משכנות הרועים שכ

דשטר פקדון דלק"מ דהתם גופיה לא גבי ממשעבדי כיון דיכול לומר החזרתי במגו דנאנסו עכ"ל ור"ל דלקוחות מידע ידעי דיכול לטעון החזרתי במגו דנאנסו וא"נ נפקד לא טעין קי"ל דטוענין ללוקח כמו שטוענין ליורש כמ"ש ברס"י ק"ח ע"ש אלא הא מיהא היכא דמודה הנפקד דשלח בהם יד או שפשע בענין דשייך למגבי מניה אה"נ דמצי טריף ממשעבדי אחר שנשבע הנפקד והמפקיד כמ"ש בסי' צ"ח וקי"ד ע"ש. וע"ק דלפ"ד פלוגתא דשטר כיס אי גובה כולו או מחצה בדין טרפא שייכא דלמ"ד גובה כולו טריף דהא לא מהימן לומר החזרתי אע"ג דאית ליה מגו דהחזרתי ולמ"ד גובה מחצה ס"ל דפלגא דלפקדון טענינן ליתמי החזיר במגו דנאנסו ולפ"ז לא טריף נמי ממשעבדי א"ה הא דמפליגי בשטר כיס על היתומים ליפליגו בלקוחות אי טריף אי לא וע"ק רב עמרם דקמבע"ל או"ד מצי א"ל שבמ"ב ומהדר נמי לר"ח מהאי טעמא מאי קסבר אי קסבר דשטר פקדון נמי גבי ביה ממשעבדי הא ודאי בורכא היא דהא מצי אמר נאנסו אלא ודאי דאע"ג דלא גבי ביה ממשעבדי אפי"ה מצי אמ"ל שטרך במ"ב ושפיר קמותבו הרשב"א והריטב"א והנמק"י ז"ל להרמב"ן ז"ל

וחזיתיה להגאון בעל האורו"ת לשם סק"ד שכתב דהגאון מוהר"ג ז"ל פקפק ע"ד הש"ך וז"ל שיהיה שעבוד חל על לקוחות במקח דלא יכול לומר נאנסו עכ"ל ור"ל מהיכא תיתי שלעולם יבא לידי טרפא מלקוחות אי נאנסו מאי אית להו למעבד אבל במקח שהמלוה קמה ברשותיה דלוקח שאינו יכול לפטור עצמו בטענת נאנסו דכי נאנסו נמי חייב וגם הלשון מגומגם אלא שכבר כתבתי דאפשר בהודה שלא החזיר אלא דאכתי מהיכא ידעת מאיזה זמן שלחת יד ועיין בהסמ"ע ס"סי רצ"א מ"ש בשם רבינו ירוחם ועיין בש"ך לשם ולשם סקס"ד

וכתב עליו הרב ז"ל דיפה כיוון הש"ך ודבריו מוכרחים בגמרא דשמואל אית ליה דמלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות אלמא היכא דלא גבי מלקוחות לא גבי מיורשים ודייני גולה היינו שמואל א"כ היכי קאמר בשטר כיס דגובה הכל א"כ לא מצי טעין החזרתי והו"ל שטר גמור הוא עש"ב וקשה לע"ד דא"כ כי מהדר תלמודא דכ"ע אית להו דר"ח אלא היינו טעמא דהו"ל ליורשיו ע"ש אלמא אע"ג דמצי גבי מהיורשים אפ"ה מהלקוחות לא גבי: וב

וכשאני לעצמי אנכי הרואה דלא על הגאון ז"ל בלבד תמיהתנו אלא גם על התוס' שם דהק' אדשמואל דאמאי אינו גובה מהיורשים דמה איכפת לן כי אית ליה קלא וניחא להו דכיון דלא חשש לגביית לקוחות לא תיקנו חכמים לגבות מן היורשים ע"ש. הדברים מוכיחים דדעתם ז"ל כדעת הגאון ז"ל דלקוחות ויורשים כחדא שריין ונראה דהתוס' ז"ל לאו מתורת השואה נגעו בה אלא כיון דמלוה הלוה שלא ע"י השטר דאית ליה קלא גלי דעתיה דלא איכפת ליה בגבייה ממשעבדי. ולא ניחא ליה לגבות אלא מלוה גופיה וירדו חכמים לסוף דעתו דבהכי ניחא ליה ולכך לא תיקנו ליה לגבות מהיורשים ועיין במקובצת לקמא במ"ד לדף י"ג בד"ה כגון וכו' ע"ש. ולישב דעת הגאון ז"ל נראה דלעולם שקולים הם ובחדא מחתה מחתינהו שמואל אלא בההיא דשטר כיס דאיכא טעמא רבה דאם איתא מימר הוה אמר ולפ"ז נלמוד דדעת התוס' ז"ל דשמואל לא משוה להו אלא אי איכא. טעמא אמנם דעת הגאון ז"ל דלעולם כי הדדי נינהו אלא היכא דאיכא טעמא רבה מפלגינן בינייהו איכו השתא הכרעת הגאון ז"ל מן הסוגייא אחה"ר לא מוכחא כלל ועמו הס"ר

עוד תי' הש"ך ז"ל קו' הרשב"א ז"ל דהתם כיון דשם שטר עליו אינו מניחו ביד המלוה דאלת"ה תקשי עלייהו משטר שאין בו. אחריות ע"ש וכבר כ' שהיא קו' הרשב"א והשל"הג ז"ל ותי' השל"הג מיהו בשטר כיס אין להשיב והוא ז"ל דחיק ומוקי דלאו כ"ע דינא גמירי ע"ש ואין בזה ספק להשיב על קו' הרשב"א שחזר ושנאה כמה פעמים וכ"כ הריטב"א ז"ל ולפום מ"ד בעניותין בכוונת עיקר דברי הרמב"ן ז"ל מתרצא שפיר אהך דשטר שאין בו אחריות כמדובר

ומה מאד נפליתי מהמש"ל ז"ל דבפי"א מה' מל"ול הלכה ג' דרמי ומקשי תשו' הריב"ש ז"ל אהדדי דבשטר העולה בעש"ג ס"ל כיון דשם שטר עליו אינו נאמן לומר פרעתי ובאידך ראיית הרשב"א משטר כיס והכת"י אין שם שטר עליו עש"ב ולפום מאי דכתיבנא לא ראי זה כראי זה וצע"ד גם הרב האורו"ת הלך לדרכו ותמה על הרשב"א ממ"נ וצע"ג דתרי אריוותא דאוריי' נעלם מהם דברי הרשב"א והשל"הג וכדכתי'

עוד כתב הש"ך ז"ל וז"ל ותדע דהא הרשב"א גופיה כתב גבי שטר בע"א וכו' אלא ודאי כדכתי' ע"ש. פליאה דעת ממני דהביא ראייה לסתור דאלמא מחלקין בין שטר לשטר דבשטר בב' עדים דטריף ביה ממשעבדי אינו נאמן לומר פרעתי אבל בע"א דל"ג ביה ממשעבדי נאמן ומעתה הדרא קו' שטר פקדון וכל הנך. ולשון ה' גד"ת מדוקדק טפי וכבר כתבתי לך שלישים בתשו' הרשב"א סי' אלף צ' ובח"ב סי' קל"א ע"ש וצע"ד ואם בא לומר כך היה לו לומר תדע דהא הרמב"ם ז"ל קאי כדעת הגאונים דבכת"י מהימן אי טעין פרעתי ואפי"ה כתב בפי"ד מה' מלוה הלכה י"א דשטר בע"א מתוך שאינו יכול לישבע משלם ומפרשה הרא"ש בתשו' כלל ס"ז סי' ד' דמיירי שטען שפרעו וכיון דכן הוא מצי אמ"ל אידך שטרך במ"ב וכו' ע"ש. ואמאי כיון דאינו גובה ממשעבדי הו"ל ככת"י דלא חייש ליה אלא ודאי דאין לחלק בשטרות אבל הרשב"א ז"ל חלוק היה אדרבינו ז"ל וס"ל דדינו כשאר כת"י דעלמא כמבו' בתשו' לשם ועיין בה"המ ז"ל בפ"ד מהלכות טוען

ואכתי נשאר לנו לברר דעת הרא"ש ז"ל דבכ"י פוסק כהרי"ף בס"פ ג"פ והכי משתמען מלוהי בפ"ב דכתו' אשר הורם ובתשו' לשם פעמים שלש אזיל ומורה כוותיה דהרי"ף ז"ל ושני ליה בשטר שאין בו אחריות דשם שטר עליו ושטר בע"א כדאמרן ואילו בשט"ח המוקדמין דאלים טפי דאינו אלא מכח קנסא כמבואר פוסק דנאמן לומר פרעתי וכמ"ש הטור משמו בסי' מ"ג ובשטר פקדון מייתי לה בפרק המקבל דנאמן לומר החזרתי משום דאית ליה מגו דנאנסו אע"ג דלא נכתב מעיקרא לשם גוביינא כלל ולא ראיתי עכשו מי שנתעורר בזה וצ"ע כעת וכן קשה על ר"י ז"ל למאן דס"ל דאיהו קאי בשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בכת"י וע"כ לשנויי הנך כדשנינן דשאני מי שיש עליו שם שטר והטור ז"ל כתב משמו שם דשט"ח המוקדמין פסולין לגמרי ע"ש ובשטר העולה בעש"ג ס"ל להרא"ש ז"ל