משכנות הרועים שכב

עליון או כגון שמתו העדים תכף ולאלתר או שהלכו למ"ה אפי"ה גובה ממשעבדי וכת"י אפי' נעשה בקל קרנא משרוקיתא אמרי' ביה דלית ליה קלא ואין לו אלא דין כת"י דעלמא ע"ש שהאריכו למעניתם בטוב טעם ודעת ואין פנאי מסכים לפלפל בדברי קדשם בנועם שיח סוד שרפי קדש חלקם בחיים

וראיתי להרב משאת משה סי' ל"א שקלס סברת . מהר"ם גאלנטי ז"ל לנדונו שהכ"י קלא הו"ל והכרעתו כיון דבכ"י פלוגתא אי מהימן לומר פרעתי אפושי פלוגתא לא מפשינן ע"ש ואחה"ר אין בזה ספק לאפוקי ממונא אלא שהרב ז"ל מסתמיך ואזיל אשאר טעמי שכתב שם ע"ש

גם אשו"ר להרב נחפה בכסף בסי' י"ג דנטה דעתו לדעת מוהרמ"ג ז"ל והרב מוהר"י עייאש ז"ל שם בסי' י"ד חלק עליו בזה ותפס במשלם סברת מוהרז הלוי ז"ל ובסי' ט"ו כתב מוהר"י נבון ז"ל וז"ל כי אני לא עשיתי עיקר מסברת מוהרמ"ג ז"ל זאת אשר כתוב בקונטריס אלא לסעיף בעלמא וכו' עכ"ל הרי מתבאר דאין לנו לעשות מעשה להוציא ממון עפ"י ס' מוהרמ"ג ז"ל הלזו:

ובר מן דין ומן דין אנא אמינא דע"כ ל"פ הני רבוותא אלא בדנעשה הכ"י בפרסום אנשים אחרים שאינם מהמחוייבים כנדון הרב ד"ן ז"ל והרב משאת משה דכיון דאית ליה קלא מאחריני הוה מזדהר אבל אם הכת"י של המתחייבים הוא נהי דהוו רבים אבל לא חשי' אית ליה קלא דהנהו ודאי לא מפקי קלא והמלוה והוא באחד וכ"ע מודו דאינו אלא ככ"י דעלמא וזה מתבאר עוד מדברי הרב מוהר"י נבון ז"ל שכתב שם בסי' י"ג דף צ"ו ע"ג וה"ה בנ"ד אם יוכלו לברר שנעשה בפרסום וכל יחידי נא אמון ידעו מזה וכו' עכ"ל דמה צורך לברור הפירסום וידיעת היחידים והלא רוב בנין ורוב מנין חתומים בקבלת נתינת הפא'רה כמו שנת' בשאלה אלא עכ"ל כדכתי' והדברים ברורים ונכונים בטעמן מצד עצמן כנלע"ד הקצרה וא"כ בנ"ד כל אפייא שוין דדינו כשאר כת"י דעלמא ואע"ג דהוחזק בב"ד מצי למימר פרעתי לרובא דרבוותא כמבואר

האמנם עדיין יש מקום בראש לומר דלא מהימני יורשי הרבנים ז"ל לומר פרענו שהרי כתוב מטהרת הקדש רבני עה"ק ת"ו וכת"י זה כ"ז שהוא קיים יהיה עלינו כשטר מקויים בב"ד שלא יהיו נאמנים לומר פרענו וכו' עכ"ל הרי מפורש יוצא דהימנוהו רבנן נו"ן למלוה וכי היכי דבשטר מהני הנאמנות ה"נ בכ"י דמ"ש וכן מבואר בהבע"הת שם ובמרן סי' ס"ט ע"ש ואע"ג דמת המלוה שהאמינוהו הרבנים ז"ל ולא כתב נאמנות ליורשיו ג"כ וא"כ לגבי יורשיו פקע כלילא דנאמנות והו"ל כשאר כ"י שאין בו נאמנות דנשבע הלוה ומפטר איכא למימר דהכא שאני שתלו הנאמנות בקיום השטר שכ"ז שהשטר קיים בין ביד המלוה בין ביד יורשיו אכתי בהימנותיה קאי דהכי דייק לישנא טפי וסברא נכונה בטעמא וכן ראיתי לה' מוהריט"ץ ז"ל בתשו' סי' ל"ד בתוך דבריו שכתב וז"ל ובזה נבא לברר וללבן בנ"ד ספק שנסתפקתי ה"ה כיון דחזינן השתא סופרי דידן דכתבי בכל השטרות כלשון זה וכ"ז ששטר זה קיים יהא נאמן המוציא וכו' בלי לחייבו וכו' א"כ י"ל כיון שמדקדקים לכתוב כ"ז משמע שמכוון לפוטרו אפי' אחר זמן מות אביהן שבאים לגבות מהיורשים וכו' והך סברא לכאורה היא נכונה וכו' עכ"ל אלא שאח"ך פלפל בחכמה ודחה ס' זו וכתב וז"ל וא"כ בנ"ד אי כתוב נאמנות בפי' בין עלי בין על יורשי מהני ואי לא לא מהני ובסו"ד כתב וז"ל הכלל העולה מהדברים לענין הדין אם אין בשטר נאמנות ודאי לא גבו יתמי ראו' מיתמי שמעון ע"ע הא קמן דאפי' כתוב בשטר כ"ז ששטר זה קיים יהא נאמן המוציא אותו לא מהני כלל גבי יתומים וא"כ בנ"ד נראה פשוט דמצו היורשים לטעון פרוע הוא כי פרעו אבותינו ואע"ג דאינון לא טעני אנן ניקום וניטעון להון כמו שמבואר בדברי הבע"הת שי"ג ח"ג והביאו הטור בסי' ס"ט סי"ג וכתב מרן הב"י דכל מאי דמצי אבוהון למטען טעני' להו ע"ש ובסי' ק"ח ס"א ע"ש. ואין לומר דשאני התם דמיירי בכת"י שאין בו נאמנות אמטו להכי אמרי' כיון דאבוהון מצי טעין פרוע ומהימן אנן נמי במקום אבוהון קיימי אבל בנ"ד שכתוב בכת"י הקודש ז"ל נאמנות נהי דלא חשיב נאמנות לגבי יורשים הא מיהא לגבי דידהו נאמנות גמו' היא ולכי טעני פרענא לא מהימני בשבו' א"כ מי איכא מידי דאבוהון גופיה לא מצי טעין ואנן ניקום ונטעון הא ודאי לאו מלתא היא מכמה אנפי שהרי כתב הטור בסי' ע"א ס"ל בד"ה דמהני פיטור לפוטרו משבו' בעוד שהלוה חי ובא לגבות ממנו אבל אם מת ובא לגבות מיורשיו לא מהני וכתב ע"ז הסמ"ע שם סקל"א ואע"ג דאבוהון לא מצי למטען פרעתי מ"מ אנן טענינן להיורשים שאבוהון פרע ואם היה הלוה חי לא היה המלוה מעיז פניו נגדו לומר שלא נפרע ושמא הימנוהו הלוה נגדו ולא הימנוהו נגד יורשיו שירא שיעיז נגדו לכפור הפירעון שפירעוהו עכ"ל גם עמ"ש הטור סימן ק"ח ס"ב וז"ל אפי' יש לו כת"י אבוהון אין גובין וכו' ואנן טעני' להו עכ"ל וכתב שם הרב פרישה משם הרב ד"מ ואפי' יש בו נאמנות עכ"ל והוא מבואר ממה שנתבאר שם בסמ"ע ס"ק ובה' הלבוש ז"ל שם ועוד בה בר מן דין ומן דין אעיקרא דדינא בנ"ד לא שיורשי הלוה הם הנתבעים אלא יורשי דיורשי הלווין ויורשי הלווין גופייהו הוו מצו למטען אנו בדידן פרענו לך והדין עמהם אלא דרמיא עלייהו שבועה כדין שאר כת"י דעלמא דקי"ל דנשבע הלוה ונפטר כמו שנאמר ואע"פ שבכת"י זה כתוב בו נאמנות דאין נאמנות זה מהני לגבי היורשים ועוד דבעיקר הנאמנות אי מהניא אפי' לגבי היורשים אפליגו בה תנאי ואפסיקא הלכתא כאבא שאול דלא מהני ולהקת הנביאים מלכים מדיינים בחצרותם ובטירותם ובדברי הטור וש"ע הגדילו התערובת ממ"ש באה"ע סי' צ"ח למ"ש בח"מ וגדולי ישראל על מבוכה זו ישבו א"כ הבו דלא לוסיף עלה כדפי' נאמנות על היורשים ולא ממשמעות הלשון וכמו שהאריך הרב מוהריט"ץ שם עוד נלע"ד דאי נמי חשבינן להאי לישנא מעלי טפי ואפי' לגבי יורשים בנ"ד כ"ע מודו דאין בו מועיל שהרי פירשו שיחותם שיח סוד שרפי קודש דאין הנאמנות אלא עליהם דוקא ממ"ש יהיה עלינו וכו' שלא יהיו נאמנים וכו' הרי שלך לפניך שלא הימנוהו לו וליורשיו אלא עליהם דוקא ולא על יורשיהם וזה פשוט כביעתא בכותחא ולפי"ז בנ"ד כיון דלא חשיב נאמנות וכבר מתו היורשים ג"כ ונשארו יתמי דיתמי פשיטא דאנן טעני' להו כל מה דהו"מ למטען ואם תשאל נהי דטענינן ליורשים איכא למימר היכא דלא הוו לגבי יורשים אבל בנ"ד דיורשים לגבי יורשים מאין הרגלים לטעון בעד היורשים נגד היורשים ומאי חזית דדמא