משכנות הרועים שלב

יתמה"מה חכה

ומאי דדייקנא בעניו' אדברי הר"ן וסיעת מרחמוהי להכי נשתעבד למגבי מניה ממעות בבל אע"ג דההלואה בא"י הות והיינו דסתים סתומי בשטרא ולא כתיב היכן הוות ההלואה דא"ה איכא לתא דאיסורא דרביתא וכדו אשכחנא לה' גד"ת שם שער ד"ן דייק הכי ת"ל וחזיתיה להרב בית אברהם תי' יתיב דבכ"הג שרי דדילמא מגזל גזל מניה ובעי לאהדוריה וכדאמרי' בפ' א"נ גבי ההוא טופיינא דאשכח בזוזי ע"ש ואהמ"ר לא שמה מתייא דאי חיישי' שמא מגזל גזל מניה אכתי לא אפרוק דדילמא מוציאו בא"י ואכתי לא פריק ליה מגזל דאית ליה גביה אבל התם טופיינא הוא דקא יהיב ליה גם אשו"ר לה' מהרי"א בתומים שנדחק להשב ולענ"ד אכתי קושיא בדוכתה קיימא

(לד) כת"י ראובן נלב"ע וחל"ש והניח אחריו בנותיו יורשי נחלתו ומכללם בת א' קטנה ועמד אפוטרופוס של הבת הנז' והוציא כת"י א' של א' מחתניו לוקחי בנותיו שהודה שנטל וקבל מאת חמיו ראובן הנז' סך אלף גרושוש בתורת עסקא עפ"י תנאים מפולאים ובנאמ"ג מפורש כדבעי ליה למכתב ולא הוקבע זמן למשך זמן העסקא הנז' ולא ק"ס וזמן הכת"י הנז' בעישור א' לחדש שבט שנת התקנ"ה ועוד הוציא האפוט' הנז' כת"י אחר מחתנו הנז' שנטל וקבל מאת חמיו הנז' סך אלף גרושוש בתורת עסקא ע"פ התנאים המפורשים בכת"י הא' ובנאמנות גמורה וזמנו בעישור אמצעי לחודש הנז' בשנה הנז' אלא שהכת"י הא' כתוב בל"הק והכת"י הב' כתוב בלשון הגרי וטען המתעסק הנז' שאינם אלא כת"י א' ובא בכפלון יען כי כשמסרו לו הכת"י הא' שהוא בלה"ק הוא ענ'ה כי אינו מבין מ"ש בל"הק ורצונו שאכתוב לו כת"י בלשון הגרי להבין ולהשכיל מאי דכתי' בגויה ואחר עבור יום או יומים כשחזרתי וכתבתי לו הכת"י הנז' בלשון הגרי כבר נשלם עישור א' ונכנס עישור אמצעי ותבעתי ממנו הכת"י הא' והיה דוחה אותי מיום אל יום ומחדש לחדש עד שקפץ ונשבע בנק"ח שכבר נקרע ואח"ז בררתי עמו חשבון העסקא הנז' ופרעתי לו קרנא ופירי ולא פש גבאי ולא מידי וזה לך האות כי הכת"י הב' נמצא בו קרע לצורך הנייר והאפוטרופוס טוען בעד הבת הקטנה ראה אתה אומר כי מה שנשבע לך לקרוע הכת"י הוא על הכת"י הא' הכתוב בלשון הקדש והרי הוא קיים לפנינו והכת"י השני אינו קרוע קב"ד ובכת"י כתוב לאמר עד שיקרע קכ"ד ומאן ציית לך ולהני פטומי מלין דקאמרת הבא ראיה והפטר ואם לאו הרי אתה בריא בחיובא איכו השתא מלתא עלי דידן רמיא לעמוד על מבחן בעזר משדי ינחנו על דבר אמת לכל נכשל בדבר הלכה אכי"ר

זאת אשיב בראש כל מראין צריך לקיים הכת"י דקי"ל כמ"ד מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו כמ"ש בטוש"ע סי' מ"ו והשתא ניחות לדינא הנה כבר מלתא אמורה מפי סופרים ז"ל דחוששין לשטר ישן לחקור ולדרוש על מה ועל מה נתאחר מלגבות כמ"ש בטוש"ע סי' ס"א ס"ט ובנ"ד כבר עברו יותר מט"ו שנה מזמן הכת"י עד מות ראובן הנז' איברא דמסקינן התם דמ"מ אין לפסול השטר בעבור זה ע"ש עוד בה דשאני נ"ד שהוא חתנו הא' מקריבא דעתיה לגביה וגם אמנה כי בן אחותו הוא דמחבב ליה כברא ועוד כיון דאין זמן מוגבל למשך זמן העסקא א"ל דאכתי ממשכא וקיימא ולעד"ן דאפי' קביע ליה עידניה כיון דמטי ליה הנא' מניה לאו לגוביינא קיימא ושאני שט"ח דלא קאים אלא לגוביינא דכל הנאה דלוה היא

אמור מעתה אבא נבא אל העין היא עין משפט בב' כתב'ים הבאים כאחר והתנאים אחדים אי מגבינן תרוייהו דאמור נמלך בדעתו ורצה והוסיף לו אלף גרושוש כמשפט הא' והעד ע"ז שזמנו של זה לאו כזמנו של זה או"ד כולה חדא היא ומאי דהדר וכתב ליה הא קא יהיב טעמא למלתיה והנה דבר זה מפורש יוצא בדברי הטוש"ע סי' ק"ה סי"ב דגובה שנים אע"פ שהם כתובים ביום א' והסכום א' וטעמו דעביד אינש דיזיף והדר יזיף אע"ג דלית ליה הנאה למלוה דכולה הנאה דלוה היא וכן מצאתי להרא"ה ז"ל והריטב"א והובאו במקובצת בפרק נערה במ"ד לדף מ"ד וכבר הארכתי בעניו' לקמן במערכת אות ש' מדין שטרות בס"ד וכ"ש בעסקא דאית בה פלגא ברווחא

איברא דלפום טעמא דכתב הרב הלבוש ז"ל דסהדי אעולה לא חתמי ע"ש איכא למימר דדוקא בשטר בעדים אבל בכת"י דליכא ה"ט אמרי' בטל הב' את הא' וגם למ"ד הש"ך לתרץ דבריו דלא מבעיא קאמר דאפילו עדי שטר הא' הן הנה עדי השני גובה שניהם ע"ש אכתי בכת"י דליכא ה"ט מצינן למימר בטל הב' את הא' ונלע"ד דאפילו לדעת הלבוש ה"מ בהלואה דלא מסתבר דבחד יומא לוה אצטריכו ליה זוזי ומלוה ניחא ליה לאוזפיה תרי זמני אזי אמרי' חדא היא אי לאו משו' דסהדי לא חשידי למכתב על חדא הלואה תרי שטרי ודחקינן למימר דהכי אתרמי דלוה אצטריכו ליה זוזי ומלוה פייס ליה ואפייס לאוזפיה אבל בשטר עסקא דמטי ליה הנאה למריה דעסקא שפיר אמרינן דעביד דיהיב השתא מנה בתורת עסקא והדר יהיב ליה תו מנה אחריתי בתורת עסקא ובלא"ה אנן בתריה דהש"ע גרירי וכ"ש בנ"ד דהרא"ה והריטב"א יהבי הך טעמא דתירצא הוא אלא דאכתי איכא למימר דע"כ לא תלינן בהכי אלא היכא דבעל העסקא איתיה קמן וקטען בבריא דתרתי כת"י איתנהו אבל הכא דמת בעל העס' והאפוטרופוס או היורש עצמו טוען שמא והמתעסק טוען בריא דלא הוה אלא חד ואידך משום מעשה שהיה כמ"ש בשאלה הא ליתא דכיון דדינא הוא דגבי תרוייהו והו"ל שטרא מעלייא א"כ שפיר מצי למטרף בהו מלקוחות ומהיתומים כ"ש דהיתומים גובים מהלוה ועוד בה דעד כאן לא פליגי בטעמ' הרב הלבוש והסמ"ע ז"ל אלא כשהשני שטרות זמן אחד להם ביום אחד כמ"ש הטור ומרן בש"ע אבל בנ"ד שהשני כתב יד בזמנים מחולקים ליכא מאן דפליג ולכ"ע גובין שניהם וטענת האפוטרופוס טענת בריא חשיבא אפי' להוציא

והנה בעתה חל עלינו חובת בי'אור במאי דקי"ל בכת"י דאי טעין פרעתי מהימן כמ"ש בטוש"ע רס"י ס"ט אלא דמסיים בה דאם כתוב בו נאמנות אינו נאמן ע"ש איברא דעל מבוכה זו ישבו גדולי ישראל נו"ן במ"ש שכתב הרמ"א דהא דמהני נאמנות בלא קנין ה"מ בשעת הלואה אבל שלא בשעת הלואה עד דאיכא קנין ואיכא מ"ד דע"כ ל"ק הרמ"א אלא בנאמנות אפילו כנגד עדי הפירעון אבל בסתם נאמנות אפי' שלא בשעת הלואה מהני בלא קנין ובנ"ד כתוב לאמר או שוכרו יוצא מתחת ידו אלמא היכא דאיכא עדי פירעון מהימני א"כ הו"ל נאמנות סתם דלפ"ז אע"ג דבנ"ד ליכא ק"ס כיון דלא האמינו אפילו