משכנות הרועים שיז

ד"ן ואותביה דמריה דהאי דינא אביי ואיהו גופיה ס"ל דפרע אינש גו זמניה כדאיתא בהשותפין דף ה' ע"ש ומעתה לא על הרב ד"ן ז"ל קו' הרב ז"ל אלא גם על הרא"ה ז"ל אשר לא שזפתו עין הגאון ז"ל וכזאת וכזאת קשה לענ"ד על מ"ש במקובצת לבתרא במ"ד לדף קע"ד וז"ל וא"ת וכיון דהא דר"פ במלוה ע"פ הוא ולא במלוה בשטר ויתמי לאו בני מעבד וכו' ת"ל כיון דליכא שטרא א"ל דילמא פרעיה אבוהון תשובתך משכחת לה כגון דמת אבוהון בתוך זמן דלא עביד אינש דפרע גו זמניה עכ"ל. והוא פלא דר"פ עבד כאביי ורבא דס' דפרע אינש גו זמניה כדאיתא בפ' השותפין ואף אם נאמר דכונת הרא"ה ז"ל לשנויי להרי"ף ז"ל דפסק דבכת"י נאמן לשיטתיה דפסק כר"ל דאמר חזקה דלא פרע גו זמניה מ"מ אכתי לא איפרוק כיון דע"כ לאביי גופיה לא מתוקמא מלתיה בהך שנוייא וע"כ לאוקומה בחד מהנך שנויי דש'נו רבנן בדבורייהו מ"ל להרא"ה ז"ל למצדד אשנוייא אחרינא והדרא קו' הגאון ז"ל לדוכתה אך מ"ש עוד וז"ל אבל אי קשיא דאמאי לא תירץ דכתיב ביה נאמנות ע"ש כבר כתבתי דהריטב"א ז"ל בחי' לשם תי' כן ובמקו' לשם וכ"כ הנ"י ז"ל ס"פ ג"פ וכ"ז מעלומי העין עין העדה הגאון ז"ל

וראיתי לה' קרבן נתנאל ז"ל שנדפס בקרב ימים שכתב ע"ד הרא"ש ז"ל הניתנים למעלה וז"ל או שיכתוב בו נאמנות או שיכתוב בו זמן ע"ש והדברים עתיקין בהר"ן והריטב"א והרא"ה במקובצת כאשר הובא וע"ע בתשו' מוהר"ם ז"ל שהביא מרן הב"י ז"ל הלא היא כתו' בס' תומת ישרים סי' ק"ט ובפרישה ובב"ח וכנ"הג ז"ל לשם ובשו"ת משאת משה ח"ב סי' י"ג ע"ש. לדאתן עלה מדחזינן לרבוותא דמהדרו לאשכוחי גוונא דלא מצי למימר פרעתי בכת"י ולא אשתמיט חד מנייהו לאוקומי מלתיה דאביי דחייש דילמא כתיב ביה וכ"י זה שיהיה דינו כשטר ש"מ דכי כתב נמי הכי לא אהני ליה ולא מידי

ועוד נשמעיניה מן הדא ממאי דכ' מוהרא"י ז"ל בפסקים סי' ר"א בכ"י שכתוב בו וחתימת ידי תהא עלי כקנין עדים דלא מהני ולא מידי כיון דלית ליה קלא ואנשו ליה ע"ש ופסקו מור"ם שם והני טעמי דכתב בהא נמי בנ"ד שייכי וזה ברור לע"ד וכ"ה בשו"ת הרדב"ז ז"ל ח"א שבשני סי' תפ"ג

שו"ר למוהראנ"ח ז"ל בראשו' סי' קי"ז עלה ונסתפק בכ"י דכתיב ביה הכי ואייתי בידיה תשו' מהרא"י ז"ל הלזו וכתב לכאורה לא יפה כחו אלא מהעדאת עדים וקי"ל דא"צ לפורעו אבל הכא דיפה כחו בשטר מהני אבל לפ"ד מהר"אי ז"ל יש להסתפק וכו' עש"ב ואחה"ר מעצמותיו הקדושים אחר אשר הביא אלו'ה בידו תשו' מהרא"י ז"ל דמסתמיך ואזיל אתרי טעמי דכתב הרא"ש ז"ל ומינה יליף לנדונו הנך טעמי גופייהו שייכי למאי דמספק"ל וכבר הושג מה' ש"ך . ז"ל סקי"ז עש"ב וכ"ש לפום מאי דכתי' בעניותינו . להוכיח כן

מאחר עלות באר היטב דלא הוי אלא כשאר כ"י דעלמא איכו השתא נחזי אנן עיקרא דמלתא באשלי רברבי תליא ארישא קאי אהא דתנן בס"פ ג"פ הוציא עליו כ"י וכו' דבעי ראב"ן בהוחזק כ"י בב"ד אי גבי ממשעבדי ופשיט ליה דאינו גובה ואותביה ואהדר ליה דהתם בשעת כתיבה וכו' ופירש רשב"ם ז"ל שלא יוכל לומר פרעתי. וכו' ע"ש. וכ"ד הרמ"ה ז"ל כמ"ש המרדכי שם משם הר"י מפר'יש ז"ל ובפ"ב דכתובות לשם וכ"כ ה' של"הג אשר סביבות המרדכי לשם וכ"כ התוס' לשם אבל הרא"ש והשל"הג ז"ל כתבו דר"י קאי כדעת הגאונים דס"ל דנאמן

והרי"ף ז"ל כתב גבי האי דמבעיא לראב"ן וז"ל דאי טעין דפרעיה משתבע היסת ונפטר דהוי כמלוה ע"פ דאין צריך לפורעו בעדים שו"ר להרשב"ש שכתב שמצא לה' אביו ז"ל שהביא ראיה מהאי עובדא להגאונים ז"ל הנ"ל דבכ"י נאמן לו' פרעתי ולשם מצדד אי בעדים לחוד סגי או דבעינן נמי קנין וה' המאור ז"ל חלוק היה ואומר דלעולם מצי טעין מלוה שטרך בידי מ"ב ומוכיח מלישנא דמתני' דקתני גובה מנכסים ב"ח ואילו כדברי הרב ז"ל היל"ל דאם טען פרעתי דנאמן ע"ש ור"ל בשלמא במלוה ע"פ כיון דלא תפיס מידי בידיה מאי אית ליה למעבד ומאי מצי א"ל אידך אבל בכ"י כיון דנקיט כתבא בידיה סד"א דמצי א"ל אידך אם איתא דפרעית שטרך במ"ב כשטר שיש בו עדים קמ"ל דלא וטעמא כדבעינן למימר קמן ומדלא קתני הכי ש"מ דקושטא קאי דלא מהימן כיון דמצי א"ל שטרך במ"ב ובזה כמדומה שלע"ד נסתלקה השגת הרמב"ן בהשגות אבל אין להוכיח מדפלגינהו תנא במתני' בתרתי מלוה בעדים לחודה וע"י כ"י לחודיה ש"מ דלאו חדא דינא אית ליה דע"י עדים נאמן לומר פרעתי וע"י כתב יד לא מהימן כיון דלענין גביית ב"ח ולא ממשעבדי כי הדדי נינהו הא ודאי לאו מלתא היא דעיקר מטרין דאיכא בינייהו בטענת פרעתי לא תני ליה אלא ודאי מהא לא אירייא כלל דתנא סבר גביית הלואות אזיל ונקיט

וראיתי להרשב"ץ ז"ל שם דק"ל לשיטת הרי"ף דסבר מהימן לומר פרעתי מדקתני גובה האי לישנא משמע דהלה כופר ואפי"ה גובה ע"ש ואנכי לא ידעתי איך יצא דבר זה מפיו דה"נ במלוה ע"י עדים קתני כהאי לישנא ותקשי למ"ד דהמלוה בעדים א"צ לפורעו בעדים וקי"ל הכי וצע"ד

וכתב הרמב"ן במ"ה לשם דעיקר טעם הגאונים והרי"ף ז"ל דכיון שאינו גובה בו ממשעבדי אין מקפידים עליו ומניחין אותו ביד מלוה אע"פ שהוא פרוע ע"ש וכ"כ התוס' דכתו' לשם בטעם הדבר וכ"כ ה"המ ז"ל יעו"ש ועיין בפרק א"ן דע"ב דא"ל ניתי עדים וכו' דאמאי לא א"ל כתוב לי כת"י אלא ש"מ דבכת"ו נאמן לומר פרעתי אע"ג דלא חשיד גברא רבה דכוותיה מיהו איכא למיחש פן ימות וא"ת שיכתוב לו נאמנות הא מלתא טריחא ליה ועיין במקובצת לשם מה שהאריך בזה ולענ"ד קשה מהא דתנן שט"ח המוקדמים פסולין לגבות בהם ממשעבדי אלא מב"ח וכתב הטור סי' מ"ג בשם רב אלפס ז"ל דאי טעין ואמר פרעתי לא מהימן ע"ש דמצי אמ"ל אידך שטרך במ"ב אלמא דלאו בגביית משעבדי תלייא דלעולם אי תפיס מלוה שטר או כת"י מצי אמר ללוה אם איתא דפרעית שבמ"ב ונ"ל דשטרי חוב המוקדמים שאני כיון דמדינא חזי למגבי בהו ממשעבדי מכאן ולהבא אלא דרבנן קנסו היתרא אטו איסורא וכ"ש דבעי חקירת חכם לברר דמוקדם הוא כמו שנת' בטור שם ע"ש א"כ בודאי בכ"הג הו"ל ללוה לאזדהורי למשקל לשטרא א"א דפרעיה אבל בכ"י דגרע טפי מהימן

וראיתי לה' של"הג ז"ל בכתו' לשם דמותיב לסברת הרי"ף ודעמיה ז"ל מהא דפריך הש"ס