משכנות הרועים שלט

ואחריות שטרא דנא קבילת עלי כשטרי דנהיגי בישראל דלא וכו' ודלא וכו' קאי לכל כללי דתחלת עניינא אבל תנאים כגון נאמנות בהלואה או ביטול מודעא במתנה לא מחשבינן עד דמפרשי עכ"ל נשמע מן הדא דדעת הגאון ז"ל אע"ג דספרא לא ידע לאחזוקי כראוי לא מרעינן ליה לשטרא ומחזיקי' ליה נמי כמי שנעשה כשטרי דנהיגי בישראל ונ"מ דאי שטרא דהקנאה הוא וכדבעי ליה למעבד לקיומי ההקנאה לא עבד דהיינו תחלת עניינא שכת' הגאון אהא קאמר כיון דקביל עליה למכתב שטרא בכל לישנא דזכותא כחומ' וכחו' וכו' מקיימים ההקנאה כאילו נעשית כראוי לה ואח"ך ראיתי למרן בב"י סי' ס"א וחזר ושנאה סי' מ"א מחו' כ"ג משם הריטב"א משמיה דהגאון ז"ל ועלה על מפת השלחן סי' ס"א וס"ה ופי' הסמ"ע דקאי לכל כללי המסתברי' לומר שהיה דעתו עליהן שבזולתן לא היה נגמר ענין השטר ע"ש וכדכתי' דאם הוא ענין ההקנאה ואינה כתו' כראוי ולא נגמר ענין השטר אהני הך דקביל עליה למכתב לישנא דזכותא לקיומי ההקנאה והש"ך פי' בע"א ולענין דינא ל"פ ע"ש וכ"כ רבני האחרונים ז"ל וכדו חמו'תי ראיתי אור להמרדכי. בפרק מ"ש סי' תרי"ז שכתב מה ששאל רבינו שמחה את רבינו ברוך על שטרא שלא היה כתוב בו קנין הפירות. כראוי שלא הקנה לו קרקע לפירותיו וכו' והשיב הר"ב אחר שכתוב בשטר המתנה וכו' וקבלו עליהן האחריות ככל שטרי קנין העשויין כתי' חז"ל מעתה נמצא שהעדים מעידים שנעשה כתי' חז"ל וזהו תי' חז"ל להקנות קרקע לפירות ילמד עליון מתחתון ולא נאמר הכא יד בע"הש ע"הת ומאחר שחתמו העדים ע"ז אפי' אם נשאול אותם ויאמרו לא כן היה לית לן בה דלא אתי ע"פ ומרע ליה לשטרא וכיון שהגידו אינם חוזרים ומגידין עכ"ל מדבריו למדנו דאזיל ומודה לדעת הגאון דהאי לישנא דקביל עליה לכתוב כשטרי דנהיגי בישראל וכתי' חז"ל היינו תקנתייהו לתקוני ההקנאה לפי מאי דסליק בדינא גם הרא"ש ז"ל בתשו' הובאה בטור סי' רמ"א סי"ד כתוב למ'ר צריך לדקדק אם כתוב בשטר תנאי כפול או בסוף השטר וקנינא מיניה בחומר כל תנאים וקניינים העשויים כתי' חז"ל וכו' התנאי קיים וכו' עכ"ל ובתשו' עוד להרא"ש ז"ל הביאה רמ"א סי"ז בענין מתנה ע"ת וכתב לפיכך אם התנאי כפול וכו' או אם כתוב בשטר התנאים הללו נעשו כדין התנאים המקיימין וכו' אז התנאי קיים עכ"ל ופשיטא דאפי' אם איתנהו לסהדי דשטרא קמן ואמרי דלא הוה הכי לא משגחי' בהו וקרי כאן כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד כמ"ש רבי' ברוך ז"ל הרי מצינו חבר טוב לרבי' ברוך ולרבינו שמחה דקיבלה מניה ופסק' מרן בש"ע שם סימן רמ"א סי"ב ותשו' רבינו ברוך ציינה בסי' רי"ב והרב המפה העלה שם על השלחן הטהור איברא דבמאי דכתיבנא בעניותינו דהרא"ש מודה לרבי' ברוך דאפי' אם יאמרו העדים לא כן היה הענין לית לן בה דכיון דהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לכאורה נראה דהרא"ש פליג בהא ממ"ש בתשו' הביאה הטור בסי' מ"א סכ"ד דאם העדים לפנינו ויעידו שלא בצווי כתבוהו אלא משום שופרא דשטרי כמו שרגילין הסופרי' לכתוב בכל השטרות אע"ג דכתיב ביה וקנינא מניה ע"כ דכתיב לעיל אין סומכים על הנאמנות וכו' ואין כאן חוזר ומגיד דאיכא למימר אשאר מילי דשטרא חתימי וכדאיתא וכו' עכ"ל ונראה דלא דמי דהתם הנאמנות מלתא באפי נפשה היא ולא מעיקרא דשטרא משו"ה כי יהבי אמתלא למלתייהו מקולן של סופרים מצו למימר ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו כדאיתא בירושלמי וליכא לתא דחוזר ומגיד אבל הכא דהשטר בטל דההקנאה אינה כלום וקא מסהדי דקיבל עליה כחומר וכחוזק וכתי' חז"ל ודאי דאי הדרי בהו למעקר שטרא לא מהני והיינו נדון רבינו ברוך. . והרא"ש ז"ל בענין התנאים הניתנים למעלה

וחזיתי להכנ"הג סי' ס"ו בהג"הט אות ט' שכתב משם ה' מוהרע"י ושה' מוהרח"ש הסכים עמו שאם כתוב בשטר בכל לשון של זכות וייפוי כח הוי כאילו נכתב בשטר וקני איהו וכל שעבו' עכ"ל ובאות ז"ך משם תשו' ה' מהרי"ל ואם כתוב בשטר בכל לשון של זכות וייפוי כח וכחומר כל שטרי קנה עכ"ל ובהגב"י אות כ"ג כתב אם כתוב בשטר בכל לשון של זכות וייפוי כח אעפ"י שלא פירש אג"ק מהניא מדין קרקע לכ"ע מוהרח"ש הובאו דבריו בס' משפט צדק ח"ב סי' י' עכ"ל ובסי' מ"א אות כ"ב בהגהב"י כתב שאם כתוב בשטר בכל חזוקי סופרים הרי הוא כמ"ש וחתום בכל לשון ויפוי כח משפט צדק סי' י"ז וממ"ש מוהר"א ששון בתשו' כ"י כתבתיה לעיל נראה שחולק ע"ז עכ"ל ונראה פשוט דל"פ אלא בהאי לישנא דבכל חזוקי סופרים אי מהני כאילו כתוב בכל לשון ש"ז ויפוי כח אבל אי כתיב בהאי לישנא אזיל ומודה הרב מוהר"א ששון ז"ל עין רואה הני רבוותא קמאי ובתראי דון דייני דאע"ג דספרא לא ידע לאחזוקי שטרא כראוי מהני האי לישנא דכחומר וכחו' שטרי דנהיגי בישראל וכו' לקיומיה לשטרא והיא סברת רבי' האיי גאון ז"ל ותלתא דמרחמי קבעוה להלכה הר' העיטור די"ב סוף ע"ד והריטב"א ורבי' ירוחם ז"ל ועד אחרן מרן בב"י ומדברי רבי' ברוך והרא"ש ז"ל למדנו עוד דהאי לישנא מהני למשוי מי שאינו זוכה כזוכה ומהדרי' בתר תקנתא דמריה דשטרא ולקיומי ההקנאה וה"נ שאר שטרות כל חד לפום חורפיה ויכל בשליש דא"כ אתו סהדי דשטרא ואמרי דלא הויא הך הקנאה כדינה לית לן בה דלא אתי בע"פ ומרע לשטרא וכיון שהגידו וכו' כמ"ש רבי' ברוך והרא"ש ז"ל לפי מאי דכתיבנא בעניו' וסיע'תא דשמיא גאוני בתראי דמייתי הר' כנ"הג ז"ל ואתה תחזה

ומעתה תם אני לא אדע מה שראיתי להרב מוהרשד"ם ח"מ סי' ש"ט דאיתשיל קמיה בנותן מתנה מעות ומט' וחובות והכל בק"ג להיות לו לזכות ולראיה כהוגן וכתי' רז"ל ובכל חזוקי סופרים והשיב הרב ז"ל דהאי מתנה בטילה ומבוטלת היא דאם החובות בשטר כיון דלא הוה בכת"ום לא מהני ומכמה טעמי לשאר ענייני המתנה ומסיק וכת' וז"ל ואע"ג שכתוב והעידו שנעשה השטר בכל תי' חז"ל מי יתן ויודיעו לו אלו העדים מהו תי' סופרים ומלתא שהרבה מהחכמים אינם יודעים איך ידעו הם עכ"ל ואתמיהה איך אשתמיט מניה תשו' הגאון ז"ל היא באה: בהרב העיטור ובמישרים דפשיטא ליה דאע"ג דספרא לא ידעי לאחזוקי שטרא כראוי ומיהו בהא איכא למימר דשניא דא דהגאון בדקביל עליה למכתב בכל לישנא דזכותא דכל שטרי דנהיגי בישראל בהא לא אכפת לן בספרא דא"נ לא ידע לאחזוקי שטרא הא איהו קביל עליה למהוי האי שטרא כחוזק שטרי דנהיגי בישראל ודיינינן ליה כחומר תיקון רז"ל מדקביל עליה אבל בנדון הרב מוהרשד"ם לא העידו העדים דקביל עליה למהוי הך שטר מתנה כחו' ותיקון רז"ל אלא שהעידו על עצמו בעיקר המתנה ותו לא ואתו סהדי ומסהדי דהאי