משכנות הרועים שמה

לדברי המפרשים וכו' ותי' תירוצים אחרים וכו' עש"ב ממוצא דבר אתה למד שגם דעת ה' מוהרש"ך וה' עדות ביעקב כדעת התוס' דס"ל דמכח בית אביך משמע להו דאיוצאי ירך אביה קאמר ולא משום דקאמר לה לעולם ולאפוקי ממאי דכתיבנא

ועתה בנ"ד שכתוב בשטר חלוקה הלזו וכן יהיו מתנהגים וחוזרים חלילה כל ד' שנים וכו' הרי משמע דכל ימי חייהם במשמע א"כ אמאי אטפל וקאמר תו עד לעולם אלא ע"כ דלטפויי אתא דאפי' מתו שניהם או א' מהם או מכרו הרי החלוקה עומדת ולפ"ד הרשב"א שכתב דלשופרא דשטרא כתב לעולם צ"לד בנ"ד דכתי' עד לעולם מי אמרי' דבכי האי לישנא מודה הרשב"א דלא אמרי' דלשופרא דשטרא נכתב לעולם או"ד ל"ש כתוב לעולם או עד עולם דתרוייהו אמרי' דס"ל להרשב"א דתלינן למימר דלשופרא דשטרא כ"כ אלא דלפ"ז צ"ל דהרשב"א והרא"ש פלג'ן בהדייהו דאשכחן להרא"ש בתשו' שהביא הטור ומרן שכתב בשטר מעכשו וע"ע דיהיב טעמא דלא זכו בניו אחריו כיון שהזכיר שמעון ואשתו ש"מ דבא למעט בניו אחריו הא אם לא הזכיר שמעון ואשתו כיון דכתוב וע"ע בניו יורשי' זכותו וזה ודאי שלא כדעת הרשב"א לפי המשמעות הלז אבל ודאי נלע"ד דלא מפשינן פלוגתא ביני רבוותא ואמרינן דלעולם לחוד לא מטפי לאח"מ אלא תלינן דלשופרא דשטרא נכתב אבל היכא דכתוב עד עולם כלישנא דמתני' אמרי' דלטפויי מלתא קאתי ואפי' לאחר מיתה ובהכי מיירי הרא"ש אלא מדהזכיר לשמעון ואשתו ש"מ דלמעוטי קאתי ותו לא משגחינן במאי דקאמר מעכשו ועד עולם ולפ"ז בנ"ד שכתוב בשטר הלזה עד עולם מודה הרשב"א והרא"ש דלטפויי מלתא קאתי דאפי' לאח"מ החלוקה קיימת אמנם לדע' רש"י בכתובות דעד עולם לא מרבה אלא שנים הבאות וכן לדע' התוס' לפי מ"ש דלאח"מ ודאי זוכה הבעל אלא בשיירא או שגדלו בחייה ליכא למשמע מינה דאפי' לאח"מ אלא דאכתי איכא למימר דהתם שאני וכדכתי' וכבר כתבתי דמדברי הרמב"ם ז"ל בהל' מעשר אין משם לא סייעתא ולא תיובתא דהתם טובת הנאה ואינה ממון להורישה לבניו כמ"ש הרמ"ה ז"ל בחידושיו לשם ועיין לה' כנ"הג בנמוקיו להרמב"ם בפ"ו מהלכות סנהדרין משם הרב המאירי

ומעתה בנ"ד שכתוב בשטר החלוקה עד לעולם ולישנא דקרא הוא בד"ה א' סי' כ"ח והכנותי מלכותו עד לעולם וגו' דודאי ר"ל שאין לו הפסק ש"מ דאפי' מכרו או הורישו אכתי אין לו הפסק כמתנים בדבר וזכורני כר'גע נראה לי ס' שבות יעקב ח"א בסי' קס"א שעמד בזה ואינו עכשו עמי במחיצתי מי יתן ידעתי ואמצאהו

האמנם אלם צדק שאני חוכך בעיקר הקנין אי הוי קנין דברים ואין מועיל בו או"ד הו"ל כ"א הקנה לחבירו גוף הבית הזה לזמן המוגבל וחבירו כמות זה וצריך למיקם עלה דמלתא

(ה) לישנא יתירא. קי"ל דבשטרות אמרי' דרשינן לישנא יתירא לטפויי אתא עיין כנ"הג סי' ס"א ועיין לקמן אות ש' סי' קט"ו ובמקו' לבתרא במ"ד לדף ס"ט בד"ה ואע"ג וכו' ושם הובאו דברי הרשב"א אשר נראים כסותרים מתשו' א' ובתשו' הרב משאת משה ח"ג סי' דף צ"ב ע"ג ע"ש ומוהרח"ש ז"ל ח"ג בקונטריס עוללות הכרם סי' י"ג וי"ד וס' כרם שלמה סי' ל"ה וע"ע להכנ"הג הנדפסות מחדש בס' בעי חיי ח"א דף ל"ז ע"ד ובתשו' מוהראנ"ח ח"א סי' א"ך

לפנים אמרי' בכמה דוכתי משום לפנים משורת הדין הוא דעבד ומרן הב"י בסי' י"ב בח"מ הביא חלוקים דרבנן אי כייפינן על לפנים משורת הדין ומור"ם ז"ל הביא ב' הדעות ועיין בה' ב"ח ז"ל שם ס"ד מה שהאריך בזה ועיין בתשו' הרב שבות יעקב ח"א סי' קס"ח וצמח צדיק סי' פ"ט ובדרשותי

מערכת אות

מם

(א) מחילה לנו יש לדעת לוה שטען על המלוה אתה מחלת לי חובך אי חשיבא טענה ונ"מ שאם היא מלוה ע"פ נשבע הנתבע שמחל לו ונפטר ואם היא מלוה בשטר מזקיקתו למלוה לישבע שלא מחל או"ד טענת מחילה לא חשיבא טענה וכדאמרן מרן בעלמא לא שרי אינש זוזי בכדי

זאת אשיב מדברי הרמב"ם בפי"ד מה' מלוה הלכה י"א שכתב וכן הורו רבותי שהכופר במלוה ע"פ ובא עד א' שלוה הרי זה ישבע שבועת התורה חזר ואמר כן היה לויתי ופרעתי או מחל לי וכו' ה"ז מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם עכ"ל אלמא דטענת מחי' טענה מעליא היא אלא מכיון דכפר בעיקר ההלואה דהוי כאומר לא פרעתי ולא מחלת לי משו"ה משלם וכן מתבאר עוד במ"ש בפ"א מה' טוען הלכה ג' על הטוען מטלטלין על חבירו וכפר וכו' או שאמר אמת שהיה לך אצלי אבל מחלת לי וכו' בכל אלו פטור משבועת התורה אבל חכמי הגמרא תקנו שישבע הנתבע בכל אלו שבועת היסת ויפטר וכו' עכ"ל שמעת מנה דעת עליון דטענת מחי' טענה גמו' היא ופוטרתו להנתבע מדינא דאורייתא ומתקנת רב נחמן על ידי שבועת היסת סוף דבר דל"מ בטוען הלה טענת מחלת לי בטענת בריא דמפטר אלא אפי' בטענת ספק טענינן דדילמא מחל ללוה חוב זה ומזקיקתו למלוה לישבע שלא מחל תדע דגבי מלוה הבא לטרוף מהלקוחות כת' רבי' בפכ"ב מהלכות מלוה הלכה יו"ד ואח"כ וכו' ומשביעין את הטורף בנק"ח שלא נפרע חוב זה ולא מחלו עכ"ל והתם בטענת דילמא היא דחיישינן לקנוניא ואע"ג דלוה לא טעין ולא מידי ואדרבא מודה ואזיל ואפי"ה משו' חשש מחי' מזקיקין אותו לישבע בנק"ח וכן יש להוכיח מדבריו ז"ל בפי"ב מה' אישות ה' ח"י שכתב יש מן הגאונים שהורו וכו' ואם לא תוציא שטר כתובה אין מזונות שמא וכו' מחלה לבעלה כתו' וכו' עכ"ל וכן לענין גביית הכתובה נתבאר מדברי רבינו ז"ל שם בפי"ו ה"ד וז"ל וכן התקינו וכו' שתשבע בנק"ח וכו' ושלא מחלה אותה לבעלה וכו' עכ"ל מכל הני מילי דכתיבנא מוכח דדעת רבי' דטענת מחי' טענה אלימתא היא ובמלוה ע"פ פוטרת המלוה ומהתקנה ואילך לישבע היסת ובמלוה בשטר מזקיקין התובע לידי שבועה בנק"ח לגבות את חובו בין בטענת בריא שהנתבע טוען בין שהב"ד טוענים מחששת מחילה

והטור סי' ע"ה ס"ד כתב או שאמר אמת היה לך בידי וכו' פטור משבועה מ"הת אבל חכמים חייבוהו לישבע עכ"ל וכן הוא עור שם סי' פ"ז ס"ח ע"ע הראת לדעת דהטור ז"ל מוכח ודאין דטענת מחי' טענה היא לפטור הנתבע ממלוה ע"פ בשבועת