משכנות הרועים שמ

מתנתא כחומר ותי' רז"ל אהא הוא דקאמר הרב ז"ל מי יתן ויודיעו לי וכו' אבל כל היכא דקביל להיות השטר נידון כשטר העשוי כחומר תי' חז"ל יורה יורה כס' הגאון ז"ל ואחז"ר זכיתי ומצאתי בתשו' להרב שם בסימן כ"ח שהביא דברי מרן בב"י סי' ע"א שכתב שהריטב"א כתב משמיה דהגאון וז"ל הרב שם דף ך' סוף ע"ב ועוד טעם ב' וגדול הוא שהרי כתוב בתחלת השטר הוו עלי עדים וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח עכ"ל וכ' הריטב"א הביאה הב"י סי' ע"א וכו' ובשטר זה שאנו עומדים עליו כתוב שצוה ואמר כתבו בכל לשון ש"ז וייפוי כח וכו' נמצא שהטעות בא מן הסופרים שהרי הוא אמ"ל שיכתבו בכל לשון של זכות וייפוי כח עכ"ל הא קמן דהרב ז"ל תלי זייניה במאי דקביל עליה למכתב בכל לשון של זכות וייפוי כח ואם טעה הסופר לא מרעינן לשטרא משום טעות הסופר ודיינינן ליה כשטר מעליא דכתי' כתי' חז"ל אבל התם מיירי דסהדי אדנפשייהו קא מסהדי דכתבו שטרא מעליא כתי' רז"ל וכיון דתלו תיקון רז"ל בדידהו שפיר שדי נרגא בסהדי עלץ לבי ויגל שכיונתי לדעת הרב ז"ל למאי דאיהו ז"ל ה"ק והיתה שומא בלבי על הרב כנ"הג ז"ל שכתב ס' כל הנך רבנן דהאי לישנא מהני וכדכתיבנא ולא נרגש מתשו' הרב מוהרשד"ם ז"ל בסי' ש"ט דפליג ושמועות הרב ז"ל שגורים בפיו ושם בסי' ס"ו בהגהב"י אות כ"ו ציין לתשו' מוהרשר"ם ז"ל הלזו למלתיה ובאות ז"ך הביא תשו' ה' מהרי"ל דלכאורה פלג'ן בהדייהו אלא ודאי פשיטא ליה בדעת הרב כדכתי' בעניו'

איברא דאכתי לא איפרוק הך תשו' דסי' ש"ט דאי נמי לא כתיב במתנה כתי' ומסי' כיון דסהדי קא מסהדי דנעשה כתי' רז"ל נימא דזהו התי' דעביד כתי' ומסי' כמ"ש רבינו ברוך דאהני האי לישנא לתקן ההקנאה כמדובר ומה שרצה לחלוק השוין דרבינו שמחה לא ס"ל הא דרבינו ברוך דלא קטיל קני באגמא הוא אתמהה אטו כל מאן דלא ידע מלתא ק"ק באגמא הוא ואדרבא מדאשתיק ש"מ אודויי אודי ליה וכדא' בכ"ד בגמ' ולא אריך לאפושי פלוגתא ביני רבנן

ועלה בדעתי לחלק דרבינו ברוך מיירי כשכתוב בשטר ההקנאה שנתן לו כח בהקנאת פירות הקרקע דדרך ההקנאה כתובה אלא דאינה עולה לפ"ד דא"ל בקרקע לאכול פירות בהא הוא דקאמר רבינו ברוך דכיון דהעדים העידו שנעשה כתי' רז"ל זהו תי' רז"ל ומתרצינן לדבורייהו דסהדי שנתן לו כח בקרקע לאכילת פירות אבל כת"ומ היא הקנאה דאית בה מעשה רב כל כהאי לא סמכינן אסהדי דעבוד כת"ום דדילמא אינהו גופייהו לא גמירי וכמ"ש מי יתן ויודיעו לי וכו' ומ"ש הרב כנ"הג משם מוהרע"י ומוהרח"ש דמהני התם בשצוה לעדים וא"ל כתבו וחתמו בכל לשון של זכות וייפוי כח כמ"ש הרב גופיה בסי' כ"ח שוב מצאתי תשו' אחרת להרב ז"ל בסי' רע"א דמייתי לסברת רבינו ברוך ולא ישרה בעיניו והפליג בדברים כלם ס' כל הפוסקים חלוקים עליו ואפי' להרב רבינו ברוך התם שאני דליכא אלא הקנאה א' בשטר ועלה קא מסהדי דנעשים כתי' רז"ל אבל אם כתוב בשטר ענין אחר מצינן למימר דלאו על האי הקנאה קא מסהדי דנעשית כתי' רז"ל ע"ש ולפ"ד ז"ל אי כתוב בשטר ב' הקנאות וכתוב בו כתיקון רז"ל ושני ההקנאות ההם אינם מכוונים להלכה אין גם א' בהם מועיל דאמאי תרמייה והי מנייהו מפקת וצריך להתיישב בדבר ומצאתי און לי להרב לחם רב תלמידו שגם הוא נשאל בשטר הקנאה שלא נכתב כראוי והביא לתשו' רבו שבסי' כ"ח וקיים השטר ואיך לא שת לבו למ"ש בסי' ש"ט דנראה דסותרת לחבירתה אלא ודאי דשמיע ליה כדכתי' ונדון הרב ז"ל מהני בדברי המקבל עליו ומצווה לעדים דא"ל כתבו וחתמו בכל לשון ש"ז וי"כ דוק ותשכח גם נכדו הרב בני שמואל בתשו' סימן ל"ד תלי זייניה אזיל ומודה ע"ד זקנו שבסי' כ"ח

וחזי הוית להרמב"ן ז"ל בחידושיו לפרק חזקת במ"ד לדף מ"ב ע"ב אהא דאמרי' התם הא מתנתא טמירתא וכו' שכתב ואיכא מ"ד דהנך שטרי דילן כיון דכתבי' בהו בכל לשון של זכות אינהו כתבי ומפרסמי להאי מלתא לשייפה כחו הוא ולא סבירא לן עכ"ל ופשטא דמלתא מוכחא דהנותן הוא דקאמר להו לסהדי כתבו בכל לשון של זכות דמיפה כח המקבל בנוסחי דשטרי דידן נמי. ואינהו כתבי דמתנת פרהסיא הוות וכדעת רבינו ה"ג ז"ל א"כ איך יחלוק הרמב"ן על הגאון והאיכא דאמר מסברא דנפשיה ואי משום דלא אהדרו סהדי ואמרי דהכי הוה ועבוד כדבעי ליה למעבד מאי נ"מ הא קי"ל חזקה שליח עושה שליחותו וכמ"ש הרשב"א במיוחסות סי' ס"ז והביאה מרן בב"י סי' קצ"ה וכדכתי' בעניו' במערכת אות מ' מדיני מתנה והנמק"י שם כ' בשם הרי"ו ז"ל שאם אמר הנותן לעדים כתבו כל יפוי הרי העדים בכלל שיכתבוהו כראוי ויכתבוהו בשוקא ובברא מ"מ נכון הדבר שישאלו את פיו בפי' והרמב"ן כתב דאע"ג דהנך שטרי דילן כתיב בהו בכל לשון של זכות לא מהני מידי אם לא פורש בשטר כתקנת חכמים כמ"ש ר"ח וכתב הר"י ז"ל דכיון שכותבי' הסופרים כתי' וכדפי' והנותן רוצה שיעידו עליו נמצא שהוא נותנה בלב שלם ונראה מדבריו שכן ראוי להורות בדיעבד עכ"ל ונראה דדעת הרמב"ן דלא מהני האי לישנא דבכל לשון של זכות וייפוי כח לחודיה אלא בעי' נמי עד דקביל עליה האי שטרא כחו' כל שטרי וכת' דהכי קביל עליה למהוי כמה דנהיגי כתי' רז"ל אבל הך לישנא קלישא הוא

ותבט עיני אל ה' מוהרח"ש ח"ב סי' י"ו שהביא תשו' להרב נאמן שמואל במתנה ויש בכלל חובות ומדודים ולא כתי' בה כת"ום לחובות שבשטר ולא אג"ק והעלה להלכה דברי ר"ה גאון ואפי' לבע"הח דס"ל דאם יאמרו העדים שכתבו בלא צווי הלוה דנאמנים ה"מ בנאמנות שאינו מענין לדחות עניינא אבל האי לישנא דרגילי הסופ' למכתב בכל שטרי בכל לשון ש"ז ויפוי כח וכו' כחומר וכחו לא מהימני וכדברי הגאון וכדכתיבנא תלי"ת ובהסכמת ה' מוהרח"ש שם כתב בדף מ"ט ע"א החזיק בסברתו ולשם סי' כ"א הובאה תשו' למוהרמ"י והסכמת ה' ז"ל שהביא הכנ"הג סי' ס"ו אות ט' בהג"הט דכתי' לה לעיל וה' מוהרמ"י שם דצ"ב ע"א קיים המתנה מדברי רבינו ברוך הנאמ' באמת ובהסכמתו שם דף צ"ג ע"ג ורמז שם למ"ש בסי' י"ו בתשו' אשר הובאת לך עוד לו להרב ז"ל תשו' אחרת הובאה בס' משפט צדק סוף סו' יו"ד בשטר מתנה והשטרות בכלל אע"ג דא"צ כת"ומ ולא אג"ק כיון דכתיב ביה האי לישנא מוקמינן ליה לשטרא וזכה המקבל בשטר ע"ש גם הרב מש"ץ שם סוף סי' י"ו הכשר שטר מתנת מעות כיון שכתוב בשטר ככל חיזוקי סופ' דחשיב כאילו כתיב בו כחו' וכחוזק וכו' שוב מצאתי למרן בב"י סימן רמ"ב שהביא דברי הרמב"ן והנמק"י הניתנים למעלה וכתב כתבתי דלא פליג הרמב"ן אלא באינך שטרי שכתב הרמב"ן ז"ל דלא כתיב בהו אלא בכל לשון