משכנות הרועים שז

קפץ ונשבע אפילו בב"ד לאו שבועה היא ואינו חייב ואפשר לומר דדוקא בהא משום דשבו' מחייבו כפל אבל שבועה דמודה במקצת אם קפץ ונשבע פטו' ובמקו' שם פ' הגוזל הביא דברי הרשב"א ור"ח ועוד כ' משם הרמ"ה וז"ל וש"מ דמאן דמשבע ליה לחבריה וכו' בב"ד ואשתבע ליה מקמי דלחייבוהו ב"ד שבועה לא מפטר בהאי שבוע' אלא חייב לאשתבועי ליה זמנא אחריתי אפומא דבי דינא וכן הלכה מכל הני מילי דכתיב' נעה גם נדה ראיית הרב נתיבות משפט ז"ל ואנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם ז"ל דמעיקר השבועה ג"כ שלא מחלה ושלא מכרה ושלא כדעת הרב ב"ח ז"ל והנמשכים אחריו וכעת אין פנאי להאריך עוד בזה

ומה שנשאל עוד כת"ר בענין חזקת החנות דקא טעין בן האשה א' דנכ"מ דאמו הוא דקא ירית לא ידענא מאי מספק"ל לכת"ר דכי יהבי' ליה לבן האשה הא' דהחנות הלז היא מנכ"מ דאימיה הא מיהא מכי מייתא בחיי בעלה הוא ניהו הזוכה בירושת' בין בנצ"ב בין בנ"מ כמ"ש בטוש"ע א"הע סי' צ' זה הנלע"ד כעת לבוא בדרך קצרה ואבחרה לשון ערומים ומה גם בסובלי תלאים מתנינן לה ואני תפלה לצד עלאה אל אלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ויזכנו לראות קץ הפלאות ובא האות בסדר למחר יהיה האות שנת יפה בעתו לפ"ק ושלום על דייני ישראל כי"ר

(ב) כתובה אמת אגיד כד הוינא זוטר לגברי רברבי הראשון אדם מלך שבסנה' מ"ר דרו'ר בשמ'ים ראש עט"ר דין אבא למלכא רב הוא ועמו השר גבר בגוברין נג'ר ובר נג'ר התייר הגדול ומורי גם הוא דוד מלך ישראל חלקם בחיים לעולם שכולו טוב כיר"א צוו עלי לחוות דעתי קלה כמות שהיא בדין עסק הבא לפניהם בראובן בן יעקב שנשא אשה מבני קהלא ק"ק פורטוגיזיס יצ"ו ולפי תקנתם תנאי היה הדבר שאם ח"ו אירע העדר מהחתן ויניח אחריו זש"ק אזי הבחירה או האפוט' אם רצו מגבין לה כתוב' משלם ואם רצו לחלק בנכסי' אשר ישאירו אחריו ונכסי' שהכניסה בנדונייתה ומכוון התקנה על מה אדניה הטבעו כי מתקני התקנה הולכים בזה אחר תועלת הזרע והענין שאם סכי כתו' אלף זוז בד"מ ונכסי דמיתנא אלף זוז דמדינא גובה כתו' משלם והיורשים ישארו בידים ריקניות ע"כ תקנו שיחלוקו האלמנה והזרע אמנם אם היו הנכסים מרובים לא תטול אלא סכי כתובתה ויוצאת והיה הנשאר זוכה בו הזרע והנה בע'תה ראובן נלב"ע בחיי יעקב אביו וחל"ש והניח אחריו בת אחת קטנה והנכסים אינם מספיקים לסכי כתו' ומן הראוי שהזרע בורר לו דרך היפה לחלוק ואמנם הבת קטני קטנים ולא העמידו אפוטרופוס בעבורה ועוד שלפי מנהגם בזה שלא לכוף לאלמנה שתטול כתו' עד שתתבע כתו' בב"ד בין במקום שתטול כתו' משלם בין במקום שחולקים כאשר משפט כתוב ולמקצת ירחין חזר הדין ויפגע גם בבת ההיא וחל"ש ואז עמדה האלמנה ותבעה מהב"ד שתגבה סכי כתו' משלם אחרי כלות הזרע ויעבור והנה איננו ויעקב זקנה טוען נגד האלמנה כי עתה יורש כח נכדתו וכשם שהיא היתה יכולה לכוף לאמה שתחלוק אף הוא הבא מכחה מצי כייף לה ותרי אריוותא גזרו גזירה גזירת מלך היא לשום שפלים למרום ויר'ם תולעים עשו את שאינו זוכה כזוכה לשנות פרק זה ולסדרו ולערכו לפניהם כשלחן הערוך ואני עני מקבלה ואילך מלתא דמתאמרא מפי סופרים אמוראי נינהו וקים לי בגואי דלית לי מגרמי כלום ולא בינת אדם לי מה מני יהלוך האמנם אלם צדק באמת אמרו אין מסרבין לגדול שני גדולי הדור ואומר עם קנ'י ותפלתי על חכ'י ואתנפל לפני חונן לאדם דעת יחננו להבין אמרי בינה ולכוין להלכה על דבר אמת משפטי ה' אמת קשט אמרי אמת כיר"א

זאת אשיב בהורמנותייהו דרבנן כת"ר מנייהו אחוה דעי ואומר חלותי היא דבר זה נפתח בגדולים הלא אב א' הרא"ש המעוז בתשו' כלל נ"ה סי' י' והובאה בטוא"הע סי' קי"ח סל"ה בלשון מתוקן טפי וז"ל ילמדנו רבינו קהל מולינא הסכימו שכל אלמנה שתבא לחלוק עם בנים שיהיו יד היתומים ע"הע או יפרעו כתובת אמן או יחלוקו עמה לעולם יד היתומים על העליונה לתועלתם וכו' עכשו מת ראובן והניח בנים ובנות והיה עליו שט"ח לשמעון וכו' והיתומים לא גלו דעתם וכו' אבל אומדן דעת הוא שקודם היו רוצים לחלוק כיון שהכתו' יתרה על הנכסים עכשו מתו היתומים ובא שמעון להפרע השט"ח וכו' וטען שמעון שיפרעו לו חצי הנכסים עמדו היתומות ואמרו אין אנו רוצים לחלוק עם אמנו אלא שהיא תטול כתובתה ושמעון אומר כיון שהיתומים לא גלו דעתם אלא סמכו על התנאי אנן סהדי דניחא להו כדי שיפרעו חובת אביהם טענו היתומות אנו במקום אחינו עומדות וכי היכי שהם יכולים לוותר כך אנו יכולות לוותר. תשובה מ"ש שהברירה ביד היתו' וכו' דבר ידוע הוא שלא יעקר ד"ת ממקומו עד שיאמרו היורשים אנו רוצים לחלוק ולא שייך אומדן דעת לפי שכך היא התקנה וכו' וכ"ז שלא סלקוה נעמידנה על ד"ת והרי מתו הבנים ולא סלקוה והבנות שעמדו במקום אחיהם לירש אמרו שאינם רוצים לסלק אמן ומי יסלקנה ועוד אדרבא אומדן הדעת יותר הוא שהבנים היו חפצים שתטול אמן הממון בכתו' ממה שיטלם הב"ח אחר וכו' עכ"ל מדברי רבינו הגדול הללו למדנו שאם הבנות היו רוצות לחלוק עם אמם בנכסי דמיתנא שומעין להן אעפ"י שבשעה שמת אביהם לא היו בני נחלה דברתא במקום ברא לא תירות והבנים לא גלו דעתם מ"מ כיון דהשתא מיהא בני נחלה נינהו בדידהו תליא מלתא אעפ"י שעוקרים ד"ת להם לבדם נתנה האר'ש ולדבריהם שומעין דכל תנאי שבממון קיים וע"ד כן נשאת אלא שאם רוצות לוותר במקום שהבנים אחיהם לא גלו דעתם דניחא להו בחלוקה דבריהם נשמעין שאמרו כהלכה להעמיד הדבר על ד"ת ולא אמרי' בכה"ג מכי מיית האב ונפלו נכסי קמי בנים ואנן סהדי דטפי הוה ניחא להו לחלוק חשבינן הני נכסי כמאן דפליגן דמי אלא שהדבר תלוי ועומד עד עת בא דברו של יורש לחלוק או לוותר וכיון דהשתא בשעת תביעת האלמנה סכי כתו' ומטא זמן גבייה מימר קאמרי שתגבה כל סכי כתובתה לא סלקוה והבנים אזלו לעלמא והני אחריני נינהו ש"מ שדעת רבינו ז"ל דבתר שעת גבייה תליא מלתא ובתר דידה דהאי שעתא אזלי' א"כ בנ"ד כיון דבשעת הגבייה כבר הבת מתה ולא גלתה דעתה אז היורש הבא מכחה עומד במקומה לכל אשר יחפוץ יאמר כי הוא זה וכשם שהבנות בחיי אחיהן כמאן דליתנהו דמיין ואפי' הכי כשמתו האחין עמדו האחיות במקומן לחלוק או לוותר ה"נ אחר שנסתלקה הבת ולא גלתה דעתה היכן נוטה לוותר לאמה או לחלוק דכוותה יעקב האיש הלזה יהבינן ליה כח הבת מורישתו לוותר או לחלוק ותו איכא למימר דמשטחיות דברי