משכנות הרועים שא

לתת טעם וכו' ת"ל טעמא דרבי' טוביה ז"ל תק"ל אמלתיהו דתוס' ר"ה וגם בזה צלע"ד ז"ל

ואתה דע לך דמ"ש התוס' דגדול אתי לכלל חיובא: ומוציא אחרים מדין ערבות נגעו בה כמ"ש שם וק"ל דלמ"ל טעמא דאתי לכלל: חיוב ת"ל. משום ערבות גרירא וכ"ה דעתו בפ' מ"ש דלא כתב אלא לטעמא דערבות ולא הזכיר לטעמא דאתי. לכלל חיובא וכתבתיו לעיל וכ"ה הלשון בפ' ג' שאכלו ע"ש ולענ"ד לק"מ דליתנהו בערבות אלא גברי דבני חיובא לאפוקי מאן דלא אתי לכלל חיובא דלאו בני ערבות וזה: ודאי תוכן דברי הרא"ש ודוק

והשתא נחזי אנן בסומא לר"י אי בר ערבות הוא או לאו בתורת ערבות או"ד כיון דבמינו חייב ובר דעת בר ערבות שפיר הוא והנה לדעת רבינו טוביה דיהיב טעמא דאתי לכלל חיוב אם נתפקח ודאי ליכא למימר דבר ערבות הוא דהא מדמה ליה להך דפ' ג' שאכלו אע"ג דהתם בר ערבות הוא אבל לדברי התו' נהי דכתבו דגדול ובר דעת היינו לאלומי חיליה מקטן ואשה אבל כתורת ערבות צ"ע

ודע דמדברי התו' דמגילה ור"ה יש להוכיח דערבות איתיה אפי'. במילי דרבנן וכבר כת' דק"ש לדעת התוס' מדרבנן וכן מגילה כמו שהק' בדבריהם שם והיכי מצי מפקי אהדדי כיון דכל עיקר הטעם מדין ערבות נגעו בה ומצאתי כתוב בגי' קונטריס ארעא דרבנן אות תפ"ט וז"ל ונ"ל להכריע כדעת מהר"א יצחקי ז"ל דבמידי דרבנן לית ביה ערבות ממ"ש התוס' במגילה די"ט בד"ה ור"י וכו' דף כ"ד בד"ה אבל וכו' וד"ה מי שלא ראה וכו' שכתבו דתרי דרבנן אינו מוציא לחד מדרבנן ע"ש ואי איכא ערבות מאי איכא בין תרי מדרבנן לחד הא מ"מ מחוייבי דרבנן. נינהו וערבים זה לזה וכל שהוא ערב מוציא את חבירו אף מי שאינו מחוייב בדבר כמ"ש בגמ' דר"ה אבל ודאי דס"ל דבדרבנן ליכא ערבות כנ"ל עכ"מ. ולפום מאי דכתי' אין כאן הוכחה דליכא ערבות אלא היכא דחייובייהו שקולים הם א"נ אע"ג דלגבי האי מלתא חד מדאוריי' וחד מדרבנן אלא דמצי אתי לכלל חיובא אבל היכא דלא דמיין אהדדי בחיובייהו ולא עביד דאתי לכלל חיובא ליכא בהו ערבות וקטן אע"ג דאתי מ"מ מחו"ז הוא. וכדכתי' ואדרבא איפכא איכא לאוכוחי וכדכתי' בעניותנו

עוד מצאתי כתוב בגי' הנז' אות תס"א אשר הובא הלא בראשי עמ"ש ולא ידעתי לפי זה למה הוצרכו התוס' במגילה וכו' וז"ל ואני לא ידעתי למה לא ידע דבר פשוט כזה דהתוס' לא נגעו בה מטעם המרדכי כלל ועיקר כמו שיראה הרואה בדבריהם אלא מטעם ערבות שכל ישראל ערבים זה לזה ובפי' כתבו דאפי' לא אכל מוציא אלא שצריך לאכול מעט כדי שיאמר. שאכלנו וכו' ע"ש אך ק"ל בדבריהם ז"ל דכפי מ"ש שם במגילה בסוף ד"ה ור"י מכשר בסומא דתרי דרבנך מפיק חד דרבנן משום דכבר נתחייב מדאורייתא א"כ ק"ל עמ"ש שם דכ"ד בד"ה מי שלא ראה וכו' דכתבו דכיון שהוא גדול ובר דעת ע"ש וחד תירוצא די וגם יש להקשות בדברי המרדכי דקטן נמי יבא לחיוב דאורייתא והוא ודאי משא"כ בסומא עכ"מ

ואתה תחזה דמה שהק' דברי התוס' אינו ענין לדברי המרדכי ת"ל כבר כתבתי בטוב טעם ומה שהק' דברי התוס' מדי"ט לדף כ"ד דתרי טעמי ל"ל לא ידעתי מה צייר בדעתו בהבנת דבריהם שכתב שכבר נתחייב מדאוריותא דאימת איחויבמוכבר ביארת דבריהם שכוונתם שכבר בא לכלל שנותיו שנתחייב מדאורייתא והיינו לאחרים בדבור א' נאמרו ומה שהק'י על המרדכי מקטן דאתי לכלל חיובא כבר כתבתי דשניא מחו"ז ממי שעומד עכשו להתפקח וזה פשוט

ומצאתי בתוספתא בפ"ה דברכות דקתני הכל חייבין בברכת המזון וכו' נשים ועבדים וקטנים פעורין ואין מוציאין את הרבים י"ח ולא ידעתי. מאי אדון בה אם נפרש הא דקתני פטורין לגמרי קאמר ואפי' מדרבנן הא. איפכא תנן נשים ועבדים וקטנים חייבות בבר"המ ולא קמבע"ל לרבינא מדאוריי' או מדרבנן דוקא וע"ק סיפא מאי קמ"ל דאין מוציאין וכו' כיון דפטירי. משום דכללא הוא דכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אתרים. י"ח איברא דכה"ג אשכחן דקתני בתוספתא דר"ה בפ"ב גבי שופר נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את אחרים י"ח ע"כ אע"ג דגבי שופר ליכא למ"ד דחייבות אפי' מדרבנן ואפי' לר' יוסי רשות הוא דקאמר כדאיתא התם בר"ה דף ל"ג ע"ש ואפ"ה קתני בהאי לישנא וה"נ תניא בפ"ב דמגילה הכל חייבין במק"מ וכו' נשים ועב"וק פטורים ואין מוציאין את הרבים ע"כ ואפשר דה"ט משום דקתני התם גווני טובא איכא דחייב ומוציא ואיכא דחייב ואינו מוציא קתני דפטור ואינו מוציא מיהו אכתי קו' קמייתא בדוכתה קיימא ואם נפשך לומר דהא דקתני פטורים מדאורייתא הוא דפטירי אבל. מדרבנן חייבים והיינו דתנן במתני' חייבים ר"ל מדבריהם. ומשו"ה אצטריך למתני סיפא דאין מוציאין את הרבים י"ח דלא תימא כיון דחייבות מיהא מדרבנן מחוייבים בדבר קרינן להו הא נמי קושיא חדא דהו"ל למתני חיובא כלישנא דמתני' ועוד דא"כ הא דקתני טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין וכו' ע"כ דחייבין מן התורה קאמר והא ליכא למימר דבשלמא אנדרוגינוס איכא למימר דהאי תנא סבר לה מר כמ"ד בריה בפ"ע וכל כמה דלא מיעטיה רחמנא רמי עליה חיובא אלא טומטום מאי איכא למימר הא לכ"ע ספיקא הוא אלא ע"כ. דהא דקתני טומטום ואנדרוגינוס חייבים מדבריהם קאמר ומשום דהוו ספיקא דאורייתא אזלי' בהו לחומרא וא"כ כי קתני גבי נשים ועבדים וקטנים פטורים אפי' מדבריהם ומתניתין איפכא קתני וליכא למימר דמדבריהם קאמר והא כדאיתיה והא כדאיתיה דכל כהאי הו"ל לתלמודא א לפרש ולא לסתום סתומי

שבתי וראה בהג"א בפ"ק דמגילה משם א"ז וז"ל ונשים חייבות בבר"המז מן התור' אבל אינם מוציאות את האנשים שאינם יכולים לומר ברית עכ"ל כל הנוגע בו ית'מה דנהי דאמרי' דקאי בשיטת הרי"ף ואחוזת מרעהו ז"ל דבעיין דפ' מ"ש אפשיטא מהך דפ"ג שאכלו דנשים בבר"המ דאורייתא מ"מ ודאי דמוציאות את הרבים י"ח דהיינו הא דקא מבע"ל לרבינא דנ"מ להוציא את הרבים ע"ש ונלע"ד דדעת הרב הנז' דרבינא דפשיטא ליה דאי הוו מדאורייתא מוציאין את הרבים י"ח משום דס"ל כמ"ד ואפי' לא אמר ברית ותורה יצא י"ח אבל לדידן דקי"ל דאם לא אמר ברית ותורה לא יצא י"ח נהי דחייבות מ"הת דהוי מ"ע שלהז"ג מ"מ להוציא אחרים י"ח לא דאינם יכולים לומר ברית והאיש השומע אם לא אמר ברית לא יצא י"ח אלא דקשה לפ"ז למ"נמ אי מדאורייתא או מדרבנן כיון דלהוציא אחרים י"ח לא מצו מפקו דלא מצו למימר ברית ותורה והיה נראה