משכנות הרועים שיב

בדעת מרן בש"ע דב"ח גובה מהראוי וציין ועיין בש"ך וכבר נתבאר שדעת הש"ך כדעת מרן לדעת מור"ם דס"ל אינו גובה וקצר הרב במקום שהיה לו להאריך

(ד) כתובה. פנויה שנתעברה ואמרה מאיש פ' הוא וילדה בן או בת ורוצה להנשא כיצד כותבין שם החתן הבן ההוא או שם הכלה אם בת היא הבאים מהפנויה הלזה ובודאי כי שם החתן או הכלה הללו כותבים אותם בשם שקראו להם בנערותיהם אמנם אין מזכירין שם אביהם הנטען ואפי' אם הוא מודה שבא עליה כדי שלא להחזיקן ברשות הבועל ההוא אלא כותבין ואם פ' בן אבי אם של הפנויה ההיא כמ"ש בא"ח סימן קל"ט לענין עליית ס"ת ע"ש ועיין לה' בית דוד ז"ל בחלק א"הע סי' מ' מה שהאריך בזה והמסתעף אליו

(ה) כתובה אלמנה שבאה לפני ב"ד לגבות סכי כתובתה אי אמרינן לה זיל וקיים שטר כתו' וחות לדינא עיין למור"ם ז"ל סי' ק' ס"ו ובהרב ב"ש שם ולה' כנ"הג בחא"הע שם בהג"הט אות ל"ב ובח' ח"מ סי' מ"ו בהג"הט אות ד' מ"ש משם מוהריק"ו ז"ל שורש י"ט ומוהרי"ו סי' קי"ג וה' המבי"ט ח"ב סי' ק"ב ומ"ש מהרי"א ז"ל בפסקים סימן רכ"ט ורל"ב ואח"ך כתב משם הרדב"ז ז"ל ח"ב סימן קי"ו שעכשו נהגו שלא לקיים הכתובה ע"ש ותשו' הרדב"ז הלזו ה"ה במודפסות סי' תק"א ע"ש שכתב כמה טעמי ועיין להרב עדות ביעקב סי' ז"ן ולה' המגיה בס' מש"ל בפי"ד מה' אישות דין ד' ובמוהריק"ש ז"ל ח"ג סי' ס"ג ע"ש האמנם בתוס' יתר על סכי כתובתה שנוהגים שלא להוסיף יותר ממה שגבלו ראשונים וכותבין והודה החתן הנז' שהכניסה לו סך כו"ך בתורת נצ"ב וכו' יראה דהוי כדין שאר שט"ח ונ"מ כשבאו לגבות מהיתומי' הב"ד רמיא עלייהו לברר וצריך להתיישב בדבר

(ו) כתובה קי"ל אם יש מעות ללוה לא יוכל לדחות למלוה אצל מטלטלין או מקרקעי אלא פורע לו חובו מיד מעות בעין וכ"ש אם החוב מדמי מכירת סחורות דחייב לשלם לו מעות בעין כמ"ש הריטב"א ז"ל ופסקו מרן בש"ע סימן ק"א ע"ש ועיין בסימן ק' מזה ולענין גביית כתו' מן היתומים אם מנהג ק"ק פורטוגי"זיס אשר הנם פה עמנו הי"ו שהכלה מכנסת לחתן מעות בעין כפי השג יד אביה אם מעט אם הרבה נראה שצריך לגבותה מעות בעין כשאר ב"ח והש"ך כתב שם בפשי' משם מוהרשד"ם ז"ל בשם מוהרד"ך ז"ל ע"ש ועיין בספר חינוך בית יהודה סי' קי"ט וקכ"ב ומוהר"י באסאן סי' ס"ו והרדב"ז ז"ל בחדשות סי' שפ"ג והרב פרח מט"א ח"א סי' ל"ח וה' אנג'יל בסי' טו"ב וה' משפטים ישרים סי' יו"ד וי"א וה' פמ"א שם הביא דברי הרדב"ז בסי' קט"ו שאם כתוב בכתובה מעות בעין שצריך למכור מטלטלין וליתן לה מעות בעין ע"ש ובסי' ע"ג הביא דברי הריבש זל דלא עדיף כתו' אשה מב"ח וע"ע לו בסי' צ' ועיין לה' עדות ביעקב סוף סי' מ"ו ובהרשב"ש סי' כ"ב ורט"ו והרב עדות ביהוסף ח"ב סי' כ"ט ול' ובס' פני יהושע חנדאלי סי' כ"ג וע"ע בה' כנ"הג וה' יד אהרן בח' א"הע סי' . ק' דרך ארוכה

(ז) כתובה יעקב נלב"ע והניח אחריו . אלמנתו ונכסי עזבונו וראובן בנו נשוי ומת ראובן ובאו כלה וחמותה לגבות כתובתם מנכסי יעקב שלא הספיק לכלתו לגבות מנכסי ראובן אי נכסי יעקב בנכסי יתמי קיימי או בחזקת אלמנתו על דבר זה נשאל מוהר"ם הובא במרדכי פ' נערה ועיין בתשו' הרשב"ץ ז"ל ח"א סימן יו"ד ובח"ב סימן קכ"א ולהקת הפוסקים אשר אסף איש טהור הכנ"הג א"הע סי' צ"ג והנה בע'תה נראה בעליל ס' חדש ממש נהרות דמשק ובח' ח"מ סי' א' ל'ו עלתה ארוכה לסי' בנ"ד ע"ש

(ח) כתובה הא דאמרינן בכ"ד בגמרא כתובה לא ניתנה ליגבות מחיים כתו' בהגהת המרדכי בפ' האשה שנפלו והרשב"א משם ה' העיטור שהביא רבי' ירוחם נכ"ג ח"א דה"מ בעיקר הכתו' מנה או מאתים אבל לא בנדוניא שהכניסה לבעלה ואין זה דעת הרשב"א שהביא רבינו ירוחם שם ועיין בב"י א"הע סי' צ"ג ומוהרלנ"ח סי' ל"ו וה"המ בפי"א מה' אישות וה' מוהרש"ך ז"ל ח"ב סימן קס"ו ומוהר"י הלוי סי' י"ו ומהר"ם איסרלאס סי' צ"ג שעל כל הכתוב בשטר הכתו' אמרי' דלא ניתנה ליגבות מחיים ואף גם את זאת יש מחלוקת אחרת בין עמודי עולם דאיכא מ"ד דדוקא לגבי יבם אבל לגבי ב"ח אמרינן דניתנה לגבות מחיים ובנכסים שהכניסה נצ"ב או נכ"מ אין ב"ח גובה מהם אפי' לא תפסה אותם כמ"ש בטוש"ע ח"מ סי' צ"ז

ואם יש הכחשה בין האשה והב"ח שהאשה אומרת המטלטלין אלו שלה והב"ח אומר שהם של הבעל או שאומר איני יודע כבר נתבאר פרטי דינים אלו בטור חשן משפט ואבן העזר שם ולענין בגדים שעשה לה הבעל אחר שנשאה נתבאר בח"מ שם דיש חילוק בין בגדי שבת לבגדי חול ע"ש וראיתי להכנ"הג ז"ל בתשו' הנדפסות מחדש בח"ב סי' ט"ל שהביא דעות בס' הרי"ף וכעת נדפסו תשו' הרי"ף וס' זו הלא היא כתו' בסי' רנ"ח וכל השייך לענין העמיק הרחיב הרב כנ"הג בתשו' הלזו ע"ע

(ט) כתובה פעם א' נמצאתי בז' ברכות בא' שנשא גרושה מן האירוסין וכשקראו הכתו' מצאתי שכתוב בה א"ל לפ' בתולתא ושומא הייתה בלבי דחיישינן דילמא מיית האי בעל והו"ל אלמנה ותנשא לכהן והיה רע בעיני הדבר עד שמצאתי להרב זקן אהרן ז"ל סוף סי' מ"ב שכתב שאין לפקפק משמיה דגאון בתיקון שטרות שלו והטעם דגירושין קלא אית להו ע"ש ואע"ג דאמרי' עבידי אינשי דמקדשי ומגרשי בצנעא היינו היכא דגרשי ארוסה שעדיין לא הוחזקה בא"א אבל בנשואה דהוחזקה בא"א קלא אית לה ולפ"ד למדנו דבנ"ד שהיא גרושה מן האירוסין דלית קלא חיישינן שמא ישתקע הדבר ושם גירושין וכשתתאלמן קרו לה אלמנה ולא גרושה ומנסבא לכהן. שוב מצאתי להרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' קפ"ג דכתב דבשאר גירושין לא חיישי' דקלא אית להו אבל במגורשת מן האירוסין דלית לה קלא חיישינן. והילכך כותב מתרכתא ושכן הוא ז"ל נוהג. ובה שעתא כאן נמצא וכאן היה נהירו דעיינין רב רחומאי ה' ר' משה סוזין נר"ו שד"ר אר"ץ ירושלים תובב"א וערער שלא להגיה או לעשות שום גלוי וצריך להחליף כתובה אחרת כמ"ש ה' בית דוד ז"ל ונומיתי דלא אמרה הרב ז"ל אלא כשטעה בשמות או בזמן או בעיר אבל בנ"ד אינו אלא גלוי מלתא לאפרושי מאיסורא לכשישתקע הדבר ב"מ והסכימו עמי חבירי הי"ו ולמקצת ירחין גמרו בדעתם הבעל ואשתו לעלות ההרה ההר הטוב לשכון כבוד בארצנו ת"ו ונשתדלתי עד שגליתי אזן בכתו' דמתרכתא מן האירוסין היא דודאי בכ"הג איכא למיחש טובא ואני