משכנות הרועים שכה

ואת"ל נמסרה ביד שמעון ואח"ך מסרה לסרסור אכתי לא איפרוק וכ"ש בכת"י דגוי דגרע טפי מכת"י ישראל שכ' הרשב"א ז"ל בתשו' והביאה מרן ז"ל שם בב"י דאפי' למ"ד בכת"י נאמן לומר פרעתי מ"מ נקנה בכת"ום ע"ש והיה עולה בדעתי לומ' דכ"ש בכת"י דגוי דבדיניהם אינו נאמן לומר פרעתי אלא שראיתי לה' מוהר"א ששון סי' רי"ו דלא אפסיקא ליה מלתא דמהני בכת"י גוי כת"ום ע"ש ומאי דמספק"ל לה' ז"ל פשיטא להו לרבינו בצלאל סי' ל"ד ולה' מוהרימ"ט בח"מ סי' צ"ה דמהני ביה כת"ום ע"ע ולע"ע האיר וזרח ס' הבהיר אהלי יעקב לה' מוהריק"ש ז"ל ובסי' ב' פסיק ותני דמהניא כת"ום בכת"י של גוים וכ' ז"ל שזה ג"כ דעת הרשב"א ועיין בתשו' הרב מים רבים חח"המ סי' ז' א"כ פשיטא דלא שבקינן פשיטותייהו דתלתא סרכין משום ספקו של ה' מוהרא"ש ז"ל הילכך אי הוה ביה משפט כתוב ומסי' מעליא הוה זביניה זביני כשאר מכירת שטרות דעלמא אלא שלא נעשה בכל אלו כת"ום ואע"ג דבנ"ד היה קיום הענין ע"י ק"ס וס"ל להראב"ד דקנין חליפין מהני בשטרות כמ"ש הבע"הת ז"ל שער נ"א ח"ג סי' ע"ש כבר כתב הטור סי' ס"ו ס"ג שהרמב"ן ובע"הת ז"ל חולקים עליו ושכ"ד הגאון ז"ל ע"ש ועוד אפילו לדברי הראב"ד זל כת מיהא בעי אלא דאלימא מלתא דשטרא דחשיבא כמסירה ואפי' בקנין אגב דס"ל להרמב"ן וסיעתיה דמהני ואין צריך לא כתיבה ולא מסירה כמ"ש מרן בשלחנו שם ס"ח אמירה מיהא בעי וכמ"ש הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל שם א"ל קני האי שטרא וכו' ואם לא אמר הכי לא קנה ובנ"ד אין גם א' מדרכי הקניה

אלא שאנכי הרואה שעיקר החיוב של בעלי הפאל"טו לתת למלכות חק מלבושיהם אכתי לא מטא זמניה ולא חל בעולם עדיין חיובו ול"ד למ"ש מוהרי"קו ז"ל שרש קפ"ט דיכול למכור השטר אעפ"י שעדיין לא הגיע זמנו וכו' ע"ש דהתם החיוב כבר מוטל על הלוה ומשועבד להמלוה מש"ה סבר לה מר ז"ל דמהני ביה מכירה משא"כ בנ"ד שעדיין אין מקום חלות החיוב כלל וזה פשוט ועיין הרשב"ם סי' ש"ט ועוד בה דגם על המלכות עצמה עדיין לא הוטל עליו לתת ההורמנא לבעלי הפאל"טו ליתן לכל א' הסך הקצוב לו כאשר נודע מנהגם בנתינת החקים ההם שבכל שנה יצא דבר מלכות מלפניו ונכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך בשם בעלי הפאל"טו ועוד מאן לימא לן שהמלכות יתמיד הנהגתו לתת לבני ביתו אותה הקצבה דילמא הדר ביה וכאשר הוא עושה ותו איכא למיחש דילמא האנשים האלה בעלי הפאלטו בהגיע תר נתינת החקים ההם מסלק השררה את ידם מהפאל"טו ההוא וממילא אין שום חיוב כלל על בעלי הפאל"טו וגם זו שאין כתוב בפתקא שכן המלכות מחוייב כלל לראובן רק הורמנא ונתינת רשות לבעלי הפאל"טו שיפרעו לראובן קצבת שנה הבאה ולא נכתב שום חיוב עליהם שבעבורו הרשוהו לגבות הקצבה חזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי מקום חלות מכירת הפתקא הלזו ואפי' ע"י כתו"מ ועיין בתשו' הרב תומת ישרים ז"ל סימן טו"ב מ"ש בזה לנדונו

ועוד. נלע"ד דאפי' ע"י כתו"מ לא מהני דכיון דקי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול לא סמכא דעתיה דקונה השאר כדאיתא בקידושין דמ"ו ע"ב וע"ש בפי' רש"י ז"ל וכתב הר"ן ז"ל שם דבמלוה בשטר אעפ"י שהקנהו לה בכתו"ם אינה מקודשת דכיון דיכול למחול לא סמכה דעתה ובמכר לא קנה עכ"ל ואע"ג דקי"ל כמאן דדאין דינא דגרמי וכדפסק מרן שם סל"ב ע"ש וא"כ היכי מצי מחיל כיון דהלוקח חוזר וגובה מהמוחל והתם בקידושין מייתי פלוגתא דתנאי במקדש במלוה ור"מ סובר מקודשת וקאמר לכ"ע אית ליה דשמואל דאמר המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול ר"מ סבר לא שביק אינש דידיה ומחיל לאחריני ע"ש ומשמע להדיא דבמכר אפילו לר"מ דדאין דינא דגרמי לא קנה וכמש"ל לעיל בשם רש"י והר"ן ז"ל ואמאי לא קנה כיון דחייב לשלם לו אלא ודאי דאפילו בכ"הג אמרי' לא סמכא דעתיה שו"ר להש"ך ז"ל ברס"י ק"ץ שהביא מעשה בדין המוכר ממ'ראי שכתוב בו לשם מי שמוציאו ונחלק עם שאר בעלי הוראה וכתב דבשטר חוב לא קנה וע"ש שחילק בין קרקע למטלטלין ע"ש והיינו בשלא משך עדין מיהו נלע"ד דאם משך כבר הסחורה כנ"ד דינה כקרקע בהא סליקנא ובהא נחיתנא דאין במכר הפתקא הלזו שום צד שתתקיים כלל

(י"ז) כת"י ראובן חייב לשמעון בכת"י שזמנו בתשרי וללוי בשטר שזמנו בניסן וטען לוי שאינו מאמין להם שהכת"י נכתב בתשרי אלא אחר ניסן והם הקדימוהו לגבות תחלה על דבר זה נשאל הרשב"א בח"ב סי' קנ"א והביאו מרן בב"י חא"הע סי' ק' ובח"המ סימן מ"ז שכתב שאמת יהגה חיך לוי ע"ש ועיין במיוחסו' סי' ר"ב שנראה הפך מזה ע"ש ועיין בתשו' הרב פרח מט"א ח"א סי' ע"ה

(י"ח) כת"י מי שהוחזק כפרן ע"פ כת"י כגון שמעון הנתבע שלא קבל מיד התובע אלא מנה והוציא עליו התובע כת"י שקבל ק"ק נשבע הנתבע שלא קבל אלא מנה ונפטר משפט צדק ח"א סי' מ' כנ"הג סי' ע"ה אות י"ג בהגה"ט עכ"ל אמת אגיד ועדותי זו כי תשו' הרב מש"ץ ז"ל לא נראה פה מתא תונס יע"א לעולם ומי יתן ידעתי ואמצאהו לראות הדברים בשרשן לעמוד על אמתת פירושן דלע"ד אין להם מובן דמאיזה טעם לא הוחזק כפרן ע"פ כת"י דאי משום דסבר לה מר דבכת"י נאמן הלוה לומר פרעתי פשיטא דאי מהא לא ארייא דדוקא במודה בעיקר ההלואה אלא שטוען טענת פירעון אבל בכופר בעיקר ההלואה הו"ל כאומר לא פרעתי דהודאת בע"ד כק' עדים דמיא ולכי מפיק לכת"י אמאי לא הוחזק כפרן תדע דקי"ל המלוה לחבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ונאמן לומר פרעתי ואפי"ה אם כפר בעיקר ההלואה והלה מביא עדים שהלוהו הוחזק כפרן לאותו ממון ושוב אינו נאמן לומר פרעתי ואפילו מביא עדי פרעון כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ה ע"ש

שוב מצאתי למרן הקדוש בב"י סי' ס"ט שהביא משם הרשב"ץ ז"ל דע"י כת"י הוחזק כפרן והביאו ג"כ הסמ"ע בסי' ע"ט ע"ש ומעתה דברי הרב משפט צדק ז"ל שגבו ממני גם על הכנ"הג שהעתיק דבריו כהלכה פסוקה וזו היא שקשה לע"ד ואח"ז מופלג זיכני ה' ובא הספר הלזה בידי ועמדתי על תשו' זו וישבתי על תלה והנה אופן השאלה שראובן חייב לשמעון סך מה והלך למקום אחר להסתחר ושלח ד' חתיכות ליד לוי חתנו למוסרם לשמעון מפאת מה שחייב לו ראובן וכתב לו כת"י שקבל ממנו ע"י כנז' ואח"ז הלך שמעון למקום אשר ראובן שם ובאו חשבון ומכללם הם הד' חתיכות שמסר לו לוי ושלא מצא בהם רק נ"ה אמות וחתר הרב ז"ל אם יהיה האופן שהיה כתוב בכת"י