משכנות הרועים שט

טפי נכדה היורש אי ניחא קמיה שתטול זקנתו כל סכי כתובתה ולא ישאר מהעזבון אלא סך מה לאמו ממה שיחלוק עם זקנתו ויתיפה כח אמו לגבות יותר ממה שישאר בעזבון אחר שלא תטול זקנתו כל סכי כתובתה ופשיט לה מר דניחא ליה שתטול זקנתו כל סכי כתו' משלם וטעמא טעים דאמו תגבה כתו' ותצא לחוץ ותנשא לאיש זר משא"כ בזקנתו שעדיין מצפה היורש שירשנה וגמר לה מר מתשו' הרא"ש הלזו דאזלינן בתר אומדנא עש"ב והדברים מוכיחים דק"ו בנ"ד שודאי שדעת הבת היתה רוצה לחלוק עם אמה בנכסים ולזכות במחצית הנכסים לעצמה ממה שתוותר לאמה שעל הרוב וקרוב הדבר שתנשא לאחר ויתרוקן כחה מנכסי אביה ותמחול על התנאי המזכה לה אמור מעתה משעת מיתת האב הוברר הדבר כאילו גלתה דעתה בפירוש שכך היא רוצה לחלוק ולא לוותר דלאו בשופטני עסקינן זה הנלע"ד ודנתי בקרקע לפני מי שגדול עט"ר רבי אב'א והרב מורי הר'ן את דיננו ונשאו ונתנו בדבר כפעם בפעם ושוב נמנו עמהם לדין מאריה דאתרא ה' מוהר"י הכהן ז"ל וה' מוהר"ם ברוך קארבאלייו ז"ל וה' שמריה קאטריואס ז"ל וה' מוהר"א כ'ייט ז"ל וה' דניאל לומברוזו ז"ל ועמדו על המבחן כדבעי למעבד ועלו בהסכמה לחלוק האב עם כלתו וכך נעשה מעשה בשנת אשרך ישראל לפ"ק. הגדתי היום ויהי בנסוע הארון ז' כורתי ברית האמורים בפרשה ונתמנה לראש בית אב במ'דין פורטוג'יזיס יצ"ו שארנו קרובנו ה' מוהר"י אלחאייך ז"ל ובשנת תקמ"ו בא מעשה לפניו כיוצא בזה ודן את הדין לגבות לאלמנה כל סכי כתובתה הפך מה שדנו ב"ד של כת הקודמים ולפי הנשמע שגם מורי ה' חק נתן זיע"א וה' מוהרש"א ז"ל בעל ס' משחא דרבותא הסכימו עמו זכר כלם לברכה עד הן היום בא מעשה לפנינו אנן יד עניי ולא ידענא מאי נדון בו ותרתי בלבי שדעת הרבנים תלתא סרכין נו"ן דהרא"ש ס"ל דלא אזלינן בתר אומדנא לעקור ד"ת עד שיאמר בפי' שרוצה לחלוק וכל שלא פי' בפירוש נעמיד הדבר על ד"ת ומ"ש דאומדן דעת הוא וכו' ר"ל כלפי מ"ש השואל שטען שמ' שאומדן דעת אחיהן לחלוק ולפרוע חובת אביהן אהא קא מהדר להו לדידי ודאי לא שייך כאן אומדנא כדי שיעקר ד"ת אלא אפילו לדידכו דאזילתו בתר אומדנא אמינא דאדרבא אומדן דעת הוא כלפי לייא מסתברא ומה שהוכחנו מדברי הרא"ש דכשם שהאחיות עמדו במקום אחיהן. ה"נ יורש הבת עומד במקום הבת נראה לי דס"ל להני רבוותא במותב תלתא דשניא דא דמתקני התקנה תלו הדבר בבחירת הזרע דוקא ולא ביורשים וכיון דתלו הדבר בזרע כל דליכא הזרע הדרי' לד"ת אבל בנדון הרא"ש נהי דהבנות במקום הזכרים כמאן דליתנהו דמיין היינו לענין נחלה לבר אבל ס"וס מכלל זרע לא נפקי וכיון דזרע מקרו שפיר זיכה להם הרא"ש ז"ל אלא דלפ"ז ק' מ"ש בתנאי הכתובה שאם יניח אחריו זש"ק שיחיה ל' יום וכו' דאי לאו משום יורש הבא מכחו הני ל' יום מאי עבידתייהו אבל משום יורש ניחא ואע"פי ששנינו קטן בן יום א' נוחל ומנחיל האיכא הראב"ד בפ"א מהלכות נחלות דין י"ג דס"ל דדוקא כשכלו לו חדשיו והרמב"ם דס"ל דאפילו לא כלו לו חדשיו הצ"ע ה"המ ועיין במרן בב"י סס"י רמ"ו והרב"ח שם כתב דאין להוציא נכסים מחזקתם ע"ש אי לזאת מתקני התקנה לא מחתי נפשייהו אספיקא דדינא להנחיל כחו ליורשיו ולהפקיע כח אמו בכתו' ונמנו וגמרו לתקן כס' הראב"ד דאי לא חיה שלשים יום אינו מנחיל ליורשיו זכות אלא אי אמרת בשעת גביה תליא מלתא ולכי מיית זרע תגבה משלם מאי נ"מ לשיהיה בן ל' יום איכא למימר דמשום אפוטרופוס נגעו בה ואע"ג דאפי' לבן יום א' מצינן לאוקומי אפוטרופוס ואפי' על העובר כמ"ש הרשב"א ח"ב סימן קכ"ט מ"מ כך נראה להם לתקן דאי בתוך שלשים יום גלה דעתו לחלוק או לוותר לא עשה ולא כלום אבל לאחר ל' יום מאי דעבד עבד ואע"ג דאינו יכול לכופה שתגבה כתו' כמדובר הא מיהא משכחת לה שתבעה ל' יום אלא דלענין אם איבדה מזונותיה כשתבעה בתוך ג"ח איפליגו בה רבוותא בתראי כמ"ש במערכת המ"ם בס"ד זה הנלע"ד ליישב הוראת הב"ד ג' המה מטיבי סע'ד נו"ן וכן חזיתי להרב מגן גבורים בתשו' סי' פ' שהביא תשו' הרא"ש הלזו ובדף קל"ד ע"ב נפק דק להבחין בין זרע לשאר יורשים ע"ש ונתוועדנו אנחנו צעירי צאן קדשים ב' ב"ד שבעיר פעמים רבות על רזא דנא ועלתה הסכמתנו לדון כסברת ב"ד קמא דלעניותי' מסתבר טעמיימו ומהא דאמרינן בפ' אלמנה לכ"ג דף ס"ו ע"ב המכנסת שום לבעלה וכו' מכרו שניהם ר"ל הבעל או האשה זה היה מעשה לפני רשב"ג ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות ופירש"י דאם מתה היא מוציא מיד הלקוחות וכתבו התוס' כשמתה האשה הוא יורש כחה והיא היתה יכולה למחות מחיים עכ"ל רצה להוכיח יד'ין ה' ערך השלחן נר"ו שהיורש עצמו אע"פ שהוא לא היה יכול למחות שהוא עצמו המוכר אפי"ה כיון דאשתו בחייה היתה יכולה למחות חוזר ונעור ויורש את כחה ה"נ דכוותה כיון שהיורש בא מכח תבת שהיתה יכולה לחלוק גם הוא יכול לחלוק ולסלק כלתו בחצי הנכסים א"ד נר"ו ואע"פ שהרא"ש שם חלוק ע"ד רש"י כמו שהאריך שם וכמ"ש רבינו הטור א"הע סי' צ' ע"ש וע"ש במור"ם סימן ג' ובחל"ם סקמ"ד הא מיהא מטעמא אחרינא פליג עליה דרש"י חדא דאם נתקיים המכר שנה א' שוב אינו בטל ומהך דכתו' ע"ש אבל לענין שיורש כחה מודה אי לאו מהנך טעמי ונומיתי לו נר"ו דהתם כיון שהוא יורש מ"הת דין הוא שירש כחה שהיתה יכולה למחות וזה מכלל הירושה אבל בנ"ד שאינו אלא מכח התקנה והיא נגד ד"ת אימא לך אין בו אלא חידושו וכ"ש אי נחתינן לדקדק דלא תקנו אלא לזרעו ולא להיורשים כמו שנאמר דודאי אין ראיה מהך דכתו' אמנם יציבא מלתא לעניו' כדברירנא ונהי דעיקר התקנה היא לתועלת הזרע דוקא הא מיהא אחר שנתקנה לזרע כל הבא מכחו יורש כחו ומעין דוגמא זו כתב הרב בית דוד ז"ל שם עוד דקדק מ"ר נר"ו מתשו' הראש הלזו שכתב הסכימו קתל מולינא שכל אלמנה שתבא לחלוק עם בנים וכו' ומשמע ליה נר"ו שעיקר התקנה אינה אלא לבנים דוקא ואפי"ה פסיק ותני הרא"ש דהבנות במקום אחיהן עומדות ה"נ אע"פ שעיקר התקנה א"א לזרע מכי מיית הזרע הבאים מכחו יורשים את כחו א"ד נר"ו ולפי"ז אם לא הניח אלא בנות אינם רשאים לחלוק ולא נתקנה תקנה זו אלא לתועלת הבנים דוקא ואינו נראה כן מסיום דבריו ז"ל שכתב אבל בעיר הזאת אין התקנה כך אלא אם כתו' מרובה מחצי הנכסים ממילא על חצי העזבון של היורשים וכו' עכ"ל מרוצת דבריו ז"ל הוכח תוכיח דאין הפרש בתקנות אלא לענין זה אבל לענין שהיורשים זוכים בחלוקה שוים הם הא אין לך דמלת בנים כוללת בנים ובנות: