משכנות הרועים לא

שכתוב בו וקנו ממני אפי' שלא היה כתוב באותו השט' וקנינו מיניה אפ"ה הוה סגי דכיון דקא מסהדי דא"ל שיקנו ממנו וחתמו באותו השטר חזקה דעשו העדים שליחותן דאי לא קנו מיניה לא הוו חתמי עכ"ל ודבר ה' בפיהו אמת שכ"ד הרמב"ן והרשב"א כמ"ש ה"ה והנמק"י ז"ל כדבתיב' וכ"ז נעלם מעיני הרב ז"ל גם מ"ש שהפוסקים חולקים עליו כבר נתבאר בדברי מרן בב"י שכ"ד מוהר"ם ושאר פוסקים כמדובר והר"ם ז"ל עצמו בח"ג סי' ג' פסיק ותני כוותיה דהרמב"ן ז"ל וחידש בה דבר כמו שנתבאר גם הכנה"ג סי' מ"ג אות ב"א בהגה"ט קבע להלכה דברי מוהריב"ל ז"ל בס' ד' סי' כ"ה הנאמרים באמת להלכה קבועה ואהמ"ה לא היה צריך לאותו דבר והרי הוא מפורש יוצא בדברי מרן בב"י בסי' מ"ד וכדכתי'

גם אשו"ר לה' מוהרש"א ז"ל בס' בני שמואל בתשו' סי' י"ג תפס במושלם תשו' הרשב"א והרמב"ן ז"ל והורה הלכה למעשה והסכים לזה ס' רבי' האי גאון ז"ל והאריך בראיות ואלו בסי' ח"י כת' דאפי' הראב"ן לא אמרה למלתיה בפשי' אלא דאין ולאו רפיא בידיה יע"ש ולפי מה שביארנו בדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל העיקר בסי' י"ג ומתוך דבריו דשם עמד על המבחן כל הצורך דוק ותשכח

גם ה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' שכ"ג נשאל על נדון שנשאל עליו מוהריב"ל ז"ל בס' ה' סי' כ"ה וקיים המתנה מתשו' הרשב"א והמיוחסו' להרמב"ן ואע"פ שה' מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' קע"ו חילק בדבר היינו מה שלמד לדינו של השט' אבל לעיקר ס' הרמב"ן והרשב"א אזיל ומודה ע"ש גם ה' מוהר"י אדרבי ז"ל סי' קצ"ו שחלק ע"ד ה' מוהריב"ל באותו נדון עצמו לא מלאו לבו לחלוק על עיקר ד דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל אלא על מה שחידש הרב בש"מ ע"ש וע"ע לה' מוהרא"ש בח"א סי' ל"ג דף מ"ט מה שפלפל בתשו' הרשב"א הלזו וכעת אין הפנאי מסכים ועיין לה' בית יהודא ח"א סי' ס"א מ"ש בזה והאמת יורה דרכו והנלע"ד כתבתי

(ח) אגב הנותן מתנת הקרקע ומטלטלי צריך לומ' אגב דאין חצירו קונה לו אא"כ כבר היתה החצר קנויה לו אבל כל שבבת א' נקנים לו אינה קונה לו כ"כ הרש"ך ז"ל סי' קצ"ח ע"ש וק' עליו ממ"ד בגיטין דף ע"ז ותוזיל איהי ותיחוד ותפתח ע"ש ועיין לה' מח"א ז"ל בה' קנין חצר סי' י"ד ולה' דברי אמת בקונט' ד' ס"ב שעמד ותלאה בפלוגתא דרבוותא קמאי ז"ל ועיין לה' קרית מלך רב ח"א ד' ק"ע ע"א ע"ש

(ט) אגרות. מי ששלח אגרות לחברו באמור אליו מנה שיש לך בידי אשלחנו לך וכשחזר למקומו תבעו חברו באותו מנה ויען ויאמר לו אין לך בידי כלום אינו נאמן דלא גרע משאר כתי' כ"כ הרב כנה"ג סי' ס"ט בהגה"ה אות ב' משם ה' המבי"ט ח"א סי' רצ"ב. וכ' עוד ה' כנה"ג שם באות ג' משם ה' המבי"ט שגם אם כתב לאדם אחר שאמר שמנה לפ' בידי שוב אינו נאמן לומר להד"ם ע"ע וכעת אין תשו' המבי"ט מצויות אצלי לראות דברים כהוויתן דלענ"ד ק' בשלמא כשכות' אדם לחברו שפיר קאמר דאינו נאמן . דמאי אית ליה למיטען אי טענת השטאה לא מצי טעין דדוקא בטוען לחברו מנה לי בידך ואמר לו הן ולמחר א"ל תנהו לי וא"ל אין לך בידי כלום אלא דכשם שהשטתה לתבוע ממני מה שאיני חיוב לך כך השטיתי בך לומר לך הן אכל במודה מעצמו שלא ע"י תביעה אין כאן השטאה כמו שנתבאר בטו' ש"ע סי' ל"ב ע"ש ואי טעין שלא להשביע את עצמו הא נמי ליתא דאין דרך לחייב עצמו ביחוד לחברו כדי שלא להשביע א"ע ומי יכריז ויתן קולו ואי טעין שלא כת' כן אלא להתעסק כבר כ' הרשב"א בתשו' והביאה מרן סי' ס"ט דאין דרך להתעסק בחיוב עצמו לזולתו ועיין מה שאכתוב לקמן במערכת אות ה' מדיני הודאה סי' אבל בכותב לחבירו שאני חייב בהא ודאי דמצי למיטען כל מאי דבעי ומיפטר שוב נדפס ס' אבקת רוכל תשו' למרן ז"ל ובסי' קמ"ז חלק ע"ז תלית' שש אנכי וז"ל הטור שם ריש סימן ס"ט הפתקאות שמוציאים השותפים זע"ז הואיל וכתי' הוא אפי' אין בו חתימה כלל אלא קיבלתי ביום פ' כו"כ גובה בו מבנ"ח ואינו נאמן לומ' להר"ם עכ"ל ואי טעין בדיקנא בחשבנאי ואשכחנא דלא פש לך גבן ולא מידי כהך עובדא דמאן דעבוד חושבנא בהדי הדדי וכו' כדאיתא בפ"ק דגיטין ד' י"ג עיין בתוס' שם בפ' הכות' גבי הא דאמר שמואל המוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול שם וכמה שאאריך לקמן במערכת אות ש' מדין שטרות סי' אחר זמן נראה לי ס' משפטי שמואל ובסי' ע"א האריך בפרט הלזה ובתוך דבריו ז"ל דברינו ת"ל עלץ לבי ומצאתי לה' כנה"ג בסי' ע"ו אות ר"נ בהגה"ט שכת' משם מהר"י אדרבי סי' מ"ה שאם מנהג הסוחרים שיכול לומ' שטעה נשבע שאינו יודע ונפטר ע"ש וצריך לעמוד על שורש הדברים וכעת אין לי פנאי ואם אין מנהג אינו נאמן כמ"ש ה' משפטי שמואל שם אבל ה' המבי"ט ח"א סי' קצ"ד חלוק בזה שו"ר לה' כנה"ג בסי' ע"ט אות ט' בהגב"י שהביא דיעות בזה ע"ע לה' כנה"ג בסי' קמ"ה אות צד"י בהגה"ט ובתשו' מרדכי הלוי סי' ר"ב:

והקונטראטוס שכותבין תגרי מתא יע"א דין שטר אית להו ולא מצי למיטען שום טענה המנגדת ולא טענת פירעון עיין בתשו' מוהרש"ך ח"א סי' רי"א אלא הא מיהא לכתוב עליהם הרשאה לא חשיבי כשטר ועיין לה' כנה"ג סי' קנ"ג אות ג' בהגה"ט שכתב דיכול למחות המורשה ע"ש ולעד"ן צ"ע לדינא ממ"ש הסמ"ע ס"ק ג' דהאידנא נהגו להקל ע"ש וע"ע לה' כנה"ג סי' קר"ב אות ב' בהגהב"י ולקמן במערכת אות ה' מדיני הרשאה סי':

(י') אהבה קי"ל דאהוב ושונא אסו' לדון כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' ז' ע"ש וראיתי בעניותי לברר דיעות הפוסקים בזה וזה החלי ואומ' חלו'תי בהא דורשי' תח'לות אהא דתנן בפ' זה בורר דף ז"ך הפסולים. להעיד קתני דאוהב והשונא אוהב זה שושבינו שונא כל שלא דבר עמו ג' ימים באיבה אמ"ל לר"י לא נחשדו ישראל על כך ופרש"י לא נחשדו ע"כ להעיד שקר משום איבה ואהבה ודוקא בעדות. הוא דפליגי אבל בדין מודה דפסול לדון דכיון דסאני ליה לא מצי לאפוכי בזכותיה עכ"ל ממרוצת דבריו נראה דס"ל ז"ל דמאי דס"ל לר"י גבי עדים ה"נ לרבנן גבי דיינים דבדין לפ' וכי היכי דבעדות ס"ל לר"י דפסילי ה"נ לרבנן בדין ובגמ' מ"ט דר"י דכתי' והוא לא שונא לו ולא מבקש רעתו לא שונא לו להעידו ולא מבקש רעתו לדונו ופרש"י ז"ל דהאי והוא אעדים קאי דאי ברוצח קראי אחרני טובא כתיבי ופריך אשכחן שונא אוהב מנ"ל ומסיק סברא הוא שונא מ"ט משום דמרחקא דעתיה אוהב כמו משום דמקרבא דעתיה ורבנן האי קרא מאי דרשו ביה ומשני חד לדיין ואידך וכו' מכאן לב' ת"ח ששונאים זא"ז