משכנות הרועים שמג

ואין משיבין את הארי החי דכוונת התוס' לענ"ד פשוטה לפניה כדכתי' בעניו' והריטב"א בחי' שם אוקמה נמי באומר בית זה ע"ש גם ה"המ בפ"ח מה' גירושין דין י"א נתעורר בקו' זו והר"ן בר"פ המגרש ע"ע ואנכי עפר לא יכולתי להלום קושיא זו דק"ל להתוס' והרמב"ן והרשב"א וה"המ והר"ן והריטב"א ז"ל מהך דנדרים דנראה דלק"מ דשאני הכא דקאמר לה לא תלכי לבית אביך לעולם כיון דא"ל לעולם ע"כ אתא לטפויי אפילו לאח"מ האב כמ"ש הם עצמם גבי פירותיהן ע"ע דאתא לרבויי לאח"מ ובין אם נפרש כפי' מהרש"ל דכל שלאח"מ פקע תנאה וזוכה הבעל אלא דאהני תנאה דע"ע לפירות דשיירא מחיים ובין אם נפרש דאהני תנאה דע"ע לפירות שגדלו בחייה תק' שפיר לדבריהם ז"ל דמאי ק"ל מהך דנדרים דבשלמא התם גבי פירות כיון דאיכא למימר אתא לטפויי פירות דשיירא מחיים או שגדלו בחייה תו לית למימר דמפירי דלאח"מ קא מסלק נפשיה כיון שהם בחזקת הבעל מדינא דהבעל יורש את אשתו ויורשיה הם הבאים להוציא מתחת ידו מכח התנאי הילכך עליהם להביא ראיה דמפירי דלאח"מ סליק נפשיה אבל בע"מ שלא תלכי לבית אביך דע"כ מ"ש לה לעולם לטפויי קא אתי למימר דאפי' מת האב הוא בתנאיה קיימא דפ"מ שלא תלכי וכ"ש לפום מאי דכתיב' בעניו' מעיקרא בכונת התוס' ושכ"מ להרב מוהראנ"ח ז"ל בחי' וכתבנו שזו היא ג"כ דעת הרב מוהר"א ששון דודאי כ"ש דק"ט מאי ק"ל להתוס' בכל הנך דוכתי ושאר רבוותא הניתנים למעלה מהך דנדרים דלא קתני בה לעולם. גם אשו'ר להרב המאירי בחי' לנדרים שכתב שבמקום אחד עמד בזה לכן נלע"ד דשמיע להו להנך רבוותא דע"כ הא דקתני לעולם הכא לאו לטפויי לאח"מ קאתי דאי הכי הא דקתני סיפא כל ל' יום ה"ז כריתות לאשמועינן רבותא טפי דאע"פ שלא נתן קצבה לדבריו אלא אמ"ל ע"מ שלא תלכי לבי"א סתמא ה"ז כריתות דכיון דלכי מיית אביה יכולה היא ליכנס ומ"ל אצל קריבות זמן אלא ע"כ ש"מ הא דקתני לעולם לאו לטפויי לאח"מ קאתי אלא לאפוקי מקביעות זמן כגון עד ל' יום וכיוצא כנלע"ד ליישב דבריהם ולפי מה שתי' ז"ל דבית אביך אכל יוצאי חלציו קאי כמו גבי תמר דא"ה לעולם דקתני למ"ל והכי הול"ל ע"מ שלא תלכי וכו' עד שלשים יום וכו' וכן לשאר רבוותא דמוקמו לה באומר לה בית זה שהיא של אביך למ"ל למתני לעולם ונלע"ד דודאי סתם בית אביך לאו אכל יוצאי חלציו קאי אלא בית אביה ממש אלא משום דקתני לעולם אמרינן דאתא למימר דקאי אכל יוצאי חלציו כיון דאשכחן נמי גבי תמר ותלינן דהאי דאמר לעולם לפרושי הוא דאמר בית אביה ר"ל כל יוצאי חלציו ואי לאו דאשכחן הכי גבי תמר א"א לומר כן דליכא למימר לעולם דקתני לטפויי יוצאי חלציו דבית אביך אינו במשמעות יוצאי חלציו אלא כיון דאשכחן גבי תמר הכי שפיר אמרינן להכי איכוון וכן מ"ש הנך רבוותא דאמר בית זה היינו משום דאמר לעולם ע"כ דכוותה על בית זה דממשיך זמנא אפי' מת האב או מכרו אלא דהדרא קושיא לדוכתה אמאי קתני סיפא עד שלשים יום בקביעות זמן הא אפי' א"ל סתמא. כיון דלא אמ"ל לעולם הוי שפיר כריתות ולקמן יתבאר עוד בס"ד ונר' דהא דתלי' איוצא חלציו קאמר או אבית זה קאמר היינו בדליתיה קמן הבעל ואמרי' דלהכי איכוון לחומרא אבל אי איתיה קמן ואמר דלא איכוון לאביה ממש או לבית אביה ולא לבית זה מהימנינן ליה מגו דאי בעי מחיל לתנאיה ואין כאן מקומו וכעת ראיתי בחי' לקידו' שיטה לא נודע מי מחברה שכ' דשאני הכא דאמר לעולם דמשמע כל זמן שהבית קיים והדר ק"ל מסיפא וכדוקיין ומשני ע"ש. שוב ראיתי להרב שער אפרים סי' קכ"ט דצ"ה שהקשה לדבריהם דדילמא שאני בין אומר לעולם ובין אומר לבית סתם וכו' ואי אמר לעולם הוי לישנא יתירה ולטפויי קאתי לכן אם מת או מכרו לאחר אסור וכו' ע"ש והרב ז"ל אי שמיע דברי התוס' דכתו' דע"ע לטפויי לאח"מ קאתי לא איבעי ליה למימר בלשון דילמא דודאי לעולם לטפויי קאתי וכמ"ש בחי' קידושין גם אשו'ר לה' נחפה בכסף ז"ל ח"מ סימן י"א דף צ"א ע"ד שכתב שהרב הגדול כמוהר"י אבולעפייא ז"ל הק' ע"ד מהך דכתו' מפי השמועה כקושיין ותי' משום דקתני בהדה ע"מ שלא תשתי יין לעולם דודאי אי אמרי' דאתא לטפויי לאח"מ גבי אל תשתי יין לא שייך לומר כן ע"ש ולע"ד אינו מוכרח דלפ"ד התוס' דכתו' דבסתמא מסתלק כל ימי חייו אבל אי אמרינן לעולם לטפויי לאח"מ א"כ כשא"ל ע"מ שלא תשתי יין סתמא ע"כ דכל ימי חייה קא מתנה עליה ובהא לא שייך לו' דמתנה עליה לאח"מ ובודאי כי קתני לעולם לא קאי אלא אמאי דסליק מניה ע"מ שלא תלכי לבי"א דוקא ומ"ש עוד להוכיח וז"ל דאל"כ קשה דאמאי קאמר מלת לעולם באחרונה וכו' עכ"ל ר"ל דהו"ל לתנא למתני חלוקת ע"מ שלא תלכי לבית אביך ברישא והדר ליתני חלוקת ע"מ שלא תשתי יין ולא ליתני בה לעולם אלא לאו לאשמועינן דהאי לעולם דקתני אתרוייהו קאי וכי היכי דגבי חלוקת יין לא שייך בה לאח"מ דמלת לעולם לא קאי אאח"מ ה"נ גבי חלוקת ע"מ שלא תלכי לבית אביך דאחר מיתת האב יכולה ליכנס והר' המחבר ז"ל שם דף צ"ג ע"ג הרבה להשיב ע"ד ז"ל דהתנא קצר בלשון הבעל וכמאן דתני לעולם בכל חלוקה דמי והאי כדאיתיה והאי כדאיתיה ע"ש ולפי מאי דכתי' בכוונת הרב ז"ל דדייק מדלא קתני חלוקת שלא תלכי ברישא ואין כאן מקום למה שהק' עליו הרב ז"ל

ועלה בדעתי לתרץ בעיקר הקושיא דשאני הכא דקתני לעולם דלא כהך דכתו' דסברי מרנן דעד עולם שאני דאמרינן דאתא לטפויי אף לאח"מ אבל לעולם לא מטפי אלא כל ימי חיי האדם לאפוקי קצבת זמן ומצאתי לרבינו ז"ל בפ' ו' מה' מעשר הי"ט שכת' וז"ל כהן שמכר שדה לישראל ואמ"ל ע"מ שהמעשר שלה שלי לעולם הרי הם שלו וכו' ואם מת הכהן הרי בנו כשאר הכהנים עכ"ל קרי בחיל שאעפ"י שהתנה עמו לעולם ונעשה כמי ששייר מקום המעשר אפ"ה אם מת הרי בנו כשאר הכהנים אלמא דמלת לעולם לא ימשך ממנה לרבות לאח"מ הן אמת דבבריית' לא קתני לעולם וצ"לד דמנ"ל לרבי' דאפי' א"ל לעולם אפ"ה אם מת אין בניו זוכים אחריו ולחלק בין היכא דאמר ע"ע להיכא דאמר לעולם והנה הראשוני' אחזו שער כיון דשיורי שייר למקו' המעשר א"כ במאי נפיק בע"הב בחלק אותו מקו' המשוייר והרמ"ה בחי' שם סי' כ"ח כתב דכיון דשייריה למקום המעשר למיפק ביה האי לוקח ידי חובתיה הוא דשייריה לא לגמרי שייריה אלא שעבודא בעלמא הוא דשייר ביה וטובת הנאה הוא דשייר לנפשיה וטובת הנאה אינה ממון להורישה לבניו אלא היכא דשייריה לבניו נמי בפירוש אבל היכא דשייר מידי לגמרי הו"ל ממון להורישו לבניו עכ"ל וע"ע במקובצת שם מ"ש בזה ולפ"ז דשאני