משכנות הרועים שג

דאם תפס לא מפקינן מניה אינו אליבא דר"וש אלא משום דדיינא דעבד כר"א עבד ותלמוד' אמלתיה דר"וש קא פריך וכן ראיתי קצת מן האחרונים ז"ל שתמהו על הת"הד בזה ולפום מאי דכתי' בעניו' וזה הלכה העלה על שלחנו הטהור שם סי"א ע"ש ומרוצת הדברים הוכח תוכיח דתפיסה מהניא אפי' בעדים כיון דמדינא הוא דעבד. כר"א. עבד וכ"מ הדבר מפורש בחי' הריטב"א ז"ל שם דף קע"ג ע"ב מהספר שכתב וז"ל דדיינא דעבד כר"א עבר אי איהו עביד דינא לנפשיה ותפס המטלט' אפי' בעדים לא מפקינן מיניה עכ"ל

גם אש'ור לה' מאמר קדושין שם סקל"ג שכתב וז"ל ותפסוטכו'. פי' אפי' בעדים וכן מוכח מכמה תשובות עכ"ל אמנם בתשו' הרשב"א בסי' אלף ע"ב וכתבה מרן בב"י בח"אה סי' צ"ו ס"ל דלא מהניא תפיסה אלא במקום שיש לו מגו וכבר עלתה ארוכה בכה"ג שם סי' ק"ח וסי' צ"ו ע"ש ואין לנו עסק בנסתרות דבנ"ד מפורש יוצא בדברי השואל דתפיסת ה בדליכא עדים וראיה וחזיתיה להרשב"ץ ח"ב סי' קנ"ח דפסיק ותני דתפיסה מהניא והרי הנכסים בחזקת יורשי האלמנה לפרעון כתובתה ע"ש. ומעתה ת'ם אני לא אדע מה שראיתי למרן בב"י סי' רנ"ב שכתב ע"ד התשו' הזו וז"ל ועוד אעיקרא דדינא פירכא שכ' דמטלטלין שתפסה ומתה עד שלא נשבעה על כתובתה שהם של יורשיה ואיני יודע מנין לו זה דכל שלא נשבעה משמע ליה דלא מהניא ליה. תפיסה ויורשי הבעל מוציאין מיד יורשיה עכ"ל והוא פלא דבסי' ק"ח תני תנא משם בע"הת והר"ן בשם רבותינו הצרפתים דתפיסה מהניא כדכתי' וכבר תמה עליו הכנ"הג שם אות מ"ו בהגב"י והניחו בצ"ע גם בסי' ק"ח סוף אות ל"ב תמ'ה תמ'ה יקרא ע"ע ואם דעת מרן ז"ל לחלק בין חוב דכתו' לשאר ב"ח דבשאר ב"ח מהניא תפיסה אבל בחוב של כתובה לא מהניא תפיסה ודמיא למאי דאפליגו אמוראי בריש פ' אלמנה ניזונת מתפיסת האלמנה במטלטלין דשביק בעלה דאיכא מאן דס"ל דמהניא לה תפיסה כיון דתפסה בעוד בעלה בחיים והיינו דקרי לה אתתא ולא ארמלתא אבל אי תפסה לאחר מות בעלה לא מהניא לה תפיסה והיינו אידך דרבא דר"פ אלמנה ניזונת ואחריו נמשך הרמב"ם בפי"ח מה' אישות הי"א ע"ש וס"ל למרן דכי היכי דלענין תפיסת המטלטלין ס"ל להרי"ף והרמב"ם דלא מהניא תפיסה אלא בדתפסה בחיי בעלה ה"נ דכוותה לענין מיתה אלמנה עד שלא נשבעה דבעינן שתפסה בחיי בעלה דוקא דלכי תפסה מחיים הו"ל היא מוחזקת בנכסים ויורשי הבעל מוציאין מיד יורשי האלמנה דבכה"ג לא אמרי' אין אמש"ל והרשב"ץ תלי זייניה שתפסה האלמנה מטלטלין לאח"מ בעלה אהא אתמוהי קמתמה אלא לישנא דכת' הרב מנין לו זה אכתי לא אפרוק חדא דמרן גופיה אהדר לאשכוחי פתרי דבחוב דכתו' נמי סברי מרנן ר"וש דאין אמש"ל וכדכתי' לעיל והשתא מסברא דנפשיה מותיב להרשב"ץ למימר דאפי' תפיסה לא מהניא ותו דהא איכא מרבוותא דס"ל דמהניא תפיסה אפי' לאח"מ ועו"ק לע"ד ממ"ש מרן ב"י גופיה בסי' ק"ז ס"י בשם מ"כ על אלמנת שמעון שתפסה מקצת מטלטלין לכתובתה ואח"ך נפטרה גם היא וירשו אותה בניה וב"ח של שמעון רוצה לגבות מאותם הנכסי' ויורשיו אומרי' מאמנו ירשנו ולא מאבינו נראה דאין לראובן על בני שמעון ממה שירשו מאמם כלל לפי שהתפיסה שתפסה אמם היא תפיסה גמורה וכו' ונחלקו הגאונים י"א אלמנה שלא נשבעה על כתו' אין לה כלום ולא ליורשיה אחריה ור' משולם הסכים עם האומר שיש לה מחצה וגם רבינו האיי וכו' מוקי הלכתא כר"י דאמר יחלוקו וכו' ע"ש הרי קמן דדעת מרן דין האלמנה בכתו' ושאר ב"ח כחדא שריין

ובצפיתינו צפינו למור"ם בהגה עמ"ש בסי' ק"ח דאם תפסו יורשי המלוה אין מוציאין מידם לא הגיה לשום לשום חולק יורה יורה דמודה ואזיל כותיה דמרן ז"ל ואילו בחא"הע ר"סי צ"ו בשם י"א דמהניא תפיס' וי"ח דמ"ט לא גלה רז זה בח"מ ויותר קש' שבדעת י"א שציין כן משמע בטח"מ סי'. ק"ח דמאי משמע דקאמר וקול הט'ור קרי בחיל דתפיסה מהניא וכן בסברת היש חולקין שציין עוד ועיין בטוח"מ סי' ק"ח והדבר ק' דהטור שם לא הביא שום חולק בדבר וכמדומ' שלזה נתכוון הש"ך במה שרמז ועיין בא"הע סי' ע"ש ואם נפשך לחלק בין חוב דכתו' לשאר חוב וכדכתי' לא ידענא מנא ליה למור"ם דדעת הי"א היא דעת ראב"ן המובא במרדכי בפ' אלמנה ניזונת סי' נ"ר. ובפ' מ"ש סי' תר"ל ודעת. הי"ח היא דעת מוהר"ם אשר הובא בפ' כל הנשבעין ומייתי למלתיה מדר"וש וזיכה לבעל אחותה להוציא מיד הבת המוחזקת בנכסים וא"נ הלכת' כר"א וכו' שקיל פלגא ע"ש דעת עליון דמלתיה דר"א ור"וש בין בשאר ב"ח בין חוב דכתובה ומה שיש לעמוד בתשו' המרדכי. מה שהביא שם בשם ס' ה"מ דפסק דמהניא תפיסה ובפ' ח"ה האריך בתשו' שם וכבר עמדו ע"ז גדולי האחרונים והכנ"הג בח"מ ובא"הע והרב גד"ת שם ואין להאריך והעיד ה' גו"ר בא"הע כלל ה' סי' כ"ו סוגיא דעלמא אזלא דתפיסה מהניא לאלמנה שמתה ולא נשבעה ע"ש ועיין לה' מטה יוסף ח"אה סס"י ד' ולה' בני משה סי' ח' ולה' חוט המשולש למהר"ש דוראן סי' ח"י שכתב שראבי"ה ורבינו ברוך ורבי' שמחה ובע"הת ורבים אחרי' פסקו שמה שתפסה תפסה וטעמ' משום דר"א סבר אמש"ל ופליג אדר"וש וקי"ל דדיינא דעבד כר"א עבד ונטו לדעת זו כמה גאוני עולם וכו' עכ"ל קנצי למילין סיפא דמלתא דא תהא למיקם שמעת' רווחא דלא מפקינן מידי יורשי האלמנה הלזו ואפי' מאי דתפס בנה אחר מותה וכ"ש דאיכא מ"ד דתפיסה דידיה דבן עדיפא דאמו לא מהניא לה תפיסה אלא בשבועה ואיהו לא בעי שבועה כמבואר בדברי הרבנים אשר הובאו בכנסיה שהיא לש"ש ויתר שאר אחרונים ז"ל

ודע דדברי השואל סתר' אי נינהו דמעיקרא שרטט וכתב שהוליכה עמה לבית אביה כלי כסף וכו' חזון למועד דגברא דאמיד הוא והדר קאמר דהאי גברא לא אמיד ואזורו מוכיח עליו סחור סחור מדחי אל דחי ואם הכוונה לומר דאכתי לא פלט ולשליש ולרביע עדין לא הגיע מסכי שטר כתו' כל כהאי הו"ל לפרש ולא לסתום ומאי דפשיט ליה עוד דהאידנא לא חיישי' לצררי קושטא דהכי ס"ל להרא"ש ז"ל בתשו' הובאה בטור א"הע שם הא מיהא האי מלתא תליא באשלי רברבי ועיין לה' עדות ביעקב סי' כ"ה מיהו אע"ג דאיכא מאן דפליג הא מיהא האי טעמא חזי לאצטרופי ומאי דכתב דשטר כתו' תחת ידה לא חיישי' דמחלה כתובתה או מכרה דע לך הידיד דלאו מלתא דפשיטא היא ובבעלי תריסין תליא ודעת הרמב"ם דפסק דאלמנה שאין שטר כתו' יוצא מתחת ידה אינה גובה כלום כמ"ש בפי"ז מה"א הכ"א דכל כמה דלא נקטא שטרא דכתו' בידה לאו בת גביה היא ולשם הלכה ד' כ' וז"ל וכן התקינו