאנסו דהיא מלתא דלא שכיחא

שוב מצאתי וראיתי להרב שם בסי' ס"ב דק"ל הכי ומשני דטענת מחי' גריעא היא דלא עביד