משכנות הרועים שלז

לה ר"ח הכא אינו אלא כמתחיל הדבר ומסיים כמ"ש הרמב"ם שם והרשב"א ז"ל הובא במקו' לשם אחר שהביא דברי הרמב"ן הללו כתב ואני שמעתי ממורי רבי' יונה לפי שהורגלו כותבי שטרות לכתוב כן אעפ"י שלא אמר לו הלוה שיש לו קרקע לשעבד עליו מטלטלי וכו' וזה נכון עכ"ל ולא גלה דעתו בפי' ודלא כט"ד והרמ"ה שם בחי' לשם סי' קנ"ד כתב בתו"ד דלא כאסמכתא מדקי"ל בעלמא דלא גמר ומקני ודלא כט"ד דאורחא דסהדי למכתביה ול"צ לאמלוכי ביה אלא כיון דאמ"ל כתובו לי שטרא ל"צ לאמלוכי ביה וחיישי' דילמא האי הקנאה נמי הכי הויא ואמטו להכי צריך למכתב דלא כט"ד למימרא דאמליכו בהו זהו תוכן דבריו ז"ל ופשיטא דבעלמא הכי קי"ל אי אמר כתבו לא צריך לאמלוכי ביה א"כ מ"ט דבהאי שטרא דהקנאה בעי' למהדר ולאמלוכי ביה ומאי אולמיה דבתרייתא מדאמר להו כתובו ודאי בדקנו מיניה לשעבד ליה מטלטלי אגב מקרקעי ואמאי תו צריך לאמלוכי ביה איך שיהיה רשב"ם ור' יונה והרמ"ה והרשב"א כנראה דלא ס"ל כס' הגאון גם הבע"הת שער מ"ג ח"א סי' ו' אחר שהביא דברי הרמב"ן משם הגאון ולסוף כתב פירשב"ם ומסיק ומלתא צ"ע והטור סימן קי"ג ס"ה פרושי מפרש לה כפי' רשב"ם אעפ"י שעיניו ראו דברי הרמב"ן שהביא הבע"הת משם הגאון לא ערב אל לבו למפסק כוותיה ור"יו גופיה נ"ד ח"א פי' דלא כט"ד כפי' הרמ"ה שכת' אלא שהוא קצר בלשונו לכאור' ק' דתבריה מר לגזיזיה דשם בח' ה' הביא דברי הגאון כמ"ש מרן משמו. אכן אחר התבוננות נלע"ד דהני רבוותא ל"פ אסברת הגאון דבשאר שטרי דכתיב בהו ודלא כט"ד מהני דכל לשון מסופק יד בע"הש ע"הע ואם לא כתב הדר דיניה דיד בע"הש ע"הת מיהו לעיקר גמר הקנאה והחיובים ל"צ למכתביה אלא ליפות כח בע"הש שתהיה ידו ע"הע ואי הגאון אמרה למילתיה אדר"ח דמיירי בשטר הקנאת שעבוד ודאי דפליגי הנך רבוותא עליה בהא אבל בשאר שטרות דעלמא אה"נ דאזלו ומודו לס' הגאון ובהכי אתנח לן דברי רי"ו דבח"א דמיירי בהקנאת שעבוד פירשה כדעת שאר רבוותא ובח' ה' דמיירי בשאר שטרות דעלמא פסיק ותני לדברי הגאון והכי נמי איכא למימר לשאר רבוותא דבשאר שטרות כי כתיב בהו דלא כט"ך בכל לשון מסופק יד בע"הש ע"הע אבל בשטר הקנאת שעבוד ס"ל דצ"ל דלא כט"ד ולא ניחא להו למימר דהא דקאמר ר"ח וצריך למכתב דלא כט"ד דלא קאי אשטר הקנאת שעבוד דמיירי ביה תלמודא אלא כמתחיל דבר ומסיים כמ"ש הרמב"ן שם וז"ל לך האות דמרן בב"י העתיק דברי הגאון משם רבי' ירוחם והנ"י והרמב"ן ובסי' קי"ג אזיל ומודה דצ"ל ודלא כט"ד כמ"ש הטור שם דודאי כל הנך רבוותא לא יכחישו במציאות דמנהג הסופרים למכתב בשטרי דלא כט"ד ולא אמרי' דפליגי אסברת הגאון אטו שטרי הקנאת שעבוד נקטו ואזלי כמו שטרי דעלמא בשלמא לשיטת הגאון כיון דבכל שטרי כתבי הכי הכא גבי שטר הקנאת שעבוד אע"ג דלא שייכא כמ"ש הרמב"ן סרכי דשאר שטרי נקיט ואזיל דלעולם המיעוט נגרר אחריו ולא איפכא אלא ודאי דל"פ אלא בשטר הקנאת שעבוד דלדעת הגאון ל"צ למכתביה אלא דלאו כאסמ' דקושטא קאי דמחזי כאסמכתא כמ"ש רשב"ם אבל דלא כט"ד אינו אלא כמתחיל הדבר ומסיים ולשאר רבוותא דבשטר הקנאת שעבוד צריך למכתביה דהוא מעיקר השטר וזה מדוקדק בדברי ר"יו דבח"א גבי הקנאת מטלטלי אג"ק כתב ומשעבד מטלטלי אגב מקרקעי צריך למכתב דלא כאסמכתא ודלא כט"ד שאם לא כן שמא הסופר כתב שלא במצות המשעבד עכ"ל וכדברי הרמ"ה שכתב הכא דהכא נקט לתרוייהו בלישנ' דצריך וטעמ' טעים דחיישי' וכו' ואילו בח' ה' כתב דלא כט"ד שכותבי' בשטרות וכת' הרמב"ן משם רבי' סעדיה גאון וכו' נראה פשוט דקאי אשאר שטרות דעלמא אבל שטר שעבוד צריך וצריך הוא לאותו דבר ולולא שהרמב"ן נראה מדבריו שהגאון אמרה למלתיה אמאי דקאמר ר"ח איכא למימר דגם הגאון נמי לא אמרה למלתיה אלא בשאר שטרי דעלמא אבל בשטר הקנאת שעבוד מודה ואזיל כפי' רבוותא ותו לא צריך לדחוקי נפשין ולמימר דר"ח דנקיט ט"ד אלא כמתחיל הדבר ומסיים כמ"ש הרמב"ן ומ"מ מר ניהו רבה קים ליה טפי במילי דהגאון ופשיט' ליה דאהא דר"ח קאי אמטו להכי אצטריך ליה למשכוני נפשיה ולמימר בדעת הגאון דר"ח מתחיל ומסיים גם הבע"הת מסתמיך ואזיל כדע' הגאון אדברי הרמב"ן ואהא מייתי פי' רשב"ם דבשטר הקנאת שעבוד בעי ובעי למכתב ודלא כט"ד והיינו דמסיק ומלתא צריכה עיון דהיינו בשטר הקנאת שעבוד אי לא כתיב ביה דלא כט"ד לדעת הגאון שטרא מעליא הוא אבל לדעת שאר המפרשים ולפמ"ש שם סי' משם הרמב"ן ז"ל ומיהו צריך למכתב דלא כט"ד עכ"ל משמע דלא ס"ל כדעת הגאון אבל בשאר שטרי דעלמא לאו מלתא דצ"ע היא דפשיטא לענ"ד דסבר לה מר כדכתי' בעניו' והריב"ש ז"ל סי' שמ"ה דרמ"ח ע"א מיירי בענין שמסופק בשטר אהא מסתמיך ואזיל דברי הרמב"ן משם הגאון וכדכתי' בדעת רי"ו ומרן בש"ע שכתבה בשם הרבה מהמפרשים אעפ"י שהמולידה והמחזיקה הוא הגאון אלא שהרמב"ן והר"ן והנ"י והריב"ש העלוהו בתו"ד וקרי להו הרבה מהמפרשים אמנם למ"ש בענ"ד אין גם א' שיחלוק על סברא זו והיינו דקאמר מרן הרבה מהמפרשים אבל בשטר שעבוד מטלט' אג"ק כבר ביאר דעתו מרן בר"סי ס' וקי"ג שכ' והוא שכתב דלא כאס' ודלא כטו"ר ומרן בב"י שם הביא דברי הבע"הת שלא ככתבן וסדרן ובשם הרמב"ן בפי' דלא כט"ד מה שלא כתב אלא כמ"ש בסי' ה' וצריך לכתוב דלא כט"ד כדכתי' דפשיטא דא"נ הגאון ז"ל פליג בהא וס"ל דלא צריך למכתב דלא כט"ד נקטינן ככל הנך רבוותא ודברי מרן בש"ע סי' מ"ב וס' וקי"ג שלמא בינייהו

וראיתי לאבי התעודה הרב מהרימ"ט ז"ל בח"א סימן קכ"ב שהשיג על מוהר"ם מונסון דס"ל דכל היכא דכתיב בשטרא דלא כט"ד בכל לשון מסופק יד בע"הש על העליונה לפי שראה שכ' הרמב"ן משם הגאון ורב תנא הוא ופליג שמדברי הרמב"ן שהביא הבע"הת נראה דהרמב"ן לא נראו לו דברי הגאון כמ"ש בע"הת בשמ"ג ע"ש וכבר כתבתי פי' זה כתבו הבע"הת משם רשב"ם ולא משם הרמב"ן ולא כתב משם הרמב"ן אלא וצריך לכתוב דלא כט"ד וכדכתי' וכמדומה שהרב ז"ל נמשך אחר לשון מרן בב"י כמ"ש בתחלת דבריו לכמ"ש בטור סימן קי"ג וכו' והתימא במ"ש ולא נראו לו דבריו כמ"ש הבע"הת בשמ"ג דהיכן ראה שם שהרמב"ן לא נראו לו דברי הגאון אלא דכתב וצריך למכתב דלא כט"ד והיינו דבענין שטר הקנאה דודאי דעת הרמב"ן דצריך למכתביה ודלא כדעת הגאון אבל בשאר שטרות דעלמא מהיכא שמיע ליה דפליג ע"ד הגאון גם מה שנסתייע מדברי הרב מוהריב"ל