משכנות הרועים שכז

נאמנות דתו ל"מ למימר פרעתי ודינא כשטר להאי מלתא מ"מ כיון דלית ביה שעבוד קרקעות לא חשיב הילך וכמ"ש מרן בש"ע סי' פ"ח שם והש"ך שם ובסימן ס"ט סק"ח חלוק בדבר דאינו נשבע אלא היסת ואנו אין . לנו אלא פסק מרן בש"ע

(כח) כת"י דקי"ל דבכת"י מצי למימר פרעתי ואנן בדידן בתריה דמרן הש"ע גרירנא וכן דעתו ז"ל בש"ע סי' ס"ט

ודע שמנהג אצלינו שלוקחי' הפאל"טו מאת השררה יר"ה להיות משקל הסחורות ע"י וגובין מהם ערך הקצוב ונותנים כת"י למוכר שכ"וך קנה פ' מפ' בסך כ"וך לזמן פ' והשררה גזרה להיות דין אותו כתב בשטר החתום בעש"ג בכ"הג אמרינן דינא דמלכותא דינא ונאמן המוכר לומר שעדין לא גבה דמי סחורתו אעפ"י שעבר זמן המוגבל בכתב ההוא וכך אנו דנים עפ"י הורמנא דמלכא יר"ה ונשבע ונוטל וכעת ראיתי לה' מגן גבורים בסי' כ"א וכ"ב והרב ז"ל בסימן כ"ג השיג ע"ש דל"ח ע"א

(כט) כת"י קי"ל כמ"ד המלוה המוציא כת"י על חבירו והלוה טוען פרעתי נשבע ונפטר כמסקנת מרן בש"ע סימן ס"ט ואם הוא תוך זמנו כיון דקי"ל חזקה דלא פרע אינש גו זמניה אינו נאמן ומוציאים אפי' מהיורשים כיון דאבוהון לא מצי למטען נגד החזקה דלא פרע אינש גו זמניה כמ"ש שם וראיתי להש"ך ז"ל שם סקנ"ו שכתב דלמ"ד בסימן ק"ח דטענינן ליתמי נאנסו אע"ג דהויא מלתא דלא שכיחא ה"נ טענינן ליתמי דפרע גו זמניה אע"ג דלא שכיחא ע"ש ולע"ד אחה"ר אין הדמיון עולה דמלתא דלא שכיחא אינה בגדר החזקה דלא נאנסו אלא דלא שכיחא אמטו להכי סברי מרנן כיון דאבוהון מצי למטען הכי דלא הוי נגד חזקה אנן נמי טענינן ליתמי אבל גבי פרע גו זמניה דאי הוה טעין אבוהון לא הוה מהימן היכי ניקום אנן ונטעון ליתמי וצלע"ד שו"ר להרב דבר משה ח"ב סי' ט' שחלק ע"ד ז"ל ע"ש

(ל) כת"י אנן בדידן דגרירי בתריה דמרן ז"ל בש"ע דכת"י שיש בו נאמנות גובה בלא שבועה אבל לא מיורשיו אלא אם היה כתוב בו עליו ועל יורשיו כמ"ש בסי' ס"ט וע"א ואע"פ שיש בזה דיעות להרבה מהפוסקים אנו אין לנו אלא דעת מרן בש"ע וכבר נתבאר שם שכן דעתו ז"ל ודלא כהט"ז סי' ס"ט שכתב דלא בעיא נאמנות על יורשיו אלא לענין שגובה בלא שבועה אבל כל שיש נאמנות בכת"י על הלוה גרידא אינו גובה מהיורשים אלא בשבועה ע"ש וע"ע בהכנ"הג שם בהגהב"י אות כ"ח שהוא ז"ל מסכים לסברא זו וגדולה מזו מצאתי להרשב"ש שכתב דאפילו בנאמנות סתם גובה בלא שבועה מהיורשי' כיון דאבוהון אי טעין הכי לא מהימן ע"ש ואתמהא שכ' שכ"כ בס' ח"המ סי' ס"ט עכ"ל והטור קרי בחיל וכתב עד שיכתוב לו נאמנות עליו ועל יורשיו ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל ח"א שבשני סי' תקל"ד שסובר כדעת הרשב"ש ז"ל ועיין בתשו' הרשב"ץ ז"ל ח"א סי' ל"ב ועיין בתשו' מוהר"ש גאון ז"ל סי' ס"ח ומ"ש משם מוהרש"ך ז"ל ובה' בית דוד סי' ח"י מהספר ובה' דבר משה ח"ב סי' ט' ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל סי' תתקע"א שמבואר בדבריו כדעת הט"ז ז"ל ומהפלא איך לא נסתייעו מתשובה זאת

(לא) כת"י קי"ל המוציא כת"י על חבירו וטען פרעתי נאמן אלא א"כ כתוב בו נאמנות דאז נשבע המלוה וגובה ואם מת הלוה אינו גובה מיורשיו דלא הימניה אלא גבי דידיה כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ט ס"ה קושטא קאי הדבר קשה לשמוע כיון דאבוהון אע"ג דטעין בבריא כי פרוע הוא לא מהימן כיון דהימניה היכי עדיף טענת שמא דידן דטענינן דילמא פרעיה טפי מבריא דאבוהון ובעלמא אמרי' לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה ועל מבוכה זו ישבו שני גדולי הדור הרב ראש יוסף ז"ל והרב כנ"הג בהגהב"י אות למ"ד והן ב' נביאים מתנבאים בסגנון א' שלומי ודאי בעי שלומי. אלא דאזקוקי שבועה למלוה והדר גבי מנתא דיליה. גם הרב ט"ז צידד לומר כן אלא שפסע לאחוריו בראותו תשו' מיימון בס' משפטים סי' ל"ח דהתם מפורש יוצא דיורשי הלוה פטירי ועטירי ואתמהא משני שרי צבאות ישראל הללו איך לא שלטו מאור עיניהם בתשו' המיימוני הלזו סוגיא בדוכתא ותלו זיינהו בקצורן של דברים אשר הובאו בית יוסף וכבר הושג הרב כנ"הג מתרי אריוותא ה' מנחת יהודה ז"ל ומוה"ר בס' משחא דרבותא נכתב ט"ס סי' צ"ט וצ"ל בסי' ס"ט גם אלה לחכמים והיה העלמ'ה דברי הט"ז הניתנים למעלה

ואתה דע לך דהרשב"א ז"ל בח"א סי' תתקע"א עלה ונסתפק בשט"ח בנאמנות לפרוע לשמעון או מוציא שטר זה ומת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה אי שייך גבי האי הא דאמר רב ושמואל אין אדם מש"ל או"ד לא כיון שנכתב בשטר מי שיוציאנו וצדד לומר דנסתלק מכאן דינא דר"וש מפני נאמנות שבשטר ואע"פ שאין הנאמנות ממנו ומיורשיו מ"מ הרי. פטרו ממנו הילכך אפשר דאפי' מת לוה בחיי מלוה אין היורשים יכולין להשביעו דלא עדיפי מאבוהון שאין יכול להשביעו מחמת שפטרו וכל עין רואה שזוהי כד' הרב ראש יוסף ז"ל והכנ"הג ז"ל והט"ז כמדובר וכתב עוד הרשב"א ז"ל אלא מיהו אפשר היכא שלא פטרו בפי' מיורשיו סתמא דמלתא לא פטרו אלא בבא ליפרע ממנו בלבד ולא מבניו דכיון דתנינן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה מסתמא לא התנה כנגדה וכו' עכ"ל דון מנה לנ"ד דכיון דקי"ל כמ"ד דבכת"י נאמן לו' פרעתי כל שלא פי' המוריש הנאמנות גם על יורשיו סתמא לא התנה אלא דאיכא למימר דשאני נדון הרשב"א דמיירי בשבועת המשנה ותקנתא דרבנן אלימא היא משו"ה אמרי' סתמא לא התנה כנגדה משא"כ בדינא דכת"י וצריך להתיישב בדבר וע"ע בתשו' הרשב"א ז"ל הלזו בח"ב סי' קל"ה

והנה בעת'ה הן ספק בידי בראובן שהוציא כת"י על יורשי שמעון ולוי מסך מה מדמי סחורה שקנה ממנו וכתוב בו כל זמן שכתב ידינו זה בידו נאמן עלינו כבי תרי למימר דלא אתפרע עד שימצא פרעונו כתוב ע"ג או שיקרע קרע ב"ד ואנו החו"ל ע"קפ ז"בז רצה מזה גובה רמ"ג וכו' עכ"ל ויש לדין בזה לפי מה שהעלינו דאין נאמנות מועלת לגבי יורשים למגבי כלל ברם הכא שתלה הנאמנות בקיום הכת"י ביד המלוה עד שימצא פרעונו כתוב ע"ג או שיקרע קב"ד משמע כל היכא דלית חד מהנך אכתי כת"י בהימנותיה קאי ל"ש גבי דידיה ל"ש גבי יורשים ומסתייעא האי מילתא ממאי דכתב ה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' קי"ז שאול נשאל בכותב לחבירו כ"ז שכתב ידי בידו נאמן עלי בשטר אי מהני האי לישנא או"ל ע"ש וע"ע לה' פרח מט"א ח"ב סי' כ"ה ובתשו' הרב יכין