משכנות הרועים רצח

וחזי הוית לה' שע"ה ז"ל בה' אישות לשם שהק' לשיטת הרשב"א ודעמיה דלפ"ד אינו פודה דקאמר רשב"ג אינו רשאי מטעמא דלא ליגרבו וליתו א"כ מאי פריך בפרק נערה לשם מהך דפרקונה יותר מכתובתה דודאי כ"ש בכדי דמיה רשאי אע"ג דיתר מכתו' דליכא למיחש למידי והיינו הך דקתני אם כנגד כתוב' חייב לפדותה מתנאי ב"ד וביותר מכתו' וכ"ד כיון דליכא למיחש לא משום דוחקא דצבור' ולא משו' דליגרבו רשאי לפדותה ע"ש ולעד"ן לתרץ דע"כ פודה דקאמר ת"ק פי' חייב לפדות כיון דתנאי ב"ד הוא בין לת"ק בין לרשב"ג אלא דלת"ק איישר חיליה דתנאי ב"ד אפילו בעשרה בדמיה חיובא רמיא עליה לפדותה מדין תנאי ב"ד ורשב"ג פליג עליה בהא דנהי דחייב לפדותה מיהו כיון דחיישי' לתקון העולם אינו פודה יותר מכ"ד אבל בכ"ד חייב מתנאי ב"ד דפשי' דת"ק ורשב"ג בחיוב פדיה קיימי ולא ברשאי ומת"ק נשמע לדרשב"ג ודוק היטב ובזה נתבארו דברי התוס' בפ' נערה שכ' אין פודין ארישא קאי ודבריהם סתומים אכן נראה דלא תימא אסיפא קאי דא"ה מאי פריך מפרקונה יותר מכתובתה דילמא רשב"ג כיון דאסיפא קאי דחד פדיון תקנו לה בפ"ב דברצונו פודה דחיישי' לת"הע אינו רשאי לפדות' יותר מכ"ד אבל בפ"א דמתנאי ב"ד לא חיישי' לת"הע ובפ"ב ביותר מכתובתה ובכ"ד רשאי לפדות' משום הכי כתבו דארישא קאי דמשום ת"הע אפי' בפ"א אינו חייב לפדות' דאחיוב דת"ק מודה היכא דהוי בכ"ד אפילו ביותר מכתובתה חייב לפדות' ותלמודא דקים ליה דקאי ארישא ומותיב משום דלא מסתבר ליה לחלק בת"הע בין פ"א לפ"ב ואע"ג דתנאי ב"ד בפ"א לא איכפת לן משום ת"הע וטובא איכא דדינא נינהו ומשום ת"הע עקרוה חכמים וראיתי לה' ח"ה ז"ל שכתב וז"ל היינו לפירש"י דלת"ק אינו פודה כלל אבל לפי' ר"ח ז"ל יש לקיים דקאי נמי אסיפא דאם רצה פודה יותר מכ"ד וכדי כתובתה ורשב"ג סבר אינו פודה עכ"ל וצלע"ד דלא פליגי רש"י ור"ח ז"ל אלא בחיובא דלרש"י ז"ל אפי' בכ"ד אינו חייב בפ"ב ואם רצה אפי' ביותר מכ"ד ולר"ח אפי' בפ"ב חייב לפדות בכ"ד וביותר מכ"ד ברצונו תליא מלתא כדקתני רצה פודה וכו' ושפיר קאמר רשב"ג דאינו רשאי לפדות פ"ב ביותר מכ"ד וזה פשוט לכן נראה דהעיקר כדכתיבנא. ושוב מצאתי בחידושי מהר"ם שיף ז"ל לכתובות שכתב קרוב לדברינו שש לבי ויגל ת"ל

עוד ראיתי להשע"ה ז"ל שכתב ע"ד ה' ח"ה ז"ל שדבריו תמוהים כמו שיראה המעיין ע"ש ואפשר דכוונתו ז"ל למאי דכתיבנא בעניותנו ומה שתי' לקו' הלח"מ עפ"י מ"ש הרשב"א עיין בזה בקונטריס מים חיים להפר"ח ז"ל בחי' לגטין שכ"כ ע"ש

ודע שהתו' הק' לפי' ר"ח דתק"ל לתלמודא מדרבא לדרבא דהכא סבר דבפ"ב אם רצה פודה עד י' בדמיה הא בכדי דמיה חייב ובאידך קתני עד כתוב' דוקא ועכ"ל דתרי קולי אית להו ותלמודא נקט מלתיה בדרשב"ג ע"ש והא דל"ק לרבנן נמי דהוא קאמר אפי' עד י' בדמיה ובאידך קתני עד י' בכתובתה דוקא משום דודאי דהך עשרה דקתני התם ודהכא לאו דוקא ודרך הפלגה נקטו רבנן. שוב ראיתי לה' ח"ה ז"ל שכ"כ אמור מעתה אפשוט ספקו של הפר"ח ז"ל לשם אי הוי י' בדוקא או לא ומשמע ליה מדקדוק לשון רבינו ז"ל דלאו דוקא ע"ש ולפי המשוער זו היא נמי דעת התוס' ודוק

עוד כתב הרמב"ן ז"ל במלחמות לשם ואחרת באותו הפרק דמ"ב מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה או"ל ולא אפשיטא כלל ובמס' כריתות דכ"ד אמרו קסבר מעוכב ג"ש אוכל עכ"ל ויש לדקדק בדבריהם דהתם בכריתות לא איצטריך למימר הכי אלא לרבנן דרשב"ג דאמרי אם היה רבו ב' כהן אוכל בתרומה ומותבינן ליה לר"ל דאמר דהוו הפקר דאמאי אכלי הו"ל זרים כיון דקנו עצמן ב"ח אבל לרשב"ג הא קסבר חוזרים לבעלים הראשונים ובמסכת חולין דט"ל בד"ה אם היה וכו' כתבו דקסברי רבנן וכו' ע"ש ונראה לומר דודאי לרשב"ג נמי עכ"ל כן דהתם בחולין ובבתרא דקל"ח אמרינן דאם שתק ולבסוף צוח כ"ע ל"פ דאוכל בתרומה אם רבו ב' כהן דאהדורי קמהדר ביה ותק"ל היכי מצי אכיל כיון דהפקר הוא קנה עצמו לב"ח אלא ודאי עכ"ל דרשב"ג נמי סבר דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה ובכריתות דפריך לר"ל מדרבנן וקא' דלרשב"ג ניחא ואמאי כיון דבשתק מודה דאכיל א"כ לא הוו הפקר וק' לר"ל נמי מדרשב"ג איכא למימר דהתם לא חש לאתויי כל מה דאתמר עלה דשתק וצוח וכו' ופריך מפשטא דבריי' מדרבנן והשיב למאי דאוקמה תלמודא בחולין משום דמילתיה דר"ל עכ"ל דבתר דשתיק הוא דומיא דזיכה לו ע"י אחר ודוק התם בסוגיא דהתם אבל פשיטא דלרשב"ג נמי ע"כ דקסבר מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה ול"פ אדרבנן

מעתה ת'ם אני לא אדע מה שראיתי למרן הכ"מ בפ"ט מה' תרומות דין ה' עמ"ש רבינו שם המשחרר וכו' וכל עבד שיצא לחירות ועדין הוא מעוכב ג"ש וכו' ה"ז אסור לאכול בתרומה עכ"ל כתב וז"ל ואמרי' התם דת"ק סבר מעוכב ג"ש אוכל בתרומה ויש מקו' לומר דרשב"ג פליג עליה בהא וכיון דמספק"ל כמאן הלכתא פסק לעיל בסמוך לחומרא עכ"ל דבר המלך קשה לשמוע דכבר הוכחנו דע"כ דרשב"ג סבר כמי כרבנן בהא מחלוקת שתק ולבסוף צוח כמדובר ואפשר שדעתו ז"ל מדחזינן בכריתות דפריך מרבנן וקאמר הניחא לרשב"ג ומסקי' דלרבנן מעוכב ג"ש אוכל בתרומה ש"מ דלרשב"ג לא ס"ל ודאמרינן בדשתק ולבסוף צוח היינו דהוו הפקר וכדר"ל אבל אם היו בהם עבדים ס"ל דלא אכלי בתרומה משום דהוו הפקר וקנו עצמם לב"ח והו"ל זרים ודקא' כ"ע ל"פ ר"ל דלא אמרי' דאהדורי הוא דקמהדר ביה וז"ש יש מקום לומר וכו' ודו"ק

שו"ר לח"ה ז"ל בפ"ד מר' זכייה דין ג' שכ' בפירוש שתק ולבסוף צוח כ"ע ל"פ דקנה פי' ואם היה רבו ב' כהן אוכל בתרומה וכו' עכ"ל וכ"כ בהדיא מהריק"ו ז"ל בשורש קנ"א ע"ש והאי ודאי כדכתיבנא וצ"ע לדעתם ז"ל מה יענו לדברי רבינו דבה' תרומות פסק המעוכב ג"ש אינו אוכל בתרומה דהוי דלא כמאן ווה שהזקיקו למרן ז"ל לומר דיש מקום לומר דרשב"ג פליג וכו' וצל"ע דבריהם ז"ל ומ"ש מרן ז"ל הכ"מ ע"ד רבינו שכתב ה"ז ספק וכו' מסוגיא דחולין דבר ה' בפיהו אמת וכ"כ ה"ה שם אך מ"ש עוד ואמרי' התם דת"ק סבר מעוכב ג"ש אוכל בתרומה וכו' לא נתבאר זה שם אלא בכריתות ולר"ל דאמר הפקר ועמ"ש התוס' שם

וזה חזיתי ואספרה להמש"ל ז"ל בה' תרומות שכתב וז"ל בדברי מרן הגדילו התערובות דבפלוגתא דת"ק ורשב"ג אין שם זכר למעוכב ג"ש דלא שייך כלל והרב כ' כאן גבי מעוכב ג"ש בעיא דלא אפשיטא ועוד