משכנות הרועים שיח

אהא דתנן במציעא דף י"ג מצא שטר שאין בו אחריות יחזיר דא"נ בשאין חייב מודה אמאי יחזיר נהי דממשעבדי לא גבי מב"ח מיהא גבי ואמאי כיון דלא גבי ממשעבדי אינו חושש עליו והו"ל כשאר כ"י דנאמן לומר פרעתי דאיהו אינו מודה וכי החזיר מאי הוי ותי' דשאני התם דשם שטר עליו ע"ש ובהכי ניחא נמי הך דשט"ח המוקדמים

אלא שכ"ז איננו שוה לי בעיקר טעמו של דבר דש'נו רבנן בדבורייהו דגריעותא דכת"י היינו דלא גבי ממשעבדי דניחזי אנן עיקרא דדינא דודאי אין גובין מהמשועבדים במקום שיש שם ב"ח והיכא דאית ליה נכסי ללוה גבי מניה ואפי' מגלימא דאכתפיה ואיך לא חייש לוה דילמא הדר פרע מניה ושביק לכת"י ביד מלוה ובשטר כיון דגבי ביה ממשעבדי היכא דאית ליה נכסי ללוה קפיד טפי ושקיל ליה מניה דמלוה כגון דא אמרי' על חיי עצמו לא חס וכו'

אך אוסיף להביט מה שסיים הרמב"ן ז"ל וכתב וז"ל ואין נוהגים כן בכת"י עדים מפני שיש לו קול וזיילי נכסי דלוה שהרי גובה בו מהמשועבדים עכ"ל דעיקר' דמלת' תליא בקלא אי אית ליה או לית ליה ומשום דזיילי נכסיה חייש טפי ושקיל ליה לשטר שישתקע הדבר ולא יאמר ותדע דעדים אינהו דמפקי קלא שהרי גובה בו מן המשועבדים וטעמא דגבי משום דשטרא קלא אית ליה ולקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו כדאיתא התם בס"פ ג"פ אבל כ"י כיון דליכא סהדי דמפקי ליה לקלא דמה"ט לא גבי ביה ממשעבדי א"כ לא זיילי נכסיה הילכך לא חייש ליה ושביק ליה ביד המלוה ולא דעיקר טעמא בגביית משעבדי ולא מייתי מינה הרמב"ן ז"ל אלא להוכיח דעדים מפקי לקלא והתם משום לקוחות והכא בזיילי נכסי כנלע"ד בכוונת הרמב"ן וז"ל הרב העיטור דף ס"ד ע"ד ואע"ג דאמר ר"פ האי מאן דמפיק שטרא אחבריה וא"ל שטרא פריעא הוא לאו כל כמיניה התם חתימי סהדי כיון דלית ליה קלא דגבי ממשעבדי לא הוה משהי ליה בידיה אבל הכא לא חש ביה עכ"ל והמדקדק בטיב הלשון יודע צדיק סעד וסמך לפירושינו ודוק הגם שדברי התוס' וה"ה לא משתמע הכי וע"ע בדברי רבינו בפ"ד מה' טוען ה"ד וכמ"ש הלח"מ ז"ל ובר"פ ז"ך מהלכות מלוה ובשם הראב"ד וה"ה ז"ל שם ובב"י סי' ס"ח וש"ך שם

וחזיתיה להרא"ש בכתו' לשם דאייתי לדעת החולקים וס"ל דבכ"י לא מהימן לו' פרעתי מידי דהוה אשטר שאין בו אחריות וכדק' לה' של"הג ותי' ומיהו מתוך שאין עליו עדים לא חשש לתבוע כ"י עכ"ל ולא ידענא מאי היא דאי משום משעבדי הא מייתי משטר שאין בו אחריות ואי משום קלא ואנשי ליה הא הדר קאמר לה"ט ואפשר דרמז למ"ש הבע"הת וכדבעי' למימר קמן

ותבט עיני להרשב"א ז"ל בסי' הלז דל"ז שהביא דין זה במחלוקת אבות העולם והכריע כדעת הרז"ה ודעמיה ז"ל מאותה שאמרו בהמוכר דף ע' המפקיד אצל חבירו בשטר ואמ"ל החזרתי לך נאמן ולא מצי אמ"ל אידך שבמ"ב כיון דאית ליה מגו דנאנסו אלמא אי לאו דאית ליה מגו לא מהימן ואע"ג דלא גבי ביה ממשעבדי דאכתי מצי א"ל שבמ"ב וכן מצאתי להריטב"א בחי' לשבועות במ"ד לדף מ"ה וכ"כ הנ"י בפ' המוכר לשם דק"ל הכי משם הריטב"א ע"ש והנה לפום מאי דכתי' בעניו' בכונת הרמב"ן אכתי לא איפרוק דבשטר פקדון א"צ סהדי מפקי לקל' לא זיילי נכסי דנפקד ולקוחות מאי אית להו למיחש דדילמא שלח יד בפקדון הא ליתא דאחזוקי גברי ברשיעי דגזלנותא לא מחזקינן וכמ"ש המרדכי בפ' הנזקין גבי עמרם צבעא ע"ש ואדרבא מדאפקידו אינשי גביה ש"מ דגברא מהימנא הוא ולקוחות לא אסיק אדעתייהו ולוה נמי לא מזדהר למשקל ליה לשטריה דאדרב' טיבותא היא לגבייהו ומעלי להו לנכסי אבל לפי מ"ד השל"הג ניחא ואע"ג דיש לחלק דלאו ש"ח הוא כלל ואפשר דמה"ט ל"ק להו להרשב"א והריטב"א והנמק"י ז"ל אהך מהך דשטר פקדון דאין שם שט"ח עליו כלל ולא ק"ל מהך דשטר שאין בו אחריו' דפשיטא להו ז"ל דכיון דשם שט"ח עליו קלא אית ליה ואיכא דשמע להאי ולא שמע להאי

שבתי וראה להרשב"א ז"ל גופיה בשניות סי' ס"ג דמותיב לסברת הרי"ף ז"ל מהך דשטר שאין בו אחריות עין רואה דלא שמיע ליה הך שינוייא דה' של"הג ועדין איכא למימר כדכתי' דעיקר הכרעתו מסתמיך ואזיל אהך דשטר פקדון גרידא תדע דבראשו' סי' אלף ל"ז ובשניות סי' קל"א ובח"ג הנדפס מחדש סי' מ"ב גם הריטב"א בחי' לשבועות לשם משם הרשב"א ז"ל גופיה רמי ומותיב מהך דשטר פקדון ואידך נקטא אגב דק"ל מההיא

ועוד ראיתי להרשב"ץ ז"ל לשם שכ' משם תשו' הרשב"א ז"ל וז"ל ואם מפני ששנינו אותה בהדי מלוה את חבירו בעדים לא להשוותן לגמרי אלא לב"ח עכ"ל ואפשר דדיוקא דידהו ז"ל דאם איתא דלא מהימן בכת"י הו"ל לתנא למנקט להוציא כת"י בתר חלוקת המלוה את חבירו בשטר דהוי דומיא דידה דאיכא שטרא ובתרוייהו לא מהימן לומר פרעתי אלא ש"מ לאורויי דל"ד אלא למלוה בעדים דוקא ולהשוותן השואה גמו' אע"ג דאיכא למימר דתנא תרי מיני הלואה בעדים בעי למנקט בהדי הדדי מ"מ הו"ל לאשמועי' הך חידושא טפי דאיכא תרי מיני כת"י נמי

עוד כתב הרב המאור ז"ל ודאמר ר"פ האי מאן דאפיק שטרא וכו' לאו דוקא אלא ה"ה לכת"י ע"ש ובפ' ג"פ דף עק"ב אמרי' ההוא שטרא דנפק בבי דינא דר"ה וכו' פירשב"ם והנמק"י ז"ל דהיינו כ"י ע"ש ולשון הרמב"ם בזה אינו מבורר לע"ד שכ' בפכ"א מה' מלוה ה"ט וז"ל שטר שכתבו וכו' דמשמע בשטר ע"י עדים ואח"ך כתב אני פב"פ לויתי ממך וכו' דהיינו לישנא דכ"י והטור בסי' נ' כתב דמיירי דוקא בשטר אבל בכ"י נאמן במגו דפרעתי ע"ש ובמרן הב"י ז"ל והדין פלוגתא באידך תליא דהטור והרמב"ן ובע"הת דמפרשו לה בשטר דוקא משום דק"ל בכת"י נהימניה במגו דפרעתי משום דרבנן אזלי לטעמייהו דסברי מרנן דבכ"י נאמן לומר פרעתי אבל רשב"ם ודעמיה ז"ל ס"ל דבכ"י אינו נאמן לומר פרעתי משו"ה מוקמו לה בכ"י דלית ליה מגו דפרעתי ושטרא דנקט תלמודא לאו דוקא וכן הך דר' פפא דאמר האי מאן דמפיק שטרא וכו' ומעתה דעת הרז"ה ז"ל בתרוייהו שטרא לאו דוקא אלא ה"ה לכ"י ועיין בה' כנ"הג סי' ן' לשם

איברא דאכתי ק"ל ע"ד הרמב"ן והטור דמפרשי לה שטר דוקא דאמאי לא ניחא להו למי' דכ"י נמי וכגון דכתיב ביה נאמנות א"נ בתוך זמנו א"נ כשחייב מודה דחייב אכתי בריא בחיובא שלא דלאו ממך קאמר אלא דהא ליתא דאכתי ליהמני' במגו והיינו דק"ל ז"ל מיהו הנך ק' טפי ואפשר משום דשטרא אפילו בלא