משכנות הרועים של

אחר שהביא להקת הפוסקים רבנן דמש'נו בדבורייהו דהיכא דנהוג לדון בכת"י כדינו של שטר גמור מנהגם מנהג ושרטט וכתב ולא מבעיא במקום שנהגו כן שאינו נאמן לומר פרעתי אלא אפילו נעשה העסק במקום שנוהגים לעשות כן ובמקום הפרעון אין נוהגין כן אינו נאמן לומר פרעתי דבתר מקום השעבוד אזלינן עכ"ל וגופן של דברים לא ראיתי כעת לדעת אם הרב ז"ל גמר לה מהך דכתובות וכדכתיבנא אלא דאי מהתם גמר לה למלתיה קצר במקום שאמרו להאריך דהו"ל לפרש ולומר דמיירי בכתוב בכת"י שם העיר שנעשה השטר שם דאי בסתם הא תני תנא דהולכין אחר מקום שהוציאו וכך נוטין ומטין אתמר דברי הכנ"הג שם שיצא לדון בדבר חדש היכא דהוי כלפי לייא דבמקום השעבוד המנהג דנאמן לומר פרעתי ובמקום הפרעון נוהגין דאין נאמן לומר פרעתי דהולכין אחר מקום השעבוד ונאמן לומר פרעתי ע"ש דאם איתא דה' מוהרש"ך מהך דכתובות גמרא גמיר לה לא ידעתי מה בא ללמדנו ה' כנ"הג והדבר מפורש יוצא אתיא שם שם בהך ברייתא כתוב בבבל וכו' כתוב בא"י וכו' לאפוקי סתמא דמגבהו במקום שהוציאו אלא ודאי דהרב מוהרש"ך לאו מהכא גמיר לה לשמעתתיה וכאשר דמיתי כן היה

והנה בע'תה ראתה עיני תשו' הרב ז"ל ונדונו היה בכתו' דחתימי בה תרי סהדי והבעל וכשבאת לגבות כתו' היורשים שדו בה נרגא בעדים דחתימי בכתו' וכתב ה' ז"ל דל מהכא סהדי כיון דחתום בה הבעל הו"ל כת והכתו' נעשית בפירארא הוא א' מערי פראנקייא דנוהגין לדון שהכת דינו כשטר גמור ומקום הגבייה כמדומה שהיה בעיר שאלוניקי היא עיר מושב הרב מוהרש"ך ז"ל וזה נראה ממ"ש והביאו לפני שטר כתובה וכו' ומסיק וכתב דלית דינא ודיינא דהולכין אחר מקום השעבוד גם במקום שבאה האשה לגבות וכו' עכ"ל. דעת שפתיו ברור מללו כיון דבפירארא מקום השעבוד נוהגין דאין הלוה נאמן לומר פרעתי בחוב שבכ"י אעפ"י שמקום הגבייה בשאלוניקי שלעולם דנין ע"פ דגל הקי"ל ואין מוציאין ממון בכת"י משום דמצי הלוה למימר קים לי כהרי"ף והרמב"ם דאמרי דנאמן הלוה לומר פרעתי וזה הלכה העלה הרב ז"ל שהולכין אחר מקום השעבוד לאפוקי ממונא אפי' מהיורשים ולא הוצרך הרב ז"ל שכתוב השטר בפירארא כיון דשטר כתו' הוא בכל נסחי הכתובה הכי נהיגי לכתוב שם העיר כי אין מחסור והכנ"הג דקא יליף למלתיה להיכא דהוי איפכא דה"נ מיירי בשטר כתובה א"נ בשאר שט"ח או כת"י דכתיב שם מקום השעבוד דומיא דכתו'

אלא דאיכא למידק בעיקר דברי הרב מוהרש"ך דמיירי בשטר כתובה אם כן שנה משנתו כרשב"ג דאמר כתו' אשה דאורייתא דתנן התם נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י רשב"ג אומר ממעות קפוטקיא ובגמ' רמו לרבנן ממ"נ דקתני נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א"י וכו' אי בתר הפרעון אזלי' קשיא סיפא ואי בתר שעבוד אזלינן קשיא רישא ומשני אמר רבא מקולי כתובה שנו כאן כיון דכתובת אשה דרבנן אזלינן בה לקולא בתר מקום השעבוד ומקום הפרעון ורשב"ג ס"ל כתובת אשה דאורייתא והו"ל כשאר חוב דעלמא דבתר מקום השעבוד אזלינן ע"ש ומינה לדינו של הרב שאף על פי שנכתבה הכתובה בפירארא כיון שהפרעון בשאלוניקי מקולי כתובה שנו כאן לדון כמקום הפרעון ולא מגבינן לה ככת"י כמנהג שאלוניקי הן אמת דר"ת ואחוזת מרעהו פסקו כרשב"ג ובירושלמי גרסי מלתיה דרשב"ג בדרבנן דס"ל דכתו' אשה דאורייתא ועיין לה' שדה יהושע מה שהאריך בזה מ"מ רובא דמנכר פסקו כרבנן והי"ל לפרש ועלה בדעתי לומר דס"ל להרב ז"ל כדעת הרב המגיד והרשב"א דלא אמרו מקולי כתובה שנו כאן אלא בעיקר כתובה מנה ומאתים אבל בנכסי נדוניא שהם נצ"ב הרי הם כשאר חוב דעלמא והולכין אחר מקום השעבוד וכ"פ מור"ם בא"הע סי' ק' ס"ה ע"ש ובמרן ב"י שם. א"נ דס"ל כמ"ד השתא דכתבינן בכתובה דידן וזקף ע"ע הסך הנז' כמלוה ורשו וכו' הו"ל כשאר חוב דעלמא אלא דכל זה איננו שוה לי שהרב ז"ל מחד'ש חדשי'ם ולא הזכיר על דל שפתיו סוגיא בדוכתה ולחלק בין עיקר כתובה לנצ"ב לכן נלע"ד דפשיטא להו להרב מוהרש"ך והכנ"הג דבחלוקי מנהגי המשפטים. דלא אזלינן אלא בתר מקום השעבוד וזהו שכתב הרב ז"ל לית דינא ודיינא דאזלינן בתר מקום השעבוד והיה טעמו דאומדן דעתא הוא דאדעתא דהכי אוזפיה ואדעתא דהכי מחתני אהדדי אבל בשנוי המטבעות בין די'ן לדי'ן איכא למי' דניזיל בתר הפירעון וממוניטון של עיר התביעה הוא דמגבהו דק' דינרי כתיבי בשטרא הא לך מאה דינרי דמסקת בי אהא אשמועינן תנא דאפילו בכ"הג מגבהו במקום השעבוד והיכא דאיכא הכחשה בין הלוה והמלוה באיזה עיר נכתב דעת הרמב"ם ספי"ז מהלכות מלוה נשבע מלוה ונוטל והבע"הת שער ד"ן והר"ן חלוקים בזה וס"ל דנוטל בלא שבועה ואין זה מהענין ע"כ אבחרה דרך קצרה

ועדין צריכים אנו למוד'עי מקום יש בראש אמי'ר יאמר מלתא דמתאמרא ע"כ לא אמרי' דאזלינן בתר מקום השעבוד אלא היכא דהמלוה והלוה תרוייהו מאנשי המקום שעושים ההלואה בכת"י כשטר גמור דכיון דאינהו גופייהו מבני מתא דקיבלו עלייהו המנהג ההוא אמטו להכי אפילו הוציאו במקום אחר נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם הכת"י שהוא מקום שבתם וקימתם אבל היכא דהמלוה והלוה ממקום שאין נוהגין כן וע"ד המקרה שם היו ונמצאו במקום שנוהגים כן ודעתם לחזור למקום שאין נוהגין כן איכא למימר דאמדן דעתא דאדעתא דמנהג מקומן הוא דמשתעבדי להדדי

ואתה תחזה הא דתנן התם נשא אשה בא"י וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א"י נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות א"י איכא למידק דבשלמא נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י הא קמ"ל מקולי כתובה ולא אזלינן בתר מקום השעבוד ולאפוקי מרשב"ג אלא רישא דהנישואין והגרושין בא"י מאי קמ"ל ומצאתי לרב"א במקובצת לשם שכתב הא קמ"ל שאם הוא והיא מקפוטקיא וכל עסקיו שם ודעתו לחזור והנישואין שהיו בא"י היו דרך עראי ולא הספיקו לחזור עד שגרשה בא"י אפ"ה נותן לה ממעות א"י עכ"ל ולע"ד אכתי לא אפרוק דטפי הו"מ תנא לאשמועינן רבותא דאפי' יצאה מחשבתו לפועל וחזרו למקומן קפוטקיא וגרשה שם אפ"ה אינו נותן לה אלא ממעות א"י ומדלא תני הכי איכא למשמע דדוקא דגרשה בא"י דלא נתקיימה מחשבתו לחזור לקפוטקיא אבל אם חזר לקפוטקיא וגרשה שם נותן לה ממעות קפוטקיא ולא אזלי' בתר מקום שלא היה אלא דרך עראי וכ"ת ה"נ והא