משכנות הרועים שטו

על השטר שכתב בו התוס' דא תברתיה והוא שט' המודעא שכתב עליו הבעל דקי"ל שטר שלא ניתן ליכתב כמי שלא נכתב דמי כדאי' בפ' הרבית וכבר כתב מרן בש"ע סוף סימן ע' דשטר מכר שנכתב עליו מודעא נאמן המוכר לומר לו פרעתי לו דמי המקח דהו"ל כמלוה ע"פ ע"ש אמור מעתה דהך שטרא דכתי' ביה תוס' מגן שויא ולא גמרינן מניה לענין הכתו' גם את הב' שטר מכירת חצי החצר דאם איתא דאתפסה צררי סלוק שעבוד כתו' מאי עבידתיה הא נמי ראייה פריכא היא מכמה טעמי חדא דאטו מאן דמתפיס צררי בב"ד מתפיס כי היכי דלהוי לה קלא א"כ לקוחות מנא ידעי דאתפסה צררי ומה גם דהלוקח גוי ולא מפייס בידיה ועוד בו דא"נ שמיע להו ללקוחות דאתפיסה צררי אכתי לא סמכא דעתייהו דאמרי הדרא ומהדרא להו לבעל ושעבוד הכתו' על הקרקע כדקאי קאי ועוד דאשה נמי אכתי לא סמכא על הנך צררי דקי"ל דאם נאבדו אע"פ שייחדן לה אחריותן עליו כדאית' בר"פ אע"פ ועיין במרן ח"מ סימן קי"ז ע"ש ועוד שהרי כתב הרא"ה ברפ"ק דבבא בתרא וז"ל ש"מ סמוך למיתתו ארחיה להתפיסה צררי כדי שלא תתבזה אלמנתו בב"ד עכ"ל ועיין להרב חל"ם סי' צ"ו סק"י ע"ש א"כ איכא למיחש דילמא אחר מכירת חצי חצרו אתפסה צררי סמוך למיתתו

גם מה שהעלה לדינא דהיכא דהבעל עני הוא ליכא למיחש להתפסת צררי וחיליה ממ"ש ה' המבי"ט ח"א סי' ק"י ע"ש הן אמת שגם ה' מוהרשד"ם בא"הע סי' קל"ב ובח"מ סי' שמ"ו כתב לטענה זו אלא דלאו עלה לחודה מסתמיך אלא בצירוף טעמי אחריני והתוס' בפרק הכותב דפ"ה דטענת לא לחוד לא מהניא וכ"כ הרא"ש שם אלא דאועוד הא קיהיב סימנא הוא דסמיך ע"ש והכא בנ"ד כי יהבינן לה כל דילה דלא חיישי' לפירעון כיון דהבעל עני וכסברת ה' המבי"ט ובעלמא קי"ל כל דליכא למיחש לפירעון לא חיישינן למחילה בהא דאין שטר כתובתה בידה איכא למיחש למחי' כמ"ש ה' מוהרימ"ט בח"מ סי' קכ"ה וכ"כ הרב לשם בא"הע סי' כ"ח עכ"ל דהיכא דליכא שטר כתו' בידה חיישי' למחילה ע"ש קנצי למילין לענין דינא נלע"ד דכל דלא נקטא בידה שטרא דכתובה אפילו בבעל דלא אמיד ועני היה אין לה לגבות מכתו' כלום

איברא דטוב הדבר בעיני אלהים ואדם לפשר ביניהם ולא תצא אלמנה בידים ריקניות דהאיכא אומדנות דמוכחי שלא התפיסה ובמחלוקת שנויה כמדו' וגם וכן אומדנא שלא מחלה דלא שביק אינש נפשיה ויהיב לאחרים ומה גם כי היו ביניהם ריבות ומדנים כאשר העיד השואל ונהי דלענין דינא לא מפקי' מהיורשים בכח אומדנות הללו הא מיהא מהנו להטותם לפשרה אחר שתשבע האלמנה שבועת אלמנה ואם לא נתרצו בדין הפשרה צריך לקבל היורשים ח"ס שאינם יודעים ששט' כתו' אינו פרוע ומי שחותמו אמת יעמידנו על דבר אמת הלא כ"ד צעירי צאן קדשים החופ"ה מתא תונס יע"א בס' ואתה תצוה את בני ישראל משנת ויעד ה' בישרא"ל לפר"ק ושלם. שאול נשאלנו מהב"ד של הק"ק טראבלס והשאלה נאבדה ומהתשו' יובן הענין

(יג) כתובה ראו ראינו גופא דעובדא דאיתשלו : עלה ומאי דאיפליגו בה רבנן יצ"ו כת אומרת כיון שאין האלמנה שטר כתו' יוצא מתחת ידה אינה גובה כלום ותנא דמסייע להו הרשב"ש ז"ל בתשו' ואנן בדידן דגרירנא בתריה דמרן בש"ע עין רואה פסיק ותני כעמודי ההוראה אשר הבית נכון עליהם דכל כמה דלא נקטא שטרא דכתובה בידה לא גביא כלום הלא זה הדבר מפורש יוצא בדברי גדולי המורים מקור נפתח ומעין המתגבר כי הובאו בית יוסף וכ' הרדב"ז שכך נהגו כמ"ש הכנ"הג בסי' ק' אות ל"א בהג"הט ומשם מוהר"א מוטל שכן ראוי לפסוק ע"ש אמור מעתה אם במח"ק נהגו לדון עפ"י פסק מרן בש"ע זו הלכה העלה כבר מלתא אמורה דאינה גובה בדלא נקטא שטרא דכתו' ומה שיש לעורר בזה בדברי מרן גופיה בש"ע סי' ס"ו ס"י שכ' אם נאבדה הכתו' מדקדקין בשטרי כתו' הקרובים דידה ודידיה דעולה עמו ואינה יורדת ומגבין לה יעו"ש כבר עמדו ע"ז גדולים אחרונים עיין בה' חלקת מחוקק וה' כ"ש דאוקמו להך בידוע שלא נתפרעה אלא שחולקים בסך הכתו' ע"ש ולהרב כנ"הג שם סימן ס"ו אות ך' מה שהאריך בזה ומ"ש עליו ה' יד אהרן שם ואין צורך להעתיק הדברים הנאמרים באמת ואם מנהג ב"ד של מח"ק לדון עפ"י הקים לי בנ"ד כיון שהנכסים בחזקת היורשים ד"ת והאלמנה באה להוציא מידם פשיטא דהיורשים מצו למימר קי"ל כהני רבוותא ומה גם דמרן בש"ע הסכים לדעתם מאן חשיב להוציא מיד המוחזק דתלי זייניה באשלי רברבי האלהי' האדירים האלה זיע"א הן אמת שבמנהג עיר קושטא יע"א נחלקו בו רבנן סבוראי נו"ן כי רבני קושטא אמרו שהר"י בנבנשתי העיד על הרב מוהרימ"ט שנהג בבית דינו לפסוק כמ"ד שגובה אע"ג דלא נקיטא שטרא דכתו' בידה וה' מוהר"ש הלוי וב"ד הצדק חלקו עליהם בכוונת מהר"י בנבנשתי משם ה' מוהרימ"ט כמו שבא בארוכה בתשו' שהביא הרב יד אהרן ז"ל שם בסי' ס"ו ע"ש באורך האמנם אלם צדק אם הפס"ד שאמרה הכת האחרת שהוא למריה דאתרא ושהרב דוד טייאר ז"ל שאל את פיו על מה אדני המנהג הלזה הטבעו והשיבו דבר כמו שנאמר הוא מקויים בחותמיו חובת גברא לדון ולהורות עפ"י אותו מנהג הקדום אך אם יש את נפשכם להעתיק לנא טופס אותו הפס"ד אשר נמצא לעמוד על בוריין של דברים כיד ה' הטובה הנה מה טוב ומה נעים אמנם לענין דינא הרי הוא כמבואר אם אותו הפס"ד מקויים בחותמיו בלכתם ילכו אחריו כל ישרי לב זה היא דרכה של תורה אבל מה שנסתייעו מהמעשה ב"ד של מהר"ח ואתורי ז"ל לא שמה מתיא מגן שויא ואין הפנאי מסכים להאריך ולהשיב על כל דבר ודבר כדת מה לעשות סופא דמלתא דעתינו כך נוטה על דבר אמת על כל הרשום בכתב אמת ולשלם אין קץ הלא כה דברי צעירי צאן קדשים החותמים פה מתא תונס יע"א ביום ערב ר"ח חנוכה משנת נת"ן חכמ"ה ודעת ליצירה ושלם

(יד) כתובה ראובן רוצה לגרש את אשתו ולהגבות לה קרקע והיא אינה רוצה לקבל אלא מעות בעין נלע"ד שהדין עמה שכך כותבים בכתו' לאתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקנינים וכו' וכ' הרשב"ץ בח"ג סי' קס"ט בפי' נוסח הכתובה ארג הוא תרגום נחמד שהוא תרגום נחמד העץ למאכל וכו' וכתב. עוד שהמעות הם בכלל נכסים וקנינים הכתובים בשטר הכתו' ע"ש וע"ע לה' המבי"ט ח"א סי' רס"ה ובנו מוהרימ"ט חא"הע סי' ב' וה' בית דוד סימן ס"ה מהספר ע"ש ואע"ג דגבי יתומים אפליגו רבוותא כמ"ש בטור ח"מ סס"י ק"ח ובמרן ב"י שם