משכנות הרועים שה

אמר לא מחיל ומותיב עלה הרב העיטור ממוחלת כתובתה ומוקי לה בשהחזירה הכתו' ע"ש ותק"ל דהיכי מצי לקיימה בלא כתו' דעבד אמימרא דרבנן אלא דבהא איכא למימר דה' העיטור סובר דכותב לה עיקר כתובתה והא דקאמר תלמודא אין לה מזונות מפרשה כדעת רש"י דהא דאין לה מזונות היינו לאח"מ אבל בחייו יש לה' מזונות ע"י עיקר כתובתה שכותב לה להשהותה עמו וזה חזיתי ואספרה לתשו' הגאון הרי"ף סי' מ"ב שאול נשאל דאיך יתכן באשה שמחלה כתו' לבעלה והיא יושבת תחתיו והרי אמרו אסור לשהות עם אשתו בלא כתו' והשיב כך דעתינו נוטה שזו המוחלת כתובתה שדברו רז"ל אינה ביושבת תחתיו אלא כשמת או לאח"מ מוחלת ליורשיו אבל אם מחלה כשהיא יושבת תחתיו יש לה להשאיר לעצמה עיקר כתובה שלא תאסר על בעלה שה' כר"מ דאמר כל הפוחת לבתולה מק"ק ולאלמנה ממנה ה"ז בעילתו בעילת זנות עכ"ל מדברי רבי' הגדול נלמוד דס"ל כפירש"י והא דקאמר תלמודא אין לה מזונות היינו לאח"מ דבחייו כיון דצריך להשאיר לעצמה עיקר כתו' אמאי אינה ניזונת ושלא כדעת הרמב"ם דס"ל אפי' בחיים אין לה מזונות וכדכתיבנא ורבינו גופיה בפ"י מה' אישות הלכה יו"ד כתב כלשון רבו שהמוחלת כתו' חוזר וכותב לה עיקר כתובה אם רצה לקיימה לפי שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו אפי' שעה א' בלא כתו' א"כ לדידיה ז"ל היכי משכחת לה דמקיימה אצלו בלא כתו' והלכה ומורין כן דא"צ ליתן לה מזונות דבכ"הג לא מצי אמרת דאי עבר ועבד איסורא וקיימה אצלו בלא כתו' אין לה עליו מזונות דע"כ בדתבעה מניה מזונות בב"ד דאי לא תבעה מנא ידעי' דמחלה כתו' ואפי' עיקר כתו' כי היכי דנימא ליה דאין לה עליו מזונות ואדרבא נכפייה למכתב לה כתובה וסבור הייתי לומ' דהכא ב"ע שלוותה ואכלה והשתא קא תבע' מניה בב"ד נהי דב"ד כופין אותו למכתב לה עיקר כתו' הא מיהא מאי דלוותה כבר ואכלה אמרו רבנן דלא מחייב לשלומי דבאותן הימים אין לה עליו מזונות וגם הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ד סי' ע"ו הביא תשו' הרי"ף ז"ל הלזו

ואתה דע לך לך דמאי דדייקינן ע"ד הרב העיטור דמוקי להך דמוחלת כתו' כשהחזירה הכתו' דאי הכי היכי מצי משהה לה ואמינא בכותב לה עיקר כתו' ודקאמר אין לה מזונות היינו לאח"מ קושטא קאי דהכי אשכחנא ליה להרב העיטור בדיני כתו' דע"ה סע"ב שהביא תשו' הרי"ף הלזו בקיצור קצת ותמצית דבריו כדברי הרי"ף בתשו' אשר הובאת לך ובדף ע"ו ע"ד שם אייתי להך דמוחלת כתובתה והך דאין לה מזונות ופי' הא דאין לה מזונות היינו לאח"מ דאי בחייו וכו' אסור לשהות עם אשתו בלא כתו' ובמוכרת כתו' לא שאמר לה ותתגרש אלא אם תתאלמן עכ"ל ולשיטת הרי"ף בתשו' דכתב הוא ז"ל לא איבעי ליה למשכוני נפשיה לאוקומי בהכי אלא בשיירה לעצמה עיקר כתו' והרב כ' זה משם תשו' הר"ח ן' יהודה ז"ל

וראיתי להתוס' בפ' החובל דפ"ט ע"ב בד"ה כך מוכרת וכו' שכ' ואע"ג דאינה יכולה למחול כתו' לבעלה כר"מ יכולה היא למכור ואע"ג דאסור להשהותה בלא כתובה לר"מ הכי קי"ל מ"מ השמיע לנו בברייתא את הדין אם אירע כן שמכרתה לבעלה לא הפסידה כתו' בנין דכרין א"נ בשמכרה התוס' איירי עכ"ל ויש מן הדיוק בדבריהם דתלו מלתא בדידה דאינה יכולה למחול כר"מ ומהנראה שאין הדבר תלוי בדידה אלא שאם פיחת לה או כתבה לו התקבלתי קי"ל כר"מ דה"ז בעילת זנות ומה גם שתי' אם אירע כן ותנא אי עבר ועבד קתני ובירוש' פ"ב דמגילה הלכה ה' אהא דתנן התם היה כותבה וכו' אמרי עלה הא דאמרו פורים מותר בעשיית מלאכה דלא ניחא ליה לאוקומה למתני' דאי עבר וכתב ולדבריהם ז"ל דתלו איסו' בדידה שאינה יכולה למכור דאיכא למידק מאי דאמרי' בפרק האשה שנפלו דפ"א ע"ב א"ר יוסף כיון דאמור רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא הוי זביניה זבינא וכבר הארכתי בזה בס' זוטא חיים וחסד במערתא דדייני בס"ד ואין כאן מקום להאריך ומאי דאתינן עלה עכ"ל דס"ל כדע' רש"י והרי"ף והרב העיטור דהא דאין לה מזונות היינו לאח"מ וע"ע שם בתוס' בד"ה כל לגבי וכו' שכ"כ ע"ע

וחזיתיה לרב"א במקו' לכתו' שם דקל"ה ע"ב מהספר דק"ל מאי דקשיא להרי"ף בתשובה וכדכתי' ושהרא"ה תי' במוחלת בשעת מיתה והביא דברי הרב בעל העיטור והך דאין לה מזונות עכ"ל דלאח"מ קאמר ומשם הריטב"א כתב כדברי התו' דברייתא אשמועי' דאם מחלה מחילתה מחילה וסיים בה וכ"ש שיכול לתקן איסורו שיחזור ויכתוב לה עיקר כתוב' וע"מ שאין לה עליו מזונות עכ"ל כיון דכי מחלה כתובה פקע מינה חוב דמזונות כי הדר וכתב לה עיקר כתובה הו"ל כמי שהתנה עמה בשעת נישואין ע"מ שאין ליך עלי מזונות דקי"ל תנאי שבממון הוא וקיים כמ"ש בטוש"ע א"הע סי' ס"ט ע"ש ולפ"ד ז"ל נסתלקה ג"כ תמיהתנו על רבינו דס"ל שאין לה מזונות אפי' מחיים שכן כותב לה ואפי' שלא מדעתה שכבר מחלה לו כתובתה ופקעה חיוב דמזונות אלא לתקוני איסורו שאסור לשהות עמה שלא בכתובה אמרינן ליה לכתוב לה הכי דאי מדעתה כותב לה מאי אין לה מזונות דקאמ' והא מדנפשה מחלה אלא ודאי אפי' שלא מדעתה וכדכתי'

וחזי הוית להר"ן ז"ל בפי' ההלכות בפרק נערה שם דאייתי ג"כ לתשו' הרי"ף הלזו וכ' עליו ולפ"ז הא דאמרי' אין לה מזונות לאח"מ הוא כפירש"י ז"ל עכ"ל וכדכתי' בעניותי' ות"ל וכתב עוד דא"צ וכו' אלא אי עבד הכי שקלינן וטרינן אם יש לה מזונות או לא וקרובים דבריו לדברי הריטב"א ז"ל הניתנים למעלה ובהכי נמי נתיישבו דברי הרמב"ם כמדובר. אמור מעתה מה שתמה הב"ח ע"ד מרן הב"י עין רואה כמה פתרי תריצי מפי רבוותא אתמרו בה ומצינן למימר דשיירה לעצמה עיקר כתובה ולא חש למשקלה לכתובה מידה כיון דנקיט בידיה שטר מכר ומחילה

ומה שתי' החל"ם ז"ל דעיקר השבועה על התפסת צררי אלא דמגלגלין עליה של"מ ושל"מ ולפ"ד ז"ל השבועה דשל"מ ושל"מ אינה אלא ע' גלגול ועיקר השבועה ע"כ על התפסת צררי ולא ידעא מאי אולמיה דטענת צררי מטענת של"מ ושל"מ ואי משום דנקטא שטרא דכתו' בידה הרי כמה תשו' בדבר ועוד בה דהא איכא מרבוותא דשבועת צררי נמי אינה מהעיקר ועיין בתשו' ה' דרכי נועם חא"הע סי' נ"א ומ"ש עליו מורנו הרב מהר"ם אלפאסי בס' משחא דרבותא בנימוקי א"ה סי' צ"ו:

ואתה תחזה דמאי דפשיטא ליה לה' ח"לם שדעת הרמב"ם דשבועה דשל"מ ושל"מ אינה אלא ע"י גלגול אנא זעירא חזיתיה לה' מוהרח"ש בס' בני