משכנות הרועים שי

(ג) כתובה ראובן מק"ק פורטוגיזיס יצ"ו נשא את רחל ופגעה בו מדת הדין עודנו באבו בחיי יעקב אביו ואמו והניח בת א' ויהי כמשלש חדשים נלב"ע יעקב אביו וחלש ולמקצת ירחין חזר הדין ויפגע גם בבת ההיא ויעקב אין לו בן אחר ועמדו בני אחיו של יעקב ותבעו מהאלמנה של ראובן לחלוק בנכסי ראובן כפי משפט תקנת הק"ק יצ"ו ועמדו הב"ד וגזרו אומר עפ"י התורה שזכו היורשים בחלוקת הנכסים מכח זכות הבת שהיתה יכולה לחלוק וכמו שנת' לעיל בס"ד אז עמדה אלמנת יעקב הזקן ותבעה לפני הב"ד לשתגבה כתובתה מנכסי בנה שהירושה חוזרת לקבר יעקב אביו של ראובן ותטול ממנו סכי כתובתה משלם כיון שזכתה בנכסים. מכח בעלה הרי תם ונשלם הזרע ויחזור הדבר שתגבה כל סכי כתובתה כמשפט התורה והתקנה והיורשים טענו שהם יורשים מכח הבת ולא מכח יעקב בעלה דמדינא הכל לזכות האלמנה אלא שע"פ התקנה זכתה הבת ואינהו קאתו מכח הבת יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב רישא דכל רישין מקום יש בראש לתור ולדרוש דא"נ אמרינן דהיורשים מכח יעקב אחיהם קאתו והרי יש עליו כתו' אשה אם גובה מחצי העזבון הלז יען כי הבת הזוכה בחצי העזבון הלז מתה בחיי זקנה. יעקב והו"ל הנך נכסי ראוי ותנן בפרק יש בכור דף נ"א ע"ב הבכור וכו' ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתו' וכו' ובגמרא והאמר שמואל ב"ח גובה את השבח א"ר מקולי כתובה שנו כאן ע"כ ופירש"י והך אשה נמי ב"ח היא מקולי כתובה א' מקולי כתובה עכ"ל ומפשטא דשמעתא מוכח דשבח וראוי דא ודא חד הוא אלא משום דממלתיה דשמואל פריך דמיירי בשבח ולפום מאי דמשני מקולי כתו' שנו כאן ה"ט גופיה אתייא לרבויי השבח ושאני בכור דמיעטיה קרא דכתיב בכל אשר ימצא לו שימצא לאב בשעת מיתתו וכן מאי דקתני סיפא וכלן אינם נוטלין בשבח ולא בראוי ואתמר עלה בגמרא בשבח לאתויי שבחא דממילא ובראוי לאתויי נכסי דאבי אבא ע"ש בפירש"י ה"נ כתובת אשה אינה גובה אפילו שבח דממילא ולא בנכסי דאבי אבא אבל ב"ח דגובה את השבח ה"ה דגובה נמי בראוי בין דשאר יורשים בין דאבי אבא

וראיתי להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל תוס' הבכור וכו' ושמעינן מינה הא דתנן במתניתין ולא האשה בכתובתה ה"ה ב"ח דלא גבי ראוי והא דקתני אשה משום שבח דב"ח גובה שבח ולא אשה והיינו דלא דייקינן בגמרא אראוי מ"ש כתובה כדדייקינן. אשבח עכ"ל וכלשון הזה מצאתי להרמב"ן ז"ל בפסקיו לבכורות שם שנדפסו בס' הלכות יו"ט לגאון ירושלים תוב"ב תנא ירושלמאה רבינו הגדול מוהריט"א ז"ל ואנכי לא ידעתי מהיכא שמיע להו לרבנן ז"ל מהך תוספתא דב"ח אינו גובה ראוי ואדרבא מדקתני כמה גוונים דאינם נוטלים בראוי ואילו ב"ח לא קתני ש"מ דב"ח גובה ראוי ואפשר משום דנזקי ממונא הוא וגובים מהמשועבדים והרי הם כשאר הב"ח דעלמא וקתני בה דאין נוטלין בראוי א"כ מ"ל חוב הבא מחמת נזקין לחוב הבא מחמת הלואה וש"מ הא דתנן ולא האשה בכתובה ל"ד אשה אלא ה"ה שאר ב"ח דהא לא קתני נמי הנך דתני בתוס' אלא ע"כ כתו' אשה וה"ה לשאר ב"ח והא דלא קתני ב"ח משום שבח דאיתיה בב"ח וליתיה באשה אלא דאכתי איכא למידק תנא דתוספתא אמאי תנא כרוכלא חשיב ותני ולא תני בליש' קלילא הבכור וב"ח דכייל כל מיני חוב ואפשר משום דנקט הנך דנפק"ל מקראי כדאיתא בירושלמי דגיטין דמייתו בתר הכי ז"ל ומצאתי בחידושי הרמב"ן פרק י"ן במ"ד לדף קכ"ח דף פ"ז ע"א מהספר דאייתי התוס' הלזו וכתב עלה וז"ל ומזו הברייתא נלמוד הכי מפורש הכי תנן במתניתין ולא האשה בכתובתה ה"ה לב"ח ולנזקקין אראוי וכו' עכ"ל יש במשמע דבריו ז"ל דמנזיקין גמר לה שו"ר להרמב"ן בס' המלחמות בפ"ק דמציעא אמ"ד לדף י"ב דאייתי להאי סוגיא דבכורות וכתב עלה וז"ל וראוי לאו משום מקולי כתובה הוא אלא אפי' ב"ח לא גבי ביה דהכי קתני עלה בתוס' ואיתיה נמי מפורש בירוש' פ' הנזיקין וכו' עכ"ל ולשון הירוש' הוא המובא בדברי הרמב"ן עצמו בפ"ק ובפסקיו לבכורות דקאמר התם כרמו פרט לראוי כבמוחזק ר"א בשם ר' איסא כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו נכסים אחר מיתת אביו הייתי אומר ישתעבדו נכסים לאותו נזק לפום כן צריך כרמו פרט לראוי כבמוחזק ע"כ וכגון שראובן חפר בור בחיי אביו והזיק ואין לו ממה לשלם ומת אביו דהיינו ראובן ואח"ך מת יעקב הייתי אומר שבחיי ראובן היו משועבדים נכסי יעקב שראוי לירש לאותו נזק ת"ל כרמו פרט לראוי כבמוחזק ש"מ אע"ג דמזיק ב"ח דידיה הוא מיעטיה קרא לראוי שלא נשתעבדו לו למלוה ולניזק דמי יעקב אביו וכן מפורש בדבריו בחי' לפ' י"ן שם וראיתי לה' שדה יהושע שם שכ' בתוך דבריו וז"ל ואח"ך נפלו לו נכסים אחר מיתת אביו מכח אביו דאילו מכח של בנו החופר השתא ממאי דהו"ל ר"ל ממה שהיה לו לחנוך בן ראובן לא מחייב דאין הבן חייב לפרוע משלו את חובת אביו כ"ש ממאי דנפלו ליה בתר הכי אלא בדנפלו ליה מכח אביו כגון שמת אחי אביו בלא בנים ונפלה ירושה לפניו מכח אביו וכו' ע"ע צל"ד אמאי לא פי' נמי דאינו משתעבד לניזק והא נמי פשי' הוא דודאי ירושה דאח מכח אבא דאבא דנכסי אח דמת בלא בנים האב קודם לנחלו ומכחו יורש אחיו והבן מכח אבא דאבא קא ירית ולקמן יתבאר בס"ד שו"ר לה' מעדני יו"ט שנרגש בדברי הרא"ש הללו וכתב מדקתני התוס' המתנה אינה נגבית מהראוי ומתנה וב"ח כי הדדי נינהו עכ"ל ואשתמיט ליה דברי הרמב"ן בחי' שכ' ב"ח ונזקין ודבריו בס' המלחמות דמסתמיך ואזיל אירושלמי וכדכתי'

עוד כ' הרמב"ן והרא"ש ז"ל שם והיינו דלא דייקינן בגמרא אראוי מ"ש מכתו' עכ"ל ולענ"ד קשה דמהיכא פשיטא ליה לתלמודא בעלמא דב"ח גובה בראוי ולדוק. עלה מ"ש כתובה ובשלמא גבי שבח אשכחן לשמואל דאמר ב"ח גובה את השבח אהא דייק שפיר אבל גבי ראוי דלא אשכחן מ"ד גובה לא מצי למידק

וכתבו עוד ז"ל דמשנה שלימה היא דתנן נפל הבית עליו ועל אביו וכו' ואמרי' מאן יורשי האב בניו דאמרי במקום אבי אבא קאמנא אלמא ב"ח לא גבי ראוי עכ"ל ואע"ג דהתם בגמרא דחו לה ואוקמוה מאן יורשי האב אחי ומורישיו אחוה דאבוה אבל לעולם דב"ח גובה מנכסי יעקב שמת ראובן בחייו התם דרך דחייה הוא דממתניתין ליכא למשמע מינה דלענין דינא אמרי' תחת אבותיך יהיו בניך דמצינן לאוקומה באחי ואחי דאבוה אבל לקושטא דינה דשלחו מתם שריר וקיים ואע"ג דק' בד"מ וכ"כ רשב"ם שם בסוף דקנ"ח ולשם וכן מבואר בדבריו ז"ל בס' המלחמו'