משכנות הרועים שטז

ובש"ע שם פסק כמ"ד לא מהני תנאה ע"ש ה"ד לגבי יתומים אלא עד דמפרש הא מיהא לגבי דידיה לכ"ע מהני תנאה ופשי' דהאידנא מעות שפיר מקרי עדית ושפר ארג נינהו ואע"פ שמגרשה בטענת שאין לו בנים דבכ"הג נתבאר בטוש"ע בא"הע סימן צ"ט דשמין לה בגדי חול ע"ש שאני התם דבאומדן דעת תלייא מלתא משא"כ לענין גביה דבתנאה תליא מלתא והא אתני כנלע"ד הקצרה

(טו) כתב יד נשאלתי מרחימו דנפשין החו"ש והכולל שד"ר מאר"ק צפת תוב"ב כה"ר יצחק נר"ו זרע רב מוהר"י פ'ראג'י ז"ל לחוות דעתי קלה כמות שהיא בדין עסק כת"י מטהרת הקדש רבני ומנהגי עה"ק ת"ו ודי"ן מודים אנחנו רבני ומנהיגי. עה"ק ת"ו שאנחנו חייבים חוב גמור ומלוה זקופה להחו"ש כה"ר ש"ך יצ"ו סך ת"ק גרושו"ש עראבי"ש מאשר לקחנו ממנו בתורת הלואה לצרכי הע"הק הנז' ועד ובעד שעבדנו לו להתפרע סך הנז' מנדבת וקצבת עיר ארג'יל יע"א ושלא יוכל שום שליח מאשר נשלח מע"הק הנז' לבני מערב ולא לשום מקום שיקח מעיר ארג'יל אפי' פרוטה עד שיתפרע החוב הנז' וכל נדבת וקצבת העיר ארג'יל הכל יהא אסור עלינו כבשר קרבן ותוקף שטר זה כתוקף כל שטרי חובות דנהיגי בישראל כהוגן וכתי' רז"ל והכל היה בקש"ם ובש"ח וכתי' זו כל זמן שהוא קיים יהיה עלינו כשאר מקויים בב"ד שלא נהיה נאמנים לומר פרענו ולראית האמת ח"ש בע"הק צפת ת"ו ש' הת"ס ליצירה והכל שריר ובריר וקיים. שמעון גיוזו. יוסף דיוואש. יצחק נחמיאש. יוסף שלתיאל. אליה אשכנזי אברהם מולכו. ידיד שנשול. יוסף אלאג'ים וכתוב עלויה הנפק מב"ד שבירושלים ת"ו מוהר"א יצחקי. מוהר"י קונקי. מוהר"ד כהן. חלקם בחיים זיע"א. ומתו הלווים גם המלוה גם בניהם עד דור שלישי קמו השרים לאמר תנה את נש'י ושלחו מורשה לארג'יל יע"א לגבות מנדבות וקצבות שלהם יורה המורה שורת הדין עם מי ויבא שכמ"ה

תשובה באתר זקוקין דנור מלכי ואפרכי סרכי קטנם עבה כעובי דינר נהר דיעה מאן עייל בר בי רב דחד יומא מגן שויא ולא שמה מתיא ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מעשה קוף בעלמא האמנם אלם צדק משתיקותא בתרי יפה היתה שתיקת וניב שפתים מאלמי'ם אלמי'ם מאן דאלי'ם גבר אבל באמת אמרו גדולה אהבה וכו' ומשום מצוה לשמוע דברי חכמים כי הפציר בי עד בוש ולא נתנני השב רוחי באשר דבר מלך שלטון אמרתי אלקטה באו'מרים אמרות טהורות שיחתן של חכמים הלא בספרתן ספר דתא ולהרצות הדברים לפני ג' הרועים ארישא קאי רב מרי רבי אבא מירא דכיא נ"ר ועמו השר שר האלף דוד מלך ישראל נגר ובר נגר נ"ר ומורי גם הוא ה' חק נתן ה' עליהם יחיו ומפומייהו דרבנן תסתיים שמעתתא מד"ן נשמע שמועה טובה

בראש אמ'יר מודעת זאת תשו' הרא"ש ז"ל כלל ס"ח סי' ך' היא באה בטח"מ סימן ס"א סי"ז בראובן שהוציא שטר על ז' אנשים מהקהל ויש לו כמו שלשים שנה ולא נשאר מהלווים וכו' וכן אני עושה כשבאים לפני שטרות ישנים אני חוקר ודורש להוציא הדין לאמתו וכו' עכ"ל וכת' עוד מוהריק"ו ז"ל שורש קצ"א דאע"ג שכתב בשטר שקבל עליו הלוה בש"ח שלא לטעון שום טענה נגד השטר מ"מ ראשי הקהל והב"ד מוטל עליהם לחקור בדבר כדי להוציא הדבר לאמתו וכתבו מור"ם ז"ל שם ס"ט ע"ש ועיין בתשו' מוהרשד"ם ז"ל סימן קכ"ט ושס"ז ובכנ"הג ז"ל לשם בהג"הט מאות יו"ד ובח"ב אות כ"ג ע"ש איכו השתא מלתא דרמיא לבקש כל טצדקי בהאי שטרא כיון דישן נושן הוא יותר מס' שנה ורבנן תקיפי ארעא ייחדו לו מקום לגבות ומקומו מושכר לו ג"כ התפיסו נדבת עיר ארגי'ל יע"א כבשר קרבן וגם כי נשבעו בש"ח הס כי לא להזכיר אחרו פעמי מרכבותי' מלגבות ב"ח את חובו

דורשין תחלה אי דיינינן ליה כשאר כ"י דעלמא ובאנו למחלוקת אבות העולם בטעין לוה פרעתי אי מהימן או לא שיתבאר בס"ד או"ד כיון דחזינן לרבנן דשויוהו אנפשייהו כשטר מעליא ממ"ש ותוקף שטר זה כתוקף כל שטרי חוב וכו' ועוד בה מ"ש עוד עלינו כשאר מקויים וכו' ונהי דלגבי לקוחות לא מהני להו ולא מידי כיון דליכ' סהדי דמפקי קלא דחתימי עלויה אלא לווים גופייהו דילמא הא מיהא מהני לשווייה כשטר דאי אמרי פרענו לא מהימני לכ"ע ולענ"ד יש להוכיח דכי כתב כהאי לישנא נמי לא מהני ליה ולא מידי מדחזי' לרבוותא דמקהו אקהתא לכת הסוברים דבכ"י נאמן לומר פרעתי מהא דאמרינן בכתובות דכ"א אבל אמגילתא לא וכו' וכתב מאי דבעי ותנן הוציא עליו וכו' דכי כתיב הכי מאי הוי הא מצי למימר פרעתי ונלע"ד לומר דודאי האי גברא כיון דלעולם לא לוה מהאי דנקיט כ"י אינו טוען אלא לעולם לא לויתי דקושטא הכי הוא וכי מפיק האיך כ"י הוחזק כפרן לאותו ממון ותו לא מצי למטען פרעתי בדאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ודו"ק. (ואין לתרץ דהא דמסיים עלה ודוקא חספא אבל אמגילתא לא וכו' סתמא דתלמודא הוא דקאמר לה ולא אביי וסתמא דתלמודא ס"ל כר"ל דאמר חזקה דלא פרע אינש גו זמניה דה"נ קי"ל לדינא אבל לאביי ליכא למיחש למכתב אמגלתא דהא ליתא דא"ה אמאי נקט אביי חספא אלא ש"מ משום דילמא משכח לה אינש דלא מעלי וכו') שוב זכיתי לראות לאחר זמן לה' בע"הת סוף סי' שי"ג שכ"כ ע"ש והרשב"ץ בח"א סי' ל"ב כ' ויש לדחוק לדעת הגאונים דאביי עצה טובה קמ"ל דשמא יאמר לא לויתי כלל דהשתא לא מהימן וכו' עכ"ל ולענ"ד תי' מורווח הוא דודאי אומר לא לויתי דאיהו קים ליה בגויה דלא לוה וכדכתי' וכ"ה בבע"הת שם ועיין בהרא"ש ז"ל מה שתי' ובהר"ן ז"ל לשם ובה' של"הג ובסביבות המרדכי לשם ובמרדכי ז"ל ס"פ ג"פ ולעולם הוק' לענ"ד במאי דק"ל לרבנן מעיקר' דכי טעין פרעתי נמי לא מהימן אלא בשבועת היסת דכבר נתקנה בימי אביי דהוא מריה דהאי דינא אמטו להכי קמזהר אביי שפיר כי היכי דלא ליתי לידי תשלומין אי לא בעי לאשתבועי ואי לא בעי לשלומי שבועה מיהא רמיא עליה ובינותי בספרים וראיתי לאבי התעודה הרשב"ץ ז"ל אף הוא ראה ותי' דהא אפי' טעין ליה מלוה ע"פ מצי לאשבועיה ע"ש ובעיקר קו' נ"ל לתרץ דאביי. חייש דילמא כתיב ביה נאמנות. דאביי גופיה ס"ל דנאמנות מהני ואפי' טפי מסהדי. כדאיתא בשבועות דף מ"ב וכ"מ להריטב"א ז"ל בחי' שתי' כן ת"ל והרא"ה ז"ל תי' דחייש דילמא כתיב ביה קביעות זמן הפירעון ויפרענו תוך זמנו דתו לא מהימן למימר פרעתי דחזקה לא פרע אינש גו זמניה עיין במקו' לשם ואחז"ר נדפס ובא ס' אורים ותומים להגאון מהר"י אשכנזי ז"ל וראיתי לו בסי' ס"ט דכתב להאי שנויא משמיה דהרמ"ה בסי'