משכנות הרועים שמב

כתב לה פ"פ ולא כתב לה ע"ע הו"א פ"פ הוא דלא אכיל אבל פירי דפ"פ אכיל להכי אצטריך ע"ע ואי כתב לה ע"ע ולא כתב הו"א ע"ע אפירות קאי ורש"י ז"ל פי' דלא אוכל פירות לעולם לא בשנה זו ולא בשנים הבאות אבל פ"פ אוכל עכ"ל דע"ע להתמדת השנים הבאות דמסתמא לא מסתלק מכל השנים הבאות אלא לאיזה זמן ורש"י שכתב בשנה זו לאו דוקא דהא אוקימנא מתני' בכותב לה ועודה ארוסה ואכתי לאו בר זכייה היא בפירות נכסיה אלא משתנשא אלא עכ"ל משיבא לידי זכיה שנה זו ויש לסלוק זה הפירות וכי. כתב לה ע"ע למימרא דלעולם מסולק מן הפירות והתוס' גרסי בפי' רש"י לא' בשנה זו ולא בשנה ב' והק' עליו דמ"ל א' מ"ל ב' וא"נ גרסי' כגירסת מ"ק שפיר כיון דבשום זמן חייב לקיים תנאו ואינו אוכל א"כ גם בשאר השנים מסתלק דמ"ש הני שני מהני שני ועוד דפירות גופייהו מודה ר"י דאינו אוכל לעולם דלא פליג אלא בפ"פ לכן פי' ע"ע אפירות שבחייה ובמותה לא יאכל פירות וכו' עכ"ל ויש להבין בכונתם ז"ל דאם נפרש דלאחר מותה אעפ"י שיורש גופא דארעא הא מיהא פירא לא אכיל אלא יורשי בית אביה אוכלין פירות לעולם באמת הדבר קשה כמו זר נחשב שהקרקע שלו ויבוזו. זרים יגיעו והיה נרא' לו' דלאח"מ ודאי דזוכה בפירות אשר תוציא השדה שנה שנה אלא דאהני לה ע"ע לזכות בפירות שכבר יצאו לעולם קודם מיתה דבעלמא קי"ל דאם אין עוד צריכין לקרקע כתלושין דמו וזוכין בהם בית אביה ואם עדיין צריכים לקרקע כקרקע דמו וזוכה בהם בעל הקרקע כמ"ש בטוש"ע ח"מ סי' צ"ה ע"ש הילכך אהני תנאה דכתב לה ע"ע דאפילו דצריכין לקרקע אינו יורש אותם אחר מותה וידו מסולקת מהם שוב מצאתי להרב מוהראנ"ח ז"ל בחי' לשם שכתב כעין זה. ע"ש והרב מוהרש"ל כתב דבדשיירא מחיים שלא יאכל אחר מיתה עכ"ל ודבר ה' בפיהו אמת דה"נ מוקי לה תלמודא התם למתני' דלא משכחת פ"פ אלא בדשיירא ועדיין לא לקחה בהם קרקע ע"ש ופשיטא ליה למוהרש"ל דפירות שגדלו אחר מותה אינו מסתלק עד שיכתוב לה בחייך ובמותיך כיון דיורש הקרקע יורש ג"כ הפירות איברא דאכתי איכא למידק דכי כתב לה נמי פ"פ ע"ע מאי הוי הא מצי למימר דקאי ע"ע אפירי דפ"פ בין בחייה בין במותה לפ"ד התוס' א"נ אשנה א' ושנים הבאות לפירש"י ומנ"ל לטפויי פירי ופירי דפ"פ והר'נהמאור ז"ל תי' דבשלמא לפירות אצטריך ע"ע סד"א כי מקנה לה פירות שבאו לעולם אבל שב"ל לא קמ"ל ע"ע אלא אפ"פ אמאי איצטריך בו ע"ע והא כלהו לא באו לעולם אלא לאו לרבויי פירא דפ"פ ור"ל דבפירות גופייהו נהי דארע' ברשותיה דמריה קיימא הא מיהא הפירות לא באו לעולם ואינו מסתלק מפירות שלא באו לעולם עד שמפרש ע"ע ואהני הך תנאה דע"ע להסתלק אפילו מפירות שב"ל אבל פירי דפירי כיון דכלהו לא באו לעולם ונסתלק מהם א"כ ע"ע למה לי אלא ע"כ לרבויי פירי דפ"פ והרמב"ן בס' המלחמות הק' עליו דהא אוקימנא למתני' בכותב לה ועודה ארוסה הא מיהא הפירות איתנהו בעולם אמטו להכי שפיר מצי לסלוקי נפשיה מנייהו אבל בפירות שעדין לא ב"ל אי לאו דכתב לה ע"ע לא מסתלק כך נלע"ד ליישב דעת הרז"ה והרמב"ן שם תירץ כיון דנחית לטופיינא דפ"פ ואמר ע"ע אכולהו קאמר לא שא"א לאומרה בלשון אחרת עכ"ל וכ"כ הר"ן שם וע"ע שם במקובצת וע"ע להמש"ל ברפכ"ג מה' אישות מ"ש בזה ומאי דכתי' בעניו' במקום אחר בס"ד נמצאת אומר דלדעת רש"י ע"ע לא מרבה אלא שנים הבאות והכל בחייה אבל לאחר המיתה לבעל הוא מ"מ במה דשיירא א"נ במה שגדלו בחייה ואפי' אינם צריכים לקרקע הכל הוא לזכות הבעל דאם מתה יירשנה אבל לדעת התוס' נהי דבמה שגדלו וצמחו אחר מותה לבעל הוא מ"מ במה דשיירא א"נ במה שגדלו בחייה אינו זוכה הבעל דלהכי אהני תנאה דכתב: לה ע"ע וכדכתי' והנה בנ"ד לדעת רש"י פשיטא דלעולם אינו מרבה מה שלאחר מותה ואהני עד עולם למימר כל' משך זמן חיותם דוקא אבל לדעת התוס' ז"ל דע"ע משמע לטפויי לאח"מ א"כ ה"נ בנ"ד ויראה לפי' מהרש"ל ז"ל בדשיירא דוקא א"נ לפום מאי דכתי' במה שגדלו בחייה דוקא ה"נ בנ"ד דאהני ע"ע להיכא שמתו בתוך הד' שנים דלדעת התוס' אינו יכול לבטל החלוקה עד גמר הד' שנים של החלוקה דדמי לגדלו בחייה א"נ לשיירא וצריך להתיישב בדבר:

וחזיתיה להרב מוהר"א ששון ז"ל בתשו' סי' מ"ח נשאל בממונים של הק"ק שנתפשרו בענין המסים המוטלים על הצבור עם יורשי ראובן בסך מה וכתבו בשטר דפטור ע"ע ואחז"ר חזרו בהם ואייתי סמא בידיה הך דפרק הכותב ותלאה בפלוגתא דרש"י והתוס' אהני הך תנאה דע"ע להסתלק מהפירות אפילו לאחר מיתה ה"נ דכותיה ע"ש שהאריך ולע"ד לפי מאי דכתי' בדעת התוס' ורש"י לא פליגי אלא בדשיירא א"נ במה שגדלו בחייה אין מקום למ"ש הרב ושאין בין דברי רש"י להתוס' אלא כמלא נימא לענין הלכה כמדוברה

ואפשר דהרב ז"ל מפרש כמו. שצדדנו בריש כל מר' אין וכמו כן כתב הרב. מוהראנ"ח בפי' קמא ולא כן אנכי עמדי והאמת יורה דרכו ואהא דאמרי' בפ"ד ה"ז גיטיך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות הקשו התוס' בעירובין דף ט"ו ובסוכה דף כ"ד ובקידושין דף ה' דאמאי לא הוי גט שהרי אם מת אביה יכולה היא ליכנס כדאמרי' בר"פ השות' קונם לביתך שאיני נכנס מת או מכרו לאחר וכו' עכ"ל ובקידושין לא הוזכר אלא אם מת אביה ולא אם מכרו ג"כ אמנם בגיטין דכ"א ק"ל מתרוייהו ע"ש ולפ"ז מה שתי' דכל יוצאי חלציו קרוי בית. אביה כמו גבי תמר ע"ש מתרצא שפיר קושית ממכר דכיון דקפיד שלא תלך לבית אביה דהיינו כל יוצאי חלציו מ"ל בית זו או אחרת דלא תלה תנאו בבית כי אין בית ממש קאמר אלא שלא תלכי אצל כל יוצאי חלציו של אביך קאמר לה ואין שייכות למציאות הבית וראיתי לה' מוהרש"א ז"ל בחי' לעירובין שם שכתב וממכרו דגבי נדרים לא ק"ל דאין זה כריתות דאפשר שיקנה בית אחר עכ"ל. ואשתמוטי הוא דקא משתמיט מניה דברי התוס' דגיטין הנאמרים באמת דק"ל שפיר ממכרו ובודאי דהרב מהרש"א ידע שפיר דבמה שתי' לק"מ ממכרו' וכדכתי' אלא דק"ל אמאי לא ק"ל נמי ממכרו ואה"נ דבמאי דמשנו בית אביך היינו יוצאי חלציו לק"מ מתרוייהו כמדובר ואחר כותבי זה ראיתי למהרש"א בחי' לסוכה שם שאינו מפרש דברי התוס' כדכתי' ולענ"ד ברור בדברי התוס' כדפרישנא והרמב"ן בחי' לגיטין שם הקשה מתרוייהו וניחא ליה באומר ליה בית זה' ע"ש וראיתי להרשב"א בחי' שם שכתב ע"ד התוס' שדחוק הוא ועוד מכרו לאחר מאי איכא למימר וצ"ע עכ"ל