משכנות הרועים שמא

של זכות וייפוי כח לחוד אבל בשטר שכתוב בו כחומר וכחוזק רז"ל מודה הרמב"ן דהא קביל עליה למהוי הך שטרא כשטר העשוי כתי' רז"ל וזכיתי ומצאתי להרב מוהר"ש חיון ז"ל בס' בני שמואל בתשובה סי' י"ב שכ"כ שש אנכי וע"ע להרב כנ"הג סי' ר"נ אות מ"ח בהג"הטו מ"ש בענין זה

ובצפיתינו צפינו להרב תורת חסד סימן רי"ז שנשאל בשטר מתנה שאינו כתוב כהלכתו בסדר ההקנאות וקיימו מתשו' רה"ג ז"ל ומתשו' רבי' ברוך ושרבי' שמחה ג"כ הולך ואור כס' רבי' ברוך וכדכתיבנא והדר ק"ל מדכתב מוהרשד"ם סי' רע"א וכ' דים מי שרצה להליץ ליישב דברי מוהרשד"ם כדכתי' בעניו' ואע"פ שהרב ז"ל גמגם בזה אני במקומי עומד ובנקל יש להשיב ומה גם דהרב ז"ל תנא דמסייע לן וכדכתיבנא הא מיהא להלכה שר המסכי'ם דהאי לישנא מהני לקיים דברי ההקנאות

והנה בעת'ה ראו ראיתי שהדבר יצא מפי עליון בעל פני משה ז"ל כמ"ש הרב פמ"א ז"ל ח"ב סוף סי' ט' דאדרבא איפכא מסתברא דכשהעדים אומרים שנעשה כתי' רז"ל סמכינן עליה טפי ממאי דאמר איהו ע"ש ולא הבינותי דא"כ אכתי ניחזי אנן אי הני סהדי השטר ידעי לכוין אמרא או לא וכמו שכתב הרב בסי' ש"ט אבל כי מסהדי דאמר להו כתבו בכל לשון של זכות וכו' הא איהו קביל עליה למכתב כדחזי ואי אינהו לא גמירי יתקיים לפני מי שגדול בהוראה וכן בקודש חזיתי להרב גו"ר כלל ד' סי' ה' דף קל"ב שהאריך בענין זה והביא מוהרשד"ם ומ"ש עליו הרב פני משה ותשו' אחרת למוהרשד"ם סי' כ"ח וחילק בין הנושאים ומסיים וכתב נקוט מיהא דלשון שנכתב בשמן של עדים לא מהני וכו' אמנם אם השטר מה שאמר הנותן בלשון צוואה כגון דאמר כתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח אז כשהעדים מעידים שקנו. מידו לעשות שטר בכל ייפוי כח לית דיינא דיגרע כחו של שטר בשביל איזה דבר שחסרו בו וכו' ע"ע במה שהאריך בטו"ט ודעת והרב דבר משה ח"מ סי' צ"א העמיק הרחיב בדברי ה' פני משה וסיעת מרחמוהי ז"ל ויצא לחלק לזכות כללות עה"ק תובב"א והרב כרם שלמה חאה"ע סוף סימן ז"ך דרך לו בדרך קצרה ותפס במושלם לקיים שטר שאינו כתוב כהוגן מדברי הגאון ומייתי לתשו' ה' לח"ר ומ"ש בשם רבו מוהרשד"ם אמנם בח"מ סי' ס"ו ס"ז האריך למעניתו וזו הלכה העלה דדברי מוהרשד"ם סימן כ"ח שרירין וקיימין ע"ש וע"ע להר' נאמן שמואל סי' ק"ב דף קמ"א וסי' ק"י דף קס"ב סי' מ"א ואנן בדידן נקטינן בפסקי מרנא הש"ע וכוותיה דמור"ם היכא דלא פליג אדברי מרן וחזינן למור"ם שהעתיק תשו' הגאון בסימן ס"א קם דינא דהכי נקטינן ובשטרי דידן כות' עמד בפנינו א"ע ח"מ וכך אמ"ל הוו עלי עדים וקנו ממני בק"ש וכתבו בכל לשון של זכות וי"כ ובכל אופן המועיל ותנו ביד פ' להיות בידו לראיה ולזכות וכו' וקנינו מיד פ' עכמ"ד ומפו"ל דלא וכו' ודלא וכו' אלא כחו' וכחו' שט"ח או מתנה או מכר וכיוצא דנהיגי בישראל וכתו' רז"ל והיה זה בזמן פ' ושטר זה ברישא משתעי במילי דקאמר להו לסהדי ובסיפא מלתא דקא מסהדי אהאי מלתא דפתח בה ברישא והשתא אתקיים אפילו לדעת הרמב"ן כמ"ש מהכת האחרונים נו"ן אלא שאני תמיה על מרן שלא העלה סברא זו בש"ע ואשכחן גבי מ"ש בשטר דלא כטופסי דשטרי לשוויי ליה לבעה"ש ידו על העליונה וסברא זו היולדה והמחזיקה הוא רבי' סעדיה גאון ז"ל ולפי שהעתיקוהו הרמב"ן והר"ן ונ"י ורבינו ירוחם כת' בש"ע סי' מ"ב ס"י דין זה בשם הרבה מהמפרשים אע"פ שדעתו ז"ל הרמב"ן תנא הוא ופליג כמ"ש בסי' קי"ג והכא ס' זו של הגאון קיימוה וקבלוה הרב העיטור והריטב"א ורבינו ירוחם א"כ מ"ט לא העלה אותה על השלחן הטהור וראיתי להרב מוהר"ש הלוי ז"ל בתשו' חי"ד סימן א"ך דכללא כייל דכל היכא דמרן מייתי בב"י איזה סברא ואינו מעלה אותה בש"ע משום דלא פסיקא ליה ע"ש ולא ידעתי בנ"ד היכי מצי פליג על סברת הגאון ותלתא כחדא מסכימים לסברתו כמדובר ושם בסתר ומ"ט לא פסיק ליה ומה גם דאיידי דחביבא ליה סברא זו חזר ושנאה בסי' ע"א ואם הרב מוהר"ש הלוי אמרה למלתיה על סברת הת"הד דבכמה דוכתי אשכחן דמרן פליג עליה אבל על ס' גאון מפורסם ושלשת הרועים הדו'ר וקבלוה חלילה לומר כן וחזיתיה להכנ"הג בי"ד סי' ל"ה אות מ"ד בהגהב"י דארחיה דמרן לסברת המרדכי והא"ז והגה"מיי שקדמו לו בזמן הרבה כותב בש"ע סברתם בסתם אבל הפוסקי' הקרובים אליו בזמן כמו מוהרי"א ובני גילו כותב סברתם בשם יש מי שאומר ע"ש וכ"ש סברא זו שקיימוה וקבלוה ואשרוה כדחזי תלת רישי דדהבא אפ' יחלוק עליה בקול דממה דקה והיה העלמ'ה ולא זו אף זו דבסימן רמ"ב העתיק דברי הנ"י והרמב"ן והשמיט מדברי הרמב"ן וכן פירש ר"ח וה"ט כי היכי דלא נטעי בדבריו דר"ח קאי אהאי מלתא וכדכתי' במערכת אות מ' מדיני מתנה גם מ"ש הכנ"הג עוד שם שדרך הרב הש"ע להשמיט כמה דינים שהביא בב"י מפני שלא מצאם בשאר הפוסקים אבל בב"י מביאם כי הוא מאסף לכל מחנות הסברות כי זה משפט הס' ומעשהו עכ"ל ובנ"ד לא יגהה מזור דסברא זו מהגאון ומוחזקת חזקה אלימתא בחזקת כמו שנאמר והנכון אצלי דמרן ז"ל כבר יצא י"ח מדין זה במ"ש בסוף סי' רמ"א גבי משפטי התנאים דהיכא דכתיב בשטר כחומר וכחוזק וכתי' רז"ל התנאי קיים ומשום דארחיה דמרן ז"ל סרכיה דהטור ז"ל נקיט ואזיל והטור ז"ל כתב לתשובה הלזו לכך התם רהוטי רהוט מרן ז"ל אבתריה וקבעה להלכה שם והגאון והרא"ש ז"ל אמרו דבר אחד לענין דינא

(ד) לעולם לעד. ראובן ושמעון שותפים כחזקת שני בתים אחר גדולה ואחד קטנה ויאותו זל"ז שראובן ישכון וישכין בבית הגדולה ד' שנים ושמעון בקטנה ואחר עבור זמן הד' שנים מחליפין הבתים שראובן ישכון בקטנה ושמעון בגדולה וכתוב בשטר שבידם ודי"ן וכן יהיו מתנהגים וחוזרים חלילה כל הד' שנים רצופים ואופן הנ' וכו' עד לעולם וכו' וקנינו מיד ראובן ושמעון וכו' דלא כאס' וכו' עכ"ל ושמעון מכר חלקו בבתים לאחד מקרוביו ומת ראובן והניח בנו אחריו וכך הם מתנהגים ועמד לוי הקונה ורוצה לבטל אותה ולעשות באופן אחר וכן ראובן טוען כיון שכבר חלקו האבות ונתרצו בזה אין לנו לחדש דבר מעתה יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בר"פ הכותב תנן רי"א לעולם אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפ"פ עד עולם ובגמרא מבעיא ליה פירי פירותי' דוקא או דילמא ע"ע דוקא או"ד תרוייהו דוקא וכו' ואת"ל תרוייהו דוקא תרתי למ"ל דאי