משכנות הרועים שלא

ודאי ליתא דבההיא דנשאת בקפוטקיא וגרשה בא' דנותן לה ממעות א' ודאי אפי' שהוא בא"י ותנא מילי מילי קתני ברישא דתרוייהו מבני קפוטקיא והנישואין והגירושין בא"י א"נ חזרו לקפוטקיא וגרשה שם נותן לה ממעות א' ולא מבעיא הכי אלא אפילו נישאת בקפוטקיא וגירשה בא"י נותנין לה ממעות א"י דמקולי כתובה שנו כאן

וראיתי לרב"א שם דף ק"י ע"ב מהגמרא שכתב נשא אשה בא"י וכו' לא צריכא למתני אלא איידי דתנא נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בא"י תנא נמי הא רש"י ז"ל במהדורא קמא ולא הרגיש רש"י קושיא זו ברישא דתני נשא אשה בא"י וגירשה בא"י וכו' מטעמא דכתיבנא לעיל עכ"ל ומינה ומדרבנן נשמע לרשב"ג דאע"ג דהאיש והאש' תרוייהו מבני קפוטקיא והנישואין היו בא"י דרך עראי או איפכא הולכין אחר מקום שעבוד ודכוותה לרבנן בשט"ח דעלמא ולא משגחי' בתר עיקר דירתם אלא בתר מקום השעבוד וראיתי להרדב"ז בחדשות סי' שס"ח דאיתשיל קמיה בשטר שנתקיים בדיין א' כפי מנהגם והוציאו במקום שאין נוהגים כן אלא בג' והנתבע מאנשי אותו מקום דשפיר שומעין לו דאמר לא אתינא אלא בב"ד של מקומי אבל אם שניהם מאנשי המקום שנוהגים כן והוציאו במ"א י"ל דהולכים אחר מנהגם עכ"ל ולא נתבאר בדבריו ז"ל היכן כתוב השטר דאם כתוב סתם ולא נתברר באיזה מקום נכתב דינא יתיב דאזלינן בתר מקום שהוציאו ואם נתברר באיזה מקום נכתב באנו למחלוקת גדולי ישראל לדעת הרמב"ם והבעה"ת והטור ומרן ז"ל הלוכן אחר מקום שנכתב ולדעת תלמידי ר"י והר"ן והריטב"א אזלינן בתר מקום שהוציאו ולא איכפת לן אם שניהם ממקום שנכתב או לא כמ"ש

ומעתה נובין ונדון דכל כמה דלא נתקיים השטר ריע וגריע דיכול הלוה לומר מאן דכפי ומאן משוי ליה שטרא אימא קיום ב"ד דומייא דפרעתי דמקום שנהגו שאינו נאמן מאן משוי ליה שטרא מנהגא והרב מוהרש"ך ז"ל פשיטא ליה דאזלינן בתר מקום השעבוד ולא שני ליה בין היכא דהוו מאנשי אותו המקו' או דהוו ארחי ופרחי דאתו מעלמא והרדב"ז תלי זייניה במקום דירתם ולפי המתבאר מדברי רב"א במקו' מקום דירתם לא מעלה ולא מוריד ועיין בפ' ג"פ דקע"ב בהא דאמר רב לספריה כי קיימתו בשילון כתבו בשילו אע"ג דממסרן לכו מילי בהינו וכי קיימתו בהינו כתבו בהינו אע"ג דממסרן לכון מילי בשילו ופירשב"ם שכותבים בשילו מה שנמסר להם בהינו ועיין שם בתוס' שכתבו דקרובים כ"כ דאפילו בשבת הוו מכתפי אהדדי מהינו לשילו ורבותא קמ"ל דאפי"ה צריך למכתב הכי משום דלא ליחזי כשקרא אבל בעיירות הרחוקות דמסתמא המטבעות משונות בלאו ה"ט צריך למכתב מקום ההלואה כי היכי דליגבי מניה ממטבע אותו מקום כדבר האמור. שוב מצאתי להרמ"ה בחידושיו לשם שהאריך בזה ואייתי בידיה סמא הך דתניא בכתובות דכתיבנא ותלי"ת ופסקו הטור סי' מ"ג סט"ו וע"ע בתוס' ובחידושי הר"ן ז"ל ר"פ אחד דיני ממונות ואין כאן מקום להאריך

ובצפיתינו צפינו למופת הדור הרב חיד"א ז"ל בנימוקיו למרן הש"ע בס' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות י"ד עמ"ש מרן בש"ע דבכת"י נאמן לומר פרעתי כתב הוא ז"ל בעיר שנהגו בכת"י דדינו כשטר דאין נאמן לומר פרעתי והלוה נתיישב בעיר דלא נהגו כך אלא דעל כת"י נאמן לומר פרעתי והלוה הוא טוען פרעתי במקום שנתיישב עתה נראה דאזלינן בתר מקום שנתחייב בו דהכת"י דינו כשטר ויש להביא ראיה מתשו' הר"ן והרדב"ז וכו' ודוק היטב מבין ריסי עיני הרב ז"ל ניכר דהמלוה והלוה הנה הנם מאנשי המקום שנהגו לדון בכת"י דינו כשטר אמטו להכי פסיק ותני דלא אהני ללוה שנוי המקום אלא דאזלינן בתר מקום שנתחייב משום דהוא עיקר מקום דירתם ואהא מייתי מהרדב"ז שכתב שאם היו שניהם מאותה העיר י"ל דשפיר מהני הקיום כפי מנהג אותו המקום כיון שעיקר דירתם שם ומה שהביא מתשו' הר"ן הוא דהאשה היא מבנות אותה העיר שקבלו עליהם לדון עפ"י ספרי הרמב"ם ומר סבר דכייפינן לגרש בטענת מאיס עלי והבעל אינו מאנשי אותו המקום וע"ז כתב מיראי הוראה אני לכוף את הבעל ע"פ סברת הרמב"ם ואע"פ שהנישואין היו באותו מקום ולענ"ד יד הדוחה נטויה דאם אמרה הר"ן למלתיה באיסור ערוה החמורה ומה גם שרוב מורה ההוראה המה ראו כן תמהו כמו שסדר המערכה רבינו הקדוש בב"י אה"ע סי'ע"ז דאמר ממון הקל לא כ"ש ועוד בה דהר"ן ז"ל מסיים בה כי הבעל היה רשאי להוציאה משם למקום אחר כיוצא בו וכו' ע"ש וכיון דכן הוא כמאן דמעיקרא הוציאה משם דמי משא"כ במלוה דאין הלוה יכול להעתיקו משם איך שיהיה ממה שנתברר מדברי ה' מוהרש"ך ז"ל והכנ"הג ז"ל ומאי דכתיבנא בעניו' לא שני לן בין שהיו מאנשי המקום ההוא בין שהיו ממקום אחר ונזדמנו שם הכל הולך אחר מקום ההלואה והשעבוד

ברם אכתי איכא למיקם עלה דמילתא דכי נמי יהבינן ליה כל דיליה ודיינינן לכת"י כדין שטר גמור הא מיהא במוציא שט"ח גופיה אי טעין לוה פרעתי ל"מ שקיל מלוה אלא עד דמשתבע ליה והכא בנ"ד כיון דהמלוה ליתיה קמן מצי לוה למימר אשתבע ושקול אכן שמעתי אומרים דבערי פראנקיא אפילו לשבועה אין מוסרים אותו למלוה ואין הדבר תלוי כי אם בכת"י המלוה מקבלה ואילך אם כנים הדברים והדר דינא לחייב ללוה לשלם במיטבא האמנם הלב מהסם דיש פנים לומר בד"א דהולכין אחר מנהג העיר אלא במקום שהיה שם מושב לישראל קהל ועדה וב"ד ואז אם נהגו לדון עפ"י איזה מנהג הולכין אחריו אף על פי שהמנהג ההוא נתייסד עפ"י תגרי מתא כדאי הוא לסמוך עליו היכא דנהוג נהוג אבל בעיר מאלטא שלעולם לא היתה ישיבה לישראל שם ואינם מתנהגים אלא עפ"י נמוסי האדו"ם האדו"ם הזה ולעולם לא היתה שעת הכושר שם לישראל לקבוע דירה מחנה ישראל אך ורק חדשים מקרוב באו מתי מספר מאין הרגלים לכוף ללוה לדונו כמקום שנתחייב והוא לא מקום זרע ישראל המה אכן סעיפי השיבוני במ"ש בכת"י ואחזירם לו בעת שיתבע ממני באיזה עיר שתהיה דנראה כאילו קבל עליו לגבות ממנו את חובו אפילו באחר מערי פראנקייא דאית בהו מעמד ומושב לבית ישראל דנהיגי לדון בכת"י שהוא כשטר א"כ אפי' במאלטא עצמה הו"מ למגבי מניה ושם ישפוטו הם דלא אהניא ליה טענת פרעתי ותוספת נופך דהרז"ה והרשב"א ס"ל דבכת"י דינו כשטר לענין טענת פרעתי וצריך להתיישב בדבר אל ה' ויאר לנו ויראנו מתורתו נפלאות ויצילנו משגיאות ויזכנו לראות קץ הפלאות ובא האות בסדר כי יבא שילה שנת אם