משכנות הרועים שכד

לה וחלקו בדבר הגאון ז"ל וכמ"ש הרב כנ"הג ז"ל שם וכמו שהארכתי בפרט זה לעיל אות א' סי' כ"ג בס"ד עלה בקב'ץ דרבני ע"הק צפת ת"ו פטירי ועטירי ואין עליהם חובת ממון כלל והנלע"ד כתבתי בחדש זיו שנת

(טז) כת"י מנהג ידוע פה מתא תונס יע"א שהשררה יר"ה מוכרת האלתזאמי הנקרא בלעז פאל"טו לקבל כל עורות הנשחטי' והשעוה בזול מאת הבעלים ולעשות בהם כחפצם ורצונם ונותני' לשררה יר"ה סך מה שנאותו בו ומוטל על בעלי הפאל"טו הנז' לתת מלבושים לבית המלכות חק קבוע בשער קצוב מידי שנה בשנה ומנכים דמי המלבושי'ההם מדמי הפאל"טו ולאחד מבני המלכות חק קבוע לו סך דמי מלבושיו ש' פרחים בכל שנה ויקר מקרהו כי קנה סחורה מאת ראובן ובעד דמי הסחורה נתן לו הורמנא לקבל מבעלי הפאל"טו דמי המלבושים הקצובים לו של שנה הבאה אחר שנה זו וכתב לו פתקא אליכם נודה בעלי הפאל"טו תפרעו לראובן סך ש' פרחים מפאת המלבושי' המגיעים לי של שנה הבאה וילך ראובן אצלם ומאנו בכתף סוררת באמור אליו עד עת בא דברו לשנה הבאה או קודם לכן בזמן מועט וראובן צריך לאותו דבר דאצטריכו ליה זוזי ויועדו לו אוהביו ורעיו ויאמרו לו הלא שמעון יש לו סחורה פ' והוא יש לו יד עם בעלי הפאל"טו וקנה אותה ביותר משומתה קצת ע"מ לקבל פתקא הדין מידך וערך הסחורה אם נמכרת לאלתר בדמים מזומנים שוה כל ליטרא מהסחורה ו' זוזי ונכנסו בין ראובן ושמעון ויאותו ז"לז בעד סך כל ליטרא ז' זוזי ומצאו שהפתקא עודפת על הסחורה סך ק"ן גרושוש והתנו ביניהם שהמוכר יפרע לקונה הסחורה סך ק' גרושוש בעש"ק וסך החמשים הנשארים ביום ג' שאחריו ומסרו הפתקא ביד הסרסור עד שיקבל ראובן הק"ן גרושוש הנז' וראובן משך כל הסחורה ההיא ונשא ונתן ביד ושמעון פרע לו סך הק' גרושוש ביום עש"ק אמנם הן' הנשארים עדיין לא פרע ואחר עבור יום או יומים הלך שמעון אצל הסרסור המופקד אצלו הפתקא ומסר לו הן' גרושוש הנשארים ומסר לו סרסור הנזכר אותה פתקא וראובן דינא קתבע שתנאי היה הדבר בקש"מ שאם לא יפרע הסכום הנז' בזמנם ככתבם אזי מעכשו תהיה מכורה הסחורה ההיא כל ליטרא בעד סך ו' זוזי כמו שהיא שוה בממון מזומנים לאלתר ויען שמעון הנה אמת נכון הדבר אבל אחר שנטלנו בקש"ם היה התנאי ועוד שהיה התנאי לשלוח שלוחך לקבל ממני המעות ולא שאני אשלח לך ויען ראובן לאמר לו כי אדרב' אזהרה שמענו השמר פן ואל תבא אל ביתי מאיזה סיבה ידועה לך ויאמרו איש אל רעהו יש בינינו מוכיח ע"א אלא שהוא בא' מכפרי העיר שהלך ב' ימים מי יתן ידעתי ואמצאהו וישב ראובן השבע לי ש"ד והפטר וימאן שמעון ושאלו אותי כדת מה לעשות ויבא שכמ"ה

זאת אשיב על אחרון ראשון ראשית מאמר הלא ידעת מ"ש מרן הקדוש בב"י סי' פ"ז שמדברי התוס' בפרק המפקיד דף ל"ד יש ללמוד היכא דאיכא למיחש שיתברר הדבר הפך שבועתו ויפסל לעדות אין משביעין אותו שאין מביאין קדשים לידי פיסול ופסקו בשלחנו שם סל"ג ע"ש וע"ע בלבוש וסמ"ע שם ואע"ג דבנ"ד ליכא אלא ע"א ואינו נפסל על פיו הא מיהת לעדות אחרת מצטרף התובע והעד לפוסלו כמ"ש בטור ש"ע סי' ל"ד סכ"ו ע"ש א"כ אכתי איכא למיחש לה ואין להשביעו והנה הש"ך ז"ל שם השיג על הלבוש והסמ"ע ז"ל שהתו' הקשו על פירש"י היאך נעשה תקנה לרמאים דא"ל אם איתא דקושטא קאמרת מהיכא תיחוש דאתו סהדי ואמרי דלא ואוקי להאי דינא בכמה גווני ע"ש ואין כאן מק"ל דבלא"ה אם ראובן קתבע דמשתבע ליה ואבטל כל עדים שיעידו דבכה"ג שהזכיר העדי' שומעין לו וע"ש בש"ך ובסוף סי' ע"ה אמנם בנ"ד דקתבע ראובן השבע ש"ד והפטר נלע"ד דאין שומעין לו דכיון דלא הוי אלא ע"א מצי א"ל שמעון מאין הרגלים להשבע השת' ש"ד דהא אפי' לכי אתי האיך סהדא ומסהד דקושטא קאמרת מ"מ אינו מזקיק אותי לממון אבל קם הוא לשבועה דאורייתא ולכי מסהיד דאנא קושטא קאמינא אפטר מכל וכל דקי"ל ע"א מסייעו לנתבע לפוטרו מן השבועה כמ"ש בטור ש"ע סי' ע"א ופ"ז ע"ש ואע"ג דהשתא נמי טיבותא היא לגביה דשמעון לכי אתי סהדא ואמר כוותיה דראובן ומצטרף העד לפוסלו כמו שנתבאר מ"מ אין נראה לחייבו ש"ד מהשתא מהאי טעמא:

ומעתה אבא נבא אני עני למאי דפשיטא ליה דכיון דלא פרעא ביומא דמשתלם זמניה שכל הסחורה יקבל לערך ו' זוזי כמו שבא בשאלה לא כן אנכי עמדי דא"נ תנאי גמור הוה וקיים בכל דיניו לאפוקי מאסמכתא נלע"ד דאינו מפסיד אלא לפי ערך מה שלא פרעו אבל למאי דפרעיה לא מחייב דאכל זווא דפרעיה נתקיים המכר בשומתו שקצבו להם וכן מצאתי להט"ז ז"ל בסי' ע"ג שהרב ז"ל עלה ונסתפק במי שקבע לחבירו זמן לפרוע לו חובו ואם לא יפרע בזמן ההוא שיתחייב לו מעכשיו יו"ד זהובים בתורת קנס ופרע לו מקצת החוב דאינו חייב בקנס אלא לפי ערך מה שלא פרעו וסמא אייתי בידיה הא דאמרינן בפ' המקבל דק"ד ההוא גבר' דקבל ארע' מחבריה ואמ"ל אי מובירנא לך אשלם לך אלפא זוזי והוביר תלתא אמרי נהרדעי דינא הוא דמפסיד של"ג זוזי ותלתא זוזא ע"ש שהאריך ועם כי נלע"ד רב המרחק דהתם הפסדא דארעא הוא דאיחייב ליה וכיון דלא אפסיד אלא תלתא דארע' דהוביר הוי כאילו האי תלתא חלק אחד בפ"ע משום הכי אמרי' דלא משלם אלא מאי דהוביר והפסידא דארעא אבל כשהוא קנס שחייב עצמו לזרוזי נפשיה אמרי' יש לו לקנס מתחלה וע"ס וחייב בכל הקנס. שו"ר לה' בית אברהם ז"ל שם שחלק עליו בקרוב למאי דכתיבנא עלץ לבי ויגל אמנם מה שהביא הרב ז"ל מהך דפרק הנושא הפוסק לזון את בת אשתו ה' שנים ונשאת לאחר ופסק גם כן עמה לזון ה' שנים דאין אומרים יזונו אותה ב' אלא א' זן ואחד נותן דמים ע"ש אהמ"ר לא שמה מתייא כאשר ירדוף הקורא צדיק יבחן ולענין דינא בנ"ד כ"ע לא פליגי דאינו מפסיד אלא חלק שלא פרע וטעמא דידי הוא כיון דמעיקרא הפרעון ניתן לתשלומין בזמנים מחולקים נעשה כמי שקבע קנס על כל זמן וזמן ואף עפ"י שאין בידי כעת ראיה ברורה לדבר מ"מ האמת יורה דרכו ויקובל האמת ממי שאמרו המעט הוא אם רב

האמנם אלם צדק אני חוכך בעיקר קיום מכירה הלזו יען כי הפתקא הלזו לא נקנית לשמעון בעל הסחורה כמשפט הראוי לה דהלכה רווחת דאין אותיות נקנים אלא בכת"ום כמ"ש בטוש"ע סימן ס"ו ע"ש והכא בנ"ד כתיבה לא הוות ומסירה נמי לא לדידיה נמסרה אלא ליד הסרסור איש הבי'נים וברשותיה דראובן קיימא עד דמקיים לתנאיה כמו שנת' בשאלה