משכנות הרועים רצט

יתבאר בסמוך וזה לא כלל ועוד הוסיף כיון דמספק"ל כמאן וכו' וכל אלו הדברים הם תמוהים עד מאד עכ"ל א' הרואה דברי הרב אשר. בתוכה יתמ'ה הנה מ"ש אין שם זכר למג"ש אפשר דק"ל דהש"ס דלא: איצטריך למימר הכי אלא אליבא דאמר הפקר וא"כ קנו עצמם העבדים לב"ח ואכלו זרים בתרומה מ"ה אמרי' קסברי דמג"ש אוכל בתרומה אבל בסוגייא דהשוחט דלא הוזכרה מלתיה דר"ל ול"פ אלא דלת"ק קנה ב' ואם רבו ב' כהן אוכל בתרומה. דאהדורי קמהדר ולרשב"ג לא קנה ב' וחוזר לא' ואה"נ אם היה רבו א' כאן חוזר ואוכל בתרומה. ולא שייך כאן מעוכב כלל ועוד שמרן ז"ל כתב ע"ד בעיא דלא אפשיטא ור"ל ומה"ט פסק רבינו דאינו אוכל משום חומרא דתרומה כיון דלא. אפשי' וכתב עוד ועוד יתבאר לקמן והוסיף וכו' כיון דמספ"ל הלכתא כמאן וכו' דמה ענין פלוג' דת"ק ורשב"ג דלא אמרו בה דבר דהתם לאו במג"ש אלא אם אוכל מרבו א' אם כהן הוא או מרבו ב' אם היה כהן וע"ז כתב המש"ל שהם דברים תמוהים עד מאד זה נ"ל בכוונת ה' ז"ל שיש לתמוה עוד כיון. דרבינו פסק בהלכה זו"מ כר"ל א"כ עכ"ל דס"ל דמעוכב ג"ש אוכל ומאי מספק"ל תו הכא דע"כ בעיא דהשולח לאו אליביה קיימא וכמ"ש התוס' שם ועיין בה"ה ז"ל והכ"מ והמש"ל והלח"מ ז"ל לשם ועיין בקונ' להפר"ח ז"ל ויש קצת גמגום בדבריו. שהכניס בעיא המעוכב ג"ש לענין קנס דלא שייכא להאי מלתא דר"ל כלל ודוק

עוד כתבו התוס' שם בהשולח דאיכא למימר דשאני הפקר והך בעייא איירי בחציו עבד וחציו ב"ח ודבריהם תמוהים וכבר תמה עליהם מהרש"ל ז"ל ועיין להח"ה ז"ל

עוד כתב הרמב"ן במלחמות ובפ' אין בין המודר דל"ז אבעיא להו אי כהנים שלוחי דרחמנא נינהו או"ד שלוחי דידן ולא אפשיטא ובקידושין ובמ"א אמר ר"ה בריה דר"י הני כהני ש"ד נינהו ולא אפשיטא מנה בדוכתה ע"ש גם התוס' בהחובל ובהנחנקין לשם מתוקמא דלא אפשיטא בדוכתה אע"ג דבמ"א פשי' ליה לתלמודא משום דבעי למפשט ממתני' או מבריית' ולא ממימרא וכמ"ש ה"ה ז"ל בפ"ד מהלכות זכיה וכתבתיו לעיל:

וראיתי להתוס' בקידושין דכ"ג בד"ה כדאמר ר"ה וכו' שכ' א"נ י"ל דהתם קמבע"ל הני כהני שלוחי דרחמנא וכו' או"ד הוו נמי שלוחי דידן וכו' עכ"ל וק' לענ"ד דא"כ מאי פריך הש"ס ביומא די"ט אהא דקתני במתני' ואתה שלוחינו אמלתיה דר"ה דאמר שלוחי דרחמנא דל"ק כלל דהא דקאמר ש"דר ר"ל נמי ולא דלאו שלוחי דידן כלל ומ"ה שפיר קרו ליה שלוחנו ומאי דוחקיה דתלמודא דאוקמה אשבועה ועיין בהריטב"א ועצמות יוסף ז"ל לשם ועיין להמש"ל בפ"ד מהלכות תרומות ומה שהאריך בס"ד איך שיהיה הא איכא שנוייא אחרינא דלא תפשוט מר"ה

נסעה ונלכה אל ארש'י דרך הקודש ארש קדמה דדעת הרב המאור דבעיא דלא אפשיטא וזו היא דעת הרמב"ם ברפ"ה מה' ברכות שכתב ונשים וכו' ספק מן הדבר אם הם חייבים מן התורה וכו' עכ"ל כמש"ל ולשם בספ"ה הלכה ט"ו וט"ז כתב הך ברייתא דאשה מברכת לבעלה וכו' בד"א שיצאו י"ח בזמן שאכלו ולא שבעו שהן חייבין מד"ס וכו' עכ"ל והראב"ד ז"ל כ' עליו אין הדברים כתיקנם וכו' דקי"ל אכילה כזית וכביצה דאוריי' שהרי מוציאין. אחרים כדי. שבען ולא אמרו דברים הללו אלא לרב עוירא וכו' ובריי' דקתני בן מברך לאביו וכן אשה ועבד במקרין אותו. ועונה אחריהן מה שהם אומרי' ואיתא ביהושל בירושלמי וכו' עכ"ל דעתו ז"ל דרבינא דמוקי לה בדאכל כזית הוינו לרב עוירא אבל לדידן דקי"ל כזית נמי דאורייתא כדמשמע הך דפ' ג' שאכלו שאם אכל כזית דגן מוציא אחרים י"ח דחי' לפשיטות דרבא ולעולם אימא לך דנשים מדרבנן והאי. דקתני מברכת לבעלה בעונה אחריהם מה שהן אומרים וכדאי' בירוש' לגבי. קטן וכדכתי' ומודה לרבינו. בחדא דנשים ספק אם הם מ"הת ומש"ה לא השיג בר"פ כשכתב רבינו שהנשים ס' אבל במ"ש. דכזית מדבריהם אשתפוך חמימיה השיג יד וק"ק שלא השיג בריש ה' ברכות שכתב רבינו ואינו חייב מ"הת אא"כ שבע וכו' אבל מד"ס אפי' אכל כזית מברך אחריו עכ"ל ואפשר משום דהתם לא נ"מ מידי אע"ג דנ"מ לס' ברך או לא ברך מ"מ רבינו לא. כתב הנפקותא אבל הכא שכתב הנפקותא שאשה ועבד וקטן מוציאות לאיש גדול שאכל כזית השיג ישג: אלא . דהא ק"ל דהראב"ד ז"ל קרי בחיל דסובר כד' רבינו דנשים הן הן היו בס' וכדכתי' והטור סי' קפ"ו משם הראב"ד כתב שחייבות מ"הת ע"ש דא"כ אמאי אצטריך לאוקומה באשה מברכת לבעלה ועונה אחריה עפ"י הירושלמי והרב ב"י ז"ל כתב דהרשב"א ז"ל בחידושיו כתב שכן כתב הראב"ד דנשים חייבות מדאורייתא ע"ש וזה ודאי הפך דבריו בהשגה

שוב מצאתי לו בהשגותיו על הרז"ה בספר. תמים דעים סי' ח"מ שהשיג עמ"ש הרז"ה דבעיא לא אפשיטא זהו לרבינא אבל סוגיא דשמעתא כדפשט לה רבא דהא אמרי' בגמרא תפלה ובר"המ מ"ע שלא הז"ג. ואיכא ספרים דגרסי' הכי בר"המ פשיטא מ"ד כיון דכתיב בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וכו' אימא מ"ע שהז"ג קמ"ל ולזו הסוגיא ודאי ל"ש אכל כזית ל"ש אכל כדי שביעה עבד ואשה מוציאין אותו וקנין כשעונה אחריו מה שהוא אומר כדפי' בירוש' וכזית דאורייתא הוא וכן הוא הלכה והרב לא הביא לא הבעיא ולא תשובתה כ"א הסוגיא וכ"כ רבי' האיי ז"ל ואין דבריו נראין עכ"ל ומה שהק' על הרב שלא הביא הסוגיא ותשובתה הדבר פשוט כיון שהביא דתפלה ומזוזה ובר"המ מ"ע שלהז"ג וכל מ"ע שלהז"ג נשים חייבות כבר ביאר דדעתו דמדאורייתא ואי הוה מייתי בעייא ומאי דאתמר עלה הוה מעלה ארוכה דלא קי"ל הכי וכבר נודע דצדיק דרכו לקצר אלו קצר'ים קצ'ר אמיץ וברור הא למדת דיפה צדקו יחדו הרשב"א והטור משם הראב"ד ולא חשו לדבריו אלו הנאמרים בפרק השג יד החזקה:

וראיתי למרן ז"ל שכתב וההיא דפ"ג שאכלו וכו' דפ' להוציא וכו' למי שאכל שיעורא דרבנן וההיא דבן מברך וכו' והוא עונה וכו' וכן כתב רש"י ותוס' והר"ן וכו' עכ"ל אי קאי ארישא דמילתיה דאפי' אכל כזית דגן אינו מוציא אלא למי שאכל כזית דוקא שכ"כ רש"י והתוס' והר"ן כבר כתבתי לעיל בארוכה דאין כן דעתם והרב בעצמו בס"ד בד"ה ודעת התוס' וכו' כתב שדעת התוס' אפי' אכל כדי שביעה ואי קאי על מה דסליק מניה דבן בעונה כבר כתבתי דלא נזכר זה כלל בדבריהם

ואכתי איכא למידק לדעת רבינו דבעי למימר