משכנות הרועים שכח

ובועז ז"ל סי' י"ג ע"ש בענין השות' ע"ש ומוה"ר בס' משחא דרבותא שם עמד בזה ולא זכינו לתשלומי דבריו ז"ל

(לב) כת"י קי"ל דהמוציא כת"י על חבירו שח"ל מנה והלה טוען פרעתי נאמן ומשתבע היסת ומפטר כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ט ע"ש וכתב מרן בב"י שם משם מהרי"א בכתבים סימן נ"א דמה שכותב וחתימתי תהא מעידה עלי כק' עדים אין בו מועיל ע"ש וטעמא טעים כיון דלא גבי ממשעבדי משום דלית ליה קלא לא חש ליה למשקליה ממנו ממלוה ואנשי ליה וטעמא דכתבי הכי להורות דלא מצי למימ' להשטות נתכוונתי ולשופרא דשטרא ע"ש גם אשו'ר לה' מהר"ם מינץ סוף סי' ע"ט הורה גבר כוותיה דרב ז"ל ונ"ט למה שכותב כן למימר דהו"ל כמו שראו העדים את ההלואה ואע"ג דאכתי מהימן לו' פרעתי הא מיהא לאו כ"ע דינא גמירי ולשופרא דשטרא נמי כתבי הכי ע"ש וכן בקדש חזיתי להרדב"ז בחדשו' סי' תכ"ג דפסיק ותני הכי מלתא בטעמא ע"ש וזו הלכה העלה ה' מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ע' דף מ"ט ע"א ועוד ידו נטויה בנ"ט למה שכותב כן כי היכי דלא מצי למטען תו דייקנא בחושבנאי ואשכחת דלא פש לך גבאי ולא מידי עש"ב ואם כותב כן אפילו בכת"י של הלואה כ"וך דבכ"הג לא שייכא טעות דייקנא וכו' צריך טעם אמאי כותב כן וע"ע לה' נחלת שבעה סימן כ"ט ע"ש בזה נמצאת אומר דמהרי"א ומהר"ם מינץ והרדב"ז ומוהרימ"ט ארבעה מלכים שפה א' לכלם דלכי כתבי נמי האי לישנא אינו אלא כשאר כת"י דעלמא ואני אומר דגם הרא"ה והרא"ש והריטב"א והר"ן והנמק"י סברי מרנן ז"ל כהאי הלכתא דאהאי דאמרינן בפ"ב דכתובות דף כ"ב אמר אביי לא ליחתום אינש אמגילתא דילמא משכח לה אינש דלא מעלי וכתב מאי דבעי ותנן הוציא עליו כת"י גובה וכו' ומקהו בה אקהתא הנך רבוותא נו"ן דכי נמי כתיב בה הכי מאי הוי כיון דמצי למימר פרעתי ואוקמוה בגווני כת"י דלא מצי למימ' פרעתי ולא אשתמיט חד מהנך רבוותא לאוקומה בכת"י דכתיב בו וחתימתי תעיד עלי כק' עדים דתו לא מהימן לומר פרעתי אלא ש"מ דס"ל ז"ל דאפי' כתוב כה"ג אכתי מהימן לומר פרעתי וכדעת מוהרי"א ושאר רבנן סבוראי ז"ל ואפשר לדחות דהא דלא מוקמו לה הנך רבוותא בהכי משום דליתא לה בגמרא דבכ"הג לא מהימן לומר פרעתי אבל במאי דאוקמוה ז"ל בתוך זמנו א"נ בנאמנות ה"מ איתנהו ואיתנהו בש"ס בכמה דוכתי ועיין מה שהארכתי בענין זה במקום אחר בס"ד ואחר זמן רב נראה בעליל ס' נהרות דמשק ז"ל ובסי' ט"ו הביא תשו' הרב מוהר"א מונסון ז"ל וזו הלכה העלה

(לג) כת"י ראובן ושמעון מתושבי העיר הזאת העיר תונס יע"א והיו ונמצאו בעיר מאלטא והלוה ראובן לשמעון מנה וכתב לו כת"י בלשון הג'רי וזה פתרונו כת"י זה ביד ראובן שהלוה לי כו"ך הלואת חן וחסד ואחזירם לו בכל עת ובכל עיר שירצה והיה זה בזמן פ' פה מאלטא וחתם שמו והנה שמעון שב לאיתנו לעיר מולדתו הנז' וראו' עודנו עומד שם ועמד ושלח כת"י הנז' ביד מי שהרשוהו לגבות את חובו ממנו וכשתבעו המורשה ענהו שמעון כי יש לו עליו מלוה ישנה מפאת העסקים והחשבונות שהיו ביניהם עמד השואל ושאל אם שומעין לו או לא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב לא נפלאת היא ולא רחוקה מחלוקתם של אבות העולם במוציא כת"י על חבירו שחייב לו מנה והלה טוען כי פרוע הוא דהרי"ף ז"ל וסיעת מרחמוהי סברי מרנן דמהימן לומר פרעתי כיון דלא גבי ביה ממשעבדי לא מצי למימר ליה א"ה שטרך בידי מ"ב ודעת הר"זה בס' המאור וסיעתא דשמיא הם סוברים אע"ג דלא גבי ביה ממשעבדי הא מיהא חשיב כשטר לענין דלא מהימן למימר פרעתי ושפיר מצי למי' ליה מלוה שבמ"ב ואנן בדידן קבלנו עלינו הוראות מרן בש"ע ומרן ז"ל פסק כד' האומרים דנאמן לומר פרעתי כמ"ש בטוש"ע רס"י ס"ט ע"ש א"כ כיון דמצי למימר פרעתי מצי נמי למימר דדייק בחשבוניה ואשתכח דלא פש גביה ולא מידי במגו דאי בעי למי' פרעתי וזה פשוט אלא דהיכא דאתא מלוה ובריר חושבניה בהדיה דלוה דאכתי בריא בחיובא תו לא מ"ל פרעתי כיון דהני תרי טענתא סתראי נינהו דאי לא מחייב ליה א"כ עדין לא ניתנה פריעה והיכי מצי למהדר ביה ולמימר פרעתי וכה"ג כתב הרא"ש בתשו' כלל ע"ט סי"ג וה' מוהרימ"ט בח"מ סימן ל"ז דמ"א ע"ד תלה לה כיפי וכתב דהרא"ש מרוב חכמתו לא אצטריך להביא ראייה לדבריו וכן מתבאר מדברי הג"א ס"פ המקבל ופסקו מורם בסי' ע"ב סי"ח ע"ש ומדברי כלם נלמוד דאע"ג דלא טעין הכי קמי בי דינא תו לא מצי למטען פרעתי דוק ותשכח סוף סוף אי הוה מעיקרא טעין פרעתי מהימן לדידן דגרירי בתריה דמרן ז"ל ומשתבע היסת ומפטר

איברא דבנ"ד הן ספק בידי נהי דאנן בדידן הכי נקטינן לדינא מיהו בכל ערי פראנקייא דון דייני לפי נמוס תגרי מתא דבכת"י לא מהימן לומר פרעתי אלא עד דנקיט תברא בידו מקבלה ואילך והוא כתב הנק' אצלם ריסיביד"א איכו השתא נחזי אנן היכי לדיינו דייני להאי דינא מי אמרי' דבתר השתא אזלינן והא קתבע ליה ללוה קמי דידן ודיינינן ליה כהוראת מרן דמשתבע היסת וליזיל או"ד בתר מקום החיוב אזלינן ואמרי' ליה ללוה זיל שלים ובשלהי כתובות דק"י איתא התם ת"ר המוציא שט"ח על חבירו כתוב בו בבל מגבהו מעות בבל כתוב בו א"י מגבהו ממעות א"י כתוב בו סתם הוציאו בבבל מגביהו ממעות בבל הוציאו בא"י מגביהו ממעות א"י ע"ש ובודאי כל היכא דכתיב בשטרא דהוה בבבל או בא"י כל היכא דמפיק ליה מגביהו מעות מקום השעבוד וכדאיתא התם אלא דלגבי כתו' אשה לרבנן דאמרי כתו' אשה מדרבנן מקולי כתובה זמנין אזלינן בתר מקום השעבוד וזמנין בתר מקום הגוביינא ולרשב"ג דאמר כתובת אשה מדאוריי' דינה כשאר שט"ח דעלמא דאזלינן בתר השעבוד ע"ש ואפי' הוציאו חוץ למקומו אינו נפסל ביוצא דאלת"ה אלא כתוב בו בבל הוציאו בבבל מאי למימרא כיון דמקום השעבוד והגוביינא בבבל פשיטא דמגבהו ממעות בבל וה"נ בכתוב בו א"י דמהיכא תיסק אדעתין דמאי אולמיה דמלוה לברור לו מנה יפה ולומר מכאן אני נוטל ולאפוקי הך טופיינא דמעות מקום אחר מהלוה וה"נ איפכא דמאי אולמיה דלוה להפסידו למלוה היכא דכתוב בבבל ותו ממקומו הוא מוכרע מדקתני סיפא כתוב סתם הוציאו בבבל מגביהו ממעות בבל הוציאו בא"י וכו' ש"מ דבכתוב בו בבל או א"י אזלינן בתר מקום השעבוד ואפי' הוציאו במקום אחר כדאמרן