משכנות הרועים שלד

דחייב בדי"ש דמתמה עלה פשיטא אהא משני אלא בחד וכתב עוד מרן ז"ל וז"ל ויש לדקדק בדבריו אם זה כובש עדותו היאך היה אפשר לדונו בד"א עכ"ל ולא ידענא אמאי תלי זייניה מרן בדברי הרא"ה ולא בפשטא דשמעתא וכדוקיין ומה שתי' שאחר שאמר בב"ד שאינו יודע לעדות וכו' וחזר ואמר יודע אני וכו' ואילו היה מתחייב ממון היה נאמן ע"ע כשאומר יודע אני עדות וכבשתיו עכ"ל וצ"ע כיון דעבר אמימרא דרחמנ' אעשה דוהוא עד כמ"ש הרמב"ם והסמ"ע ז"ל ואם לא יגיד הא קי"ל דאין אדם משים עצמו רשע והתבוננתי בדבר ונר' דלק"מ דלענין ממון משלמין ע"פי עצמם דהא משלם בושת ופגם על פי עצמו ועיין בטוש"ע סי' כ"ו סל"ז

(לז) כגון זה. כתב בהג"מיי בפ"ד מהלכות שותפים דכל היכא דקאמר תלמודא כגון זה אנו למדים ממנו דבר הדומה לו קצת אפי' אינו דומה לו לגמרי ע"ש ומזה למד מוהרשד"ם ז"ל בחח"מ סוף סי' רכ"ז לדקדק כן בדברי הרמב"ם ז"ל ע"ש וע"ע במרדכי פרק הגוזל סי' תרי"ב ובתוס' חולין דף קל"א ע"ב בד"ה כגון וכו'

(לח) כל שטר שכתוב ומחל פלוני לפ' זה מכל התביעות וכו' אין לפרש דוק' מתביעות הנמשכות מאותו עסק אלא מכל מיני תביעה שבעולם מהרי"קו ז"ל שורש יו"ד ועיין במה שהאריך לסתור סברת החולק בזה

מערכת אות

למד

(א) לא תיהוי באעבורי אחסנתא. תנן בפ' י"כ דקל"ג הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו רשב"ג אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה ז"ל ופירשב"ם אין רוח חכמים וכו' במעשיו אלא חרון אף גורם להן שכועסים עליו דקא עקר נחלה דאוריי' עכ"ל מריהטא דמתני' משמע ה"מ בכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו דקא עקר נחלה דאורייתא לגמרי אבל בכותב לאחד מבניו דקא מקיים נחלה דאוריית' במקצת לא אמרי' ביה אין רוח חכמים נ"ה דאלת"ה הו"ל לתנא לאשמועי' רבותא טפי דאפי' לכתוב לבן בין הבנים דלא עקר נחלה דאורייתא לגמרי אפ"ה אין רו"ח נ"ה וכ"ש בכותב לאחרי' עקר נח"ד לגמרי אלא ש"מ כדאמרן דדוקא לאחרים ומיהו בהא איכא למימר דהא דקתני לאחרים והניח את בניו דגורם חרון אף לחכמים להודיעך כחו דרשב"ג דאם אין בניו נוהגים כשורה וכתב נכסיו לאחרים אע"ג דבעלמא דבר הגורם חרון אף לחכמים דקא עקר נחלה דאורייתא בכ"הג שרי ליה מריה ולא עוד אלא דזכור לטוב

איברא דבמאי דאיפליגו בהא רבנן וריב"ב שם דק"ל בכותב לבן בין הבנים לשון ירושה דריב"ב סבר דבריו קיימין ונפק"ל מדכתי' ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל למי שירצה מבניו ואם איתא דמתני' אפי' בכותב לבן בין הבנים אמרי רבנן אין רו"ח נ"ה מי איכא מאן דנקיט הורמנא מבי מלכא עלאה ואמרו רבנן דאית להו חרון אף וכעס לגביה דעביד כדאורייתא וכ"ש לדעת מוהראנ"ח ח"א דסבר לה מר דאיסורא נמי איכא ושרי למקרייה עבריינ' ומספק"ל אי משמתינן ליה וכייפינן ליה למהדר עובדא ומסייע למלתיה מדברי הרמב"ן והמרדכי ורבי' ירוחם ע"ע ומעין דוגמא כתבו התוס' בחגיגה די"ז ובמציעא עא דנ"ה דכל מלתא דמפרשא בד"ת להיתרא לא מצו רבנן למגזר בה לאסור איסר ע"ש אלא ודאי מתניתין דייקא בכותב לאחרים והניח את בניו דבכה"ג גורם חרון אף וכעס לחכמים דקא עקר נח"ד לגמרי ומאי דבעינן עלה אי רשב"ג מפרש מלתייהו דרבנן ומודו דאם אין בניו נוהגים כשורה ז"ל או"ד אפי' בכה"ג אמור רבנן אין רו"ח נ"ה ובעי למפשט דרבנן פליגי מדאמר שמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי באעבורי אחסנתא אפילו מב"ב לב"ט דקא מזהר ליה דלא ליקו באעבורי אע"ג דאיהו לא עביד ולא מידי והקולר תלוי בצואר דקא יהיב לב"ט מנתא דב"ב דקעבר אמימרא דרבנן ומאן שמעת ליה דקאמר אין רו"ח נ"ה רבנן דלרשב"ג אדרבא ז"ל ואיישר חיליה מאן דקאי באעבורי אחסנתא כהאי אלא ש"מ דס"ל לשמואל דרבנן פליגי אדרשב"ג וכרבנן אמרה למלתיה אלא דבכותב לאחרים והניח את בניו אין רו"ח נ"ה ואיסורא נמי איכא כמ"ש ה' מוהראנ"ח אבל לגבי בן בין הבנים נהי דלא קרינן ביה אין רו"ח נ"ה הא מיהא לא אריך למעבד הכי דלא ידעי' מאי זרעא נפיק מיניה אמטו להכי אמ"ל שמואל לר"י ל"ת וכו' ואפי' וכו' אע"ג דליכא לתא דאיסורא כיון דלא שפיר עבד לא תהוי ועיין פי' רשב"ם ושמיע ליה לתלמודא דמלתיה דשמואל בין בכותב נכסיו בריא בין בהיותו ש"מ דאי לאו מהיכא פשיטא ליה לתלמודא מדשמואל דרבנן פליגי ארשב"ג דילמא בבריא מודו רבנן לרשב"ג אבל בש"מ כיון דנחית לירושה אפי' רשב"ג מודה דאין רו"ח נ"ה אלא לאו ש"מ דשמיע ליה לתלמודא דשמואל לא שני ליה בין בכותב והוא בריא בין בכותב והוא ש"מ

ובב"ר סדר חיי שרה פרשה ט"ו דרש התם רבי חלבו וכל טוב אדוניו בידו זו דייתיקי שכתב לו שטר על כל נכסיו הקשה ה' יפה תואר כיון דאברהם אע"ה קיים כל התורה אפי' ערובי תבשילין היכי עביד הכי והא אמר שמואל לר"י דל"ת באעבורי אחסנתא והוא ז"ל תי' דשמואל לא אמרה למילתיה אלא בש"מ אבל בבריא או בריא המקנה לאחר מיתה אבל המזכה מתנה בחייו לית לן בה דלא גרע מכל נותן מתנה לזרים בחייו דאין בזה נדנוד עבירה עכ"ל והא דלא קשה להו להרב והרא"ם והחזקוני ממשנה שלפנינו דאמור רבנן אין רו"ח נ"ה ושרי למקרייה עבריינא כדכתי' צ"ל דס"ל דהתם בכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו אבל בכותב לבן בין הבנים דליתיה באין ר"ה נ"ה שפיר דמי מיהו שמואל אפי' לבן בין הבנים קמזהר לר"י דל"ת וכו' הא ק"ל ז"ל מדשמואל דאיך שבקיה לחסידותיה וכדכתיבנא ומאי דחדית לן היפ"ת בבריא ליתיה בדשמואל כפי מה שהוכחנו בעניו' א"א לומר כן ונמצא כמוס עמדי כתוב לאמר על דברי היפ"ת ואשכחן תנא ירושלמאה דמסייע ליה בפ' ב' דייני גזירות משנה א' הרי שהיה נתון במ"ה ואמר ינתנו אלו לבני בנותיו בכלל ואי בשעת מיתה אמר ינתנו אלו לבני אין הבנות בכלל ונראה דטעמו כיון דבשעת מיתה איתא למלתא דשמואל דלא תהוי באעבורי וכו' ואמר בני סתמא לא מחזקינן להאי גברא דקעבר אמימרא דרבנן ואמדינן דעתיה דלאו לבנות בכלל ע"כ מההעתק. איברא דבפרק מ"ש דף קמ"ג איתא התם ההוא דשדר פסקי דשראי לביתיה א"ר אמי הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות וכ' רשב"ם ירושלמי פרק ב' דייני גזירות וכו' עכ"ל ונראה דאתא לאשמועי' דגמרין וירושלמי דא ודא חד הואי דגמרין באומר כן והוא בריא