משכנות הרועים שלה

ודא"ר אמי הראוי לבנים לבנים וכו' ילמוד סתום הירוש' מהמפורש בגמרין וילמוד סתום מגמרין מהמפורש בירושלמי דדוקא בבריא הוא דאמרי' הבנות בכלל והשת' שני' הגמרין והירושלמי כחדא שריין ובטעמא דשני ליה בין אומר והוא בריא לאומר בשעת מיתה לפ"ד הי"פת הא איכא טעמא רבה דבש"מ כיון דאמר שמואל לא תהוי באעבודי דאוקי לה ז"ל בש"מ כל דאמר סתמא לא מחזקינן ליה דקעביד איסורא ומאי דבעי תלמודא לקמיה באומר נכסי לבני והוו ליה ברא וברתא ופירש רשב"ם שאמר כן בשעת מיתה ע"ש דאי בבריא הא אמרת הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות אלא עכ"ל בש"מ ומספק"ל אי קרו אינשי לחד ברא בני או לא דאי לא קרו עכ"ל דהבנות בכלל ועבר אמימרא דשמואל אלא דמה שעשה עשוי וכן מוכח מדברי התוס' דק"ל דכי קרו לחד ברא בני א"כ מה הוצרך לומר נכסי לבני פשיטא שהוא לבנו עכ"ל דאי שמיע להו ז"ל דבבריא עסקינן מאי ק"ל דודאי דטובא אצטריך ליה ליזכי בנכסי אבוהי מהשתא ולא עד דמיית אבוי ואפילו בכותב לו מהיום ולאח"מ הא קני לה לארעא מהשתא ואי עבר האב ומכר הבן מוציא מיד הלקוחות גם במה שתי' ז"ל דאצטריך שאם מצא דייתיקי או מתנה שלא יהיה בה כלום ע"ש ע"כ דמיירי בש"מ דהא דקי"ל דייתיקי מבטל דייתיקי ה"מ בש"מ אבל מתנת בריא מאי דהוה הוה ותו לא מצי למהדר בה וזכה מקבל מתנה אלא ש"מ דהתוס' שמיע להו דבש"מ הוא דקא מבעיא ליה והיינו משום מאי דאתמר בירושלמי וכדכתי' ומריש הוה אמינא משום דשמיע להו דלשון אומר בש"מ הוא דמשתעי דעקימת שפתים הויא מעשה אלא דמהא לא אריא דאשכחן במתני' דף ק"ס גבי האומר אם ילדה אשתי זכר וכו' ומוקי לה רשב"ם לחד לישנא בבריא ולאידך בש"מ ומשום דמאן מזכה ליה לעובר ע"ש

וחמו'תי ראיתי או'ר להרמב"ן בחידושיו לשם שכ' דברי התוס' הללו מפי השמועה וכתב ע"ז ולא נהיר דאף בבריא הדין כן עכ"ל ולענ"ד ק' דמה מענה בפה צדיק לתרץ הירושלמי וגמרין והיו לאחדים היא שעמדה לרשב"ם והתוס' לאוקומא בש"מ ועוד דבמתנת בריא ל"מ למהדר ביה כדכתי' שוב מצאתי בשיירי המקו' שם שכתב משם הרשב"א דמותיב ומשני כדברי התוס' והדר כתב דיש לפרש דאפי' בבריא שכ' כן אפשר שכתב נכסיו לאחר מתנת בריא אם לא יחזור בו עכ"ל וכן היא דעת התוס' שם בפרק י"ן דקל"ה ע"ב בד"ה איזו מתנה וכו' וכ"כ הרמב"ן בחי' שם משם ר"ח ולפ"ז מ"ש הרמב"ן דאף בבריא הדין כן ר"ל שאם כתב מתנת בריא אם לא יחזור בו ועיין בטוש"ע ס"סי נז"ר ולפי המשוער דטעמא דהירושלמי דמפליג בין האומר ינתנו לבני בבריא לאומר בש"מ לפ"ד הרב יפ"ת דלא אמר שמואל לא תהוי וכו' אלא בש"מ ודייקנא עלה בעניו' בגופא דשמעתין וכן בקדש חזיתי להתוס' על התורה שק"ל על אאע"ה שנתן ליצחק אע"ה וניחא להו כמ"ש הרב החזקוני וגם הגאון הרב מוהרא"ם משני ליה באנפא אחרינא ואין גם א' יסבור ול'ו ידע לשנויי כמ"ש היפ"ת א"כ לדידהו צריכין אנו למודעי טעמא דירוש' דמפליג בין ש"מ לבריא ותו ק' לדעת הרמב"ן והרשב"א לחד שנוייא דהבעייא בבריא א"כ מאי מבע"ל מי קרו אינשי לברא בני והרי כבר מלתא אמורה הראויין לבנים לבנים וכו' וניחזי אנן הנך נכסי ויהבינן לכל חד וחד מאי דחזי ליה ואיכא למימר דהכא במאי עסקינן בברא דנסיב וברתא דנסיבא דאמרי' התם לכלתיה הוא דלא שביק אינש דכלתיה רמייא עליה דבריה ויהיב לברתיה דרמיא על אחרים מבע"ל דאי לא קרו אינשי לחד ברא בני כלתיה מדחייא מקמה ושקלא ברתא מאי דחזי לה ואי קרו לחד ברא בני בהא שקיל לכלהו נכסי מיהו אכתי קו' א' בין על התוס' והרב החזקוני והרא"ם דלא משנו כיפ"ת מ"מד דלא ס"ל הכי דא"ה מ"ט דהירוש' דמפליג בין בריא לש"מ אכתי בדוכתא קיימא

ותחז בציון עיני לרב"א בשיירי המקו' שם שכתב משם רבי' יהונתן ז"ל הו"ל ברא וברתא אין הבנות בכלל דבחיי אביהן אדם רוצה לכבד את בנותיו כדי שיהיו חביבות לבעליהן אבל בשעת מיתה אינו רוצה לעקור נחלה דאוריי' עכ"ל ונראה דקאי אמאי דמסקינן דלחד ברא קרו אינשי בני וק"ל מדאמרי' לעיל הראויים לבנים לבנים הראויים לבנות לבנות אהא משני התם בחיים אמדן דעתיה דרוצה אדם לכבד בנותיו וכו' והיינו הך דר' אמי אבל הבעיא והמסקנא באומר בש"מ דאמרי' לא חשיד האי גברא דרוצה לעקור נחלה דאוריי' מדבריו מוכח דס"ל כדעת היפ"ת דבש"מ דאיכא עקירת נחלה דאוריי' משו"ה דחקינן למימר דבני לחד ברא קרא ליה הכי אבל בבריא דליכא איסור אמרי' דניחא ליה לכבדן ולחבבן בעיני בעליהן וכ"ה לשון הנמק"י ז"ל ע"ש

וחזיתיה להרמ"ה ז"ל בחי' שם סוף סימן מ"ג שכתב גבי ההוא דאמר נכסי לבני וכו' ואי ק"ל כיון דגבי מי ששלח ממד"ה קי"ל אע"ג דאמר לבני הבנות בכלל כדאיתא בירוש' א"כ בשעת מיתה נמי אמאי אין הבנות בכלל אדרבא גבי ש"מ כיון דמדאורייתא ברא ירית ברתא לא ירתא כי אצטריך למימר לבני לטפויי מלתא קאתי כדר"עק דדייק לישנא יתירה עכ"ל ולא ידענא היכי שמיע ליה מלתא דהירוש' אי פליג אתלמודא דידן וס"ל כפשטיה דבין הראויים לבנים בין הראויות לבנות פלגן בהדייהו ודלא כר' אמי והיכי שביק גמרין ועביד כירושלמי ואי שמיע ליה דלא פליגי וכדכתב ז"ל א"כ אמאי מסייע מלתיה מירושלמי ולא מגמרין כיון דפשיטא ליה דהבעיא בש"מ ותק"ל בפשיטות דמאי חזית דסמכת למאי דקרו לברא בני הכא אדרבא אמרינן לטפויי אתא וכדדייקנא אשכחנא דהרמ"ה ז"ל לשיטתי' אזיל דבסי' מ"א כתב דר' אמי דאמר הראוי לבנים לבנים זכו דוקא במילי דלא חזו אלא לבנים או לבנות דמאי דחזי להאי לא חזי להאי אבל במאי דחזי להאי וחזי נמי להאי בנים ובנות לישקלו כחדא והיינו הך דירושלמי דאמר הבנות בכלל במלתא דשויא לתרוייהו ופסק דשיראי שאני דאית בהו דחזי להאי לא חזי להאי אהא ק"ל שפיר דבאם בש"מ אתסרי דינא ואדרבא טפי מתרצינן למלתיה האי דאמר לבני לטפויי אתא כיון דמדאורייתא ברא ירית ברתא לא ירתא ואתו עלה מאי דק"ל להתוס' והרמב"ן והרשב"א לפום מאי דמסיק תלמודא דברתא לא ירתא משו"ה נקט סמא בידיה מלתא דהירוש' במלתא דשוייא לתרוייהו בההוא דאמר נכסי לבני דמכללא דנכסי במלתא דחזיא לתרוייהו אבל בשעת מיתה מסתמא לתורת ירושה נחית ותירץ הא דאצטריך למימר נכסי לבני דילמא עבד תפקדתא לבנתיה משום דבש"מ דייתיקי מבטל דייתיקי א"נ כשהיה בריא וכתב לבנותיו לאח"מ אם לא אחזור בי כמ"ש הרמב"ן והריטב"א ובחייו דאזלינן בתר אומדנא לחבבן בעיני בעליהן ומוקמינן ליה דהא