משכנות הרועים שלג

נגד סהדי לא בעי ק"ס אפילו שלא בשעת הלואה ואפי' למאן דפליג בהא ה"מ כשמבורר לב"ד דהכת"י היה שלא בשעת הלואה אבל בשטר או בכת"י שבא לפנינו אנו אומרים דבשעת הלואה נכתב הכת"י או שהיה ק"ס עיין הסמ"ע סי' ע"א סקכ"ג וכ"ש בנ"ד שהודה המתעסק שהכת"י קדם לנתינת המעות כשני חדשים א"כ נאמנות מעליא היא:

ברם פש גבן לברורי דאפי' בשטר קי"ל דהא עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון אמטו להכי קי"ל שטר כיס היוצא על היתומים דלא גבי אלא פלגא דמלוה אבל פלגא דפקדון לא גבי דמצי למימר החזרתי במגו דנאנסו והמפקיד אצל חבירו בשטר ואמר החזרתי נאמן במגו דנאנסו אלא דבמ"ש טוש"ע סי' ק"ח ס"ד דאם כתוב בו נאמנות גובה הכל ע"ש א"כ צריך להתיישב בדבר דדינא דיתמי הוא ולענין מה שנמצא כת"י קרוע עיין סי' נ"ב

(לה) כיבוד אב ואם דע דפליגו אמוראי אי משל אב או משל בן כדאיתא בקידושין דל"ב ולמ"ד משל בן יש לחקור אי אמר לא בעינא א"נ דליתיה קמן אי נחתינן לנכסי' או לא ונראה דודאי משום לתא דצדקה נגעו בה וכבר איפליגו רבוותא אי נחתינן לנכסיה משום מצות צדקה ועיין להרב מחנה אפרים בריש הלכות צדקה מה שהאריך בזה ועיין מ"ש בעניו' בספרי זוטא חיים וחסד במערתא דדייני דרוש ד' בס"ד ע"ש

(לו) כובש עדותו איתשילו קמאי בראובן סרסור פתח ערל א' ומתורגמניה ונכנס אצלו שמעון לקנות ממנו איזה סחורה והיה ראובן מליץ בינו ובין הערל במע"ג ישראלים אחרים ותנאי הדבר היה בינותם באיזה ענין באותו המקח וא"ל שכבר גלה אזן הערל וענהו אמת כן הוא שהוא מסכים לדברי הלוקח שעל ת"כ הוא קונה ולמחר כשמשך הסחורה הלוקח מצא בה ערות דבר שבעבורו הוצרך להתנות אותו התנאי ועמדו להתדיין לפני תגרי העיר שאינם בני ברית ובנמוסם מקבלים עדות הסרסור והוא באחד במקום שנים אבל עדות זולתו אפי' מאה כלא חשיבי וא"ל שמעון לסרסור הלא זה הדבר תנאי מפורש יוצא ובפני עדים שהגדת לו והשיב שהסכים לדברי והעדים שהיו שם מעידים כדברי שמעון עמד השואל ושאל כדת מה לעשות באיש הלזה שכובש עדותו אם מחייבים אותו בדין ע"י כפייה או להתחייב ממון בהפסד הסחורה יורנו מורינו לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הא דאמרינן בריש פ' הכונס ד' דברים העושה אותם פטור מדיני אדם וחייב בדי"ש היודע עדות לחבירו ואין מעיד לו והוינן בה במאי עסיקינן אילימא בבי תרי פשיטא דאורייתא הוא אם לא יגיד וכו' אלא בחד וכו' ופירש"י פשיטא דחייב בדי"ש עכ"ל אבל אחלוקה דפטור בדיני אדם לא קשיא ליה אי בתרי אמאי פטירי דפסיקא ליה לתלמודא דבכל גוונא פטירי מדיני אדם אלא דאנא נפשאי אתמוהי קא מתמה היכי משכחת לה דחייבים בדיני אדם אילימא בדאיכא סהדי אחריני דידעי בהנך סהדי דהוו שכיחי בהך סהדותא דל מהכא הנך סהדי וליתו הנך סהדי אחריני וליסהדו ואי דליכא סהדי אלא דבע"ד הוא דקאמר להו אטו אפומיה דבע"ד מפקינן ממונא מסהדי ובסנהדרין דפ"ט פריך למ"ד נביא הכובש נבואתו חייב מיתה מתמה מאן מתרי ביה ומשני חברוהי דכתיב כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו וגו' דאינהו לאו בני שליחות הך גברא קיימי ע"ש והכא בעדות ממונא מא"ל וכ"ת דמשכחת לה כגון הנך סהדי אחריני קרובי' לתובע או לנתבע דלאו בני הגדה נינהו אבל הנך סהדי דכבשו סהדותייהו בני הגדה נינהו וסד"א דמהני סהדותייהו דהנך אחריני להנך סהדי דכבשו סהדותייהו הא ליתא דעדות הקרובים כיון דמטי הנאה לקרובים לאו בני הגדה נינהו ובמאי דקאמר איכא סהדי דכבשו סהדותייהו לא משכחת לה אלא בגוונא דהנך סהדי דכבשו סהדותייהו לית להו קורבא בהדי דיינים והנך סהדי אחריני אית להו קורבא בהדי דיינים ולדעת הרי"ף והרא"ש והרשב"א ז"ל עפ"י סוגיית הירושלמי פסילי אפי' בדיעבד כמ"ש בטור ח"מ סי' ל"ג ואפי' לרבוותא דפליגו עלייהו ולא סמכו על הירושלמי סו"ס משכחת לה בכת שניה אית לה צד אהבה ושנאה לדיינים אלא דאכתי לא איפרוק דהיכי מקבלין סהדותא דהנך סהדי אחריני אהנך סהדי דכבשו לסהדותייהו כיון דקרובים לדיינים נינהו ולא משכחת לה אלא כגוונא דנ"ד דבנמוסייהו סהדותא דסרסור מהימנא להו כבי תרי ושאר אינשי דעלמא כלא חשיבי א"נ משכחת לה בראובן שהודה בפני ד' עדים שטרא דאית ליה על שמעון פריעא הוא ושנים מהם הלכו להם למדינת הים ועמד ראובן ותבע משמעון חובו שיש עליו בשטר ושמעון השב ישיב כי פרו'ע הוא ופ' ופ' עדי וכשבאו לב"ד כבשו עדות' ונתחייב לשלם ושלם ואח"ך באו הב' עדים ממ"ה והעידו שפ' ופ' היו עמהם במעמד א' כשהודה ראובן כי פרעו שמעון וראובן העני ואין לו ממה לגבות א"נ משכחת לה שראובן הודה לשמעון בפני ב' עדים שחייב לו מנה והיו עוד שם ב' עדים אחרים בהכמנה דלאו בני עדות נינהו לענין הודאה דמצי טעין משטה הייתי בך כמ"ש בטוש"ע סי' פ"א סי"א ע"ש וכבשו עדותן העדים שהיו בפניו והנך דהוו בהכמנה העידו עליהם שבפניהם הודה וכל כה"ג סד"א דממונא נמי מחייבי אהא קמ"ל דפטורים מדיני אדם וטעמא דמלתא כתב הרמב"ן ז"ל בדינא דגרמי דף נ"ג ע"ג וז"ל היודע בעדות חבירו ואינו מעיד לו וכו' ומיהו בד"א מפטרי דאקשי' בגמרא וכו' בתרי דאורייתא הוא ולא אקשינן אי בתרי אמאי פטירי מדיני אדם ותניא בתוס' דשבועות וכו' ופטורים מן הממון שלא נשא עונו וטעמא דמלתא שאף שאינו חייב להעיד לו אלא מדין ג"ח שחייבה תורה להעיד ואם לא רצה לקיים את המצוה אין מן הדין לחייבו ממון וכו' עכ"ל ע"ש ולא הבינותי דמ"מ מצות עשה מן התורה להעיד וכדאמרי' בפ' שבועת העדות דל"ד האי צו"מ דידע סהדות' וזילא ביה מילתא למיזל לב"ד דזוטר מניה לא ליזיל מ"ט האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף ומנאה הרמב"ם ז"ל בס' המצות מצוה קמ"ח והסמ"ג עשין סי' ק"ח ע"ש ויש לדון מדבריהם כיון דמ"ע היא אי אמר לא בעינא לאסהודי מכין אותו עד שתצא נפשו כמו מ"ע דסוכה ולולב וכדאמרי' בפ' הכותב דף פ"ה לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה אי אמר לא בעינא מא"ל תנינן סוכה איני עושה וכו' מכין אותו עד שתצא נפשו וראיתי למרן ב"י ר"סי כ"ח אחר שהביא דברי הנ"י הללו כתב וז"ל משמע דהיינו אפילו איכא תרי סהדי עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דודאי בחלוקה דפטור מדיני אדם מיירי בדאיכא תרי סהדי דבחד לא מפקי' ממונא אפומיה כי היכי דליחייב הכובש עדותו והיינו מטעמא דכתב הרא"ה ז"ל אלא דבחלוקת