משכנות הרועים רצז

רבוותא ואם נאמר דהרב ז"ל בשיטת רש"י והר"ן ז"ל דכתבו דמידי הוא טעמ' משום דברכות הנהנין אין בהן תורת ערבות כלל דלא ליהני ולא לבריך וכדכתיבנ' בד"א בס"ד ניחא דבברכת הנהנין כיון דלאו בכלל ערבות נינהו מקרי שאינו מחוייב בדבר להוציא אחרים י"ח ועדיין צ"ע דבריו ז"ל

עוד כתב הרב ז"ל ועוד דמסקנא עד כמה מזמנין בכזית או בכביצה אסקה אביי והיא מסקנא דשמעתא דבקראי פליגי וכו' וש"מ דמדאורייתא וכו' כן הוא בפסחים וכו' עכ"ל וכבר כת' התוס' בפ' ג' שאכלו דמ"ט בד"ה ה"מ וכו' ובפסחים דמ"ט בד"ה ואכלת וכו' דלא הוו אלא אסמכ' בעלמא והק' ז"ל מהך דכזית דגן שהק' מינה הרב ז"ל וניחא להו כשיטתייהו דשאני איש שראוי לבא לכלל חיוב ע"ש בדבריהם

עוד כתב הרב הנז' ז"ל וה"נ אסקה רב זביד בפ' יו"הך דף ע"ט ומוכח מניה דכותבת הגסה שאמרו פחות' מכביצה והיא מסקנא דשמעתא התם עכ"ל והתוס' ז"ל שם בד"ה ולא ברך וכו' ע"ש בלכתם ילכו דרך הקודש דאינו אלא מדרבנן והך דשמעתין כ"ש דבכזית דגן מוציא אחרים י"ח דרכו קס'תם קס'ת גבורים חד'ים דשאני גדול דבר חיובא הוא ומה שיש לדקדק בדבריהם ז"ל שם דמעיקרא מייתו ראיה מהך דג' שאכלו דבכזית צריך ברכה לאחריו ובסו"ד כתבו דאפי' בלא אכילה מוציא אחרים י"ח וא"כ אין ראיה מברכת עצמו לבא להוציא אחרים שאכלו שיעור שחייב לברך עליו אבל בברכת עצמו אפי' דבר"י קי"ל דבעי עד כביצה וכבר קרא עליהם ערער ה' מהר"ם בן חביב ז"ל בקונטריס יו"הכ ע"ע והתי' לזה מבואר דנהי דמצי מפיק אחרים מ"מ כיון דבברכת הנהנין צ"ל שאכלנו בעי שיעורא דאכילה דמחייבא מיהא מדבריהם ומצי מפיק אחריני י"ח אע"ג דאינהו מחייבו מדאורייתא דאלת"ה תק"ל אמאי צריך כזית תסגי ליה אפי' בבציר מהאי שיעורא ועוד דלמ"ל דגן דוקא אפי' בירק נמי סגי כיון דאכילה הוא וכמו שהק' ה' חי' הלכות ז"ל בפ"ג שאכלו ע"ע אלא ודאי דבעינן מיהא דאכיל שיעורא דרבנן ועיין בס' שיח יצחק שם ע"ש

עוד כתב הרב ז"ל וממילא שמעינן דנשים חייבות בבר"המ מדאוריי' וכו' וא"ת בן לאביו תפתר כשהגיע לכלל שנותיו לפום גמרין וכו' עכ"ל הנה הנם הדברים שכתב הר"ן בפ"ב דמגילה משמיה דהרב ז"ל וכבר כתיב' לעיל בעניו' מה שיש להרגיש ע"ש

עוד כתב הרב ז"ל ואל תתמה שיש כיוצא בזה בתלמוד בעיות דלא נפשטו במקומן ובמ"א מתבאר עיקרן בפ' השולח דמ"ז אהא דתנן התם אין פודים את השבויין יתר מכדי דמיהן מפני ת"הע ואיבע"ל התם משום דוחקא דצבורא הוא א"ד משום דלא ליגרבו וליתו ולא איפשיטא בדוכתא ואיפשטא מהך דכתובות דף נ"ב נשבית והיו מבקשין עד יו"ד בדמיה אינו פודה וכו' עכ"ל דעת עליון דמתני' דהשולח רשב"ג דקתני בה מפני תקון העו' כלישנא דרשב"ג בברייתא וכיון דאשכחן לרשב"ג דאע"ג דליכא למיחש משום דוחקא דצבורא קאמר אין פודין ש"מ משום טעמא דלא ליגרבו וליתו ואיפשוט בעיין דהשולח

וראיתי להתוס' שם בהשולח ובפרק נערה לשם שהק' מהך דקתני פודה עד יו"ד בדמיה והיינו מת"ק דרשב"ג דס"ל דבעיא דהשולח אליבא דרבנן דרשב"ג היא אם כן תפשוט מינה דטעמא משום דוחקא דצבורא הוא ולכך כל שפודה משלו מצי פודה אפילו ביותר מכ"ד והך דלוי בר דרגא דפרקה לברתיה ברצון חכמים עבד ותי' שאני אשתו שהיא חשיבא כגופו ובפדיון עצמו ליכא מ"ד דבעינן שיעורא דכתיב וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ובהא ודאי לא קמבע"ל אלא באחרי' ובתו לאו כגופו היא ומ"ה מבע"ל ולא איפשיטא ורשב"ג דפליג את"ק ס"ל דאף באשתו אמרו דאין פודין יותר מכדי דמיהן דמידי הוא טעמא משום דלא ליגרבו וליתו בגופו ואשתו כגופו לא תקנו רבנן דאין פודין וכו' וכ"כ הרא"ש בפ' נערה ומטי בה משמיה דהר"ם הלוי ז"ל ובפ' השולח ע"ש אבל דעת הרי"ף ז"ל כדעת הרמב"ן ז"ל דבגיטין כתב למתניתין כצורתה והשמיט הבעיא ובפ' נערה הביא ברייתא דת"ק ורשב"ג וכתב דה' כרשב"ג דעתו ז"ל דודאי טעמא דרשב"ג דלא ליגרבו וליתו ומ"ה גם אשתו נמי דבעל הוא דפודה וליכא דוחקא דצבורא אלמא דטעמיה דרשב"ג משום דלא ליגרבו וס"ל דהבעיא אליבא דתנא דמתני' דהוא רשב"ג קאי ואפשיטא מאידך דרשב"ג והך דלוי ב"ד דפרקה לברתיה שלא ברצון חכמים עשה וכ"כ הרשב"א והר"ן בחידושיו ובפי' ההלכות והריטב"א בחי' לשם בפ' השולח ע"ע וזו היא דעת רבינו בפ"ח מהל' מ"ע הלכה י"ב ובפי"ד מה' אישות דין י"ט ע"ש ומה שיש לדקדק בדבריו יתבאר לקמן בס"ד

וראיתי להטור בי"ד סי' רנ"ב שכתב אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן מפני שהאויבים נותנים את נפשם עליהם וכו' והיינו טעמא דלא ליגרבו וליתו וכדעת הרי"ף ורבי' ודעמייהו ז"ל ואח"ך כתב ואשתו כגופו ופודה וכו' וק' לענ"ד כיון דטעמא הוא דלא ליגרבו וליתו מסיק א"כ עכ"ל דס"ל דאפשוט בעיין מהך דפ' נערה ואיך כתב דאשתו כגופו ארכ' בה אתרי רכשי ועוד דדרכו דרך הקדש ללכת בדרך אביו הרא"ש ז"ל איברא דודאי דעת התוס' והרא"ש ודעמייהו בעייא דפ' השולח אליבא דת"ק דרשב"ג קיימא דאית להו דבאשתו פודה אפי' ביותר מכ"ד ומ"ה ק"ל מרבנן דרשב"ג וכמש"ל וכ"כ הח"ה בפ' נערה ועיין בחי' הרשב"א והריטב"א בהשולח ע"ש וא"כ בשאר קרובים הוא דקא מבע"ל דקי"ל כרבנן דרשב"ג וכיון דלא איפשיטא חיישינן לתקלה דליגרבו וליתו הילכך שב ואל תעשה עדיף כמ"ש הר"ן בפי' ההלכות בהשולח ע"ש אלא שמ"ש בסו"ד וז"ל ועוד דגמ' פשט לה מההיא דלוי וכו' עכ"ל לא קאי אהך טעמא אלא אדלעיל מניה קאי וכמ"ש מ"ה בס' ז"י ז"ל ע"ש וכן הביא בפשיטות הרב"ח ז"ל בי"ד לשם לדברי הר"ן ז"ל וכן פי' הרב פרח מט"א בח"ב סי' ח' ע"ש ועיין מה שפלפל ות"ל נתכווננו לדעתו קצת העלם דבר מעיני מורינו הרב ז"ל ומעתה דברי הטור שכת' לטעמא דלא ליגרבו וליתו לאו משום דס"ל דאפשוט בעיין כדעת הרי"ף ורבינו ז"ל אלא שדעתו דמספקא חיישי' לתקלה ושוא"ת עדי"ף כדעת הר"ן ז"ל וכמדובר וכבר ביאר דעתו בא"הע סי' ע"ח ע"ש אלא דשם דמיירי בעיקר פדיון האשה הביא דעות החולקים ובי"ד נקט בקצרה וברור ובי"ד כתב מרן הב"י שם זה פשוט למ"ד בעיין אפשוט ואפי' למ"ד לא אפשוט שב וא"ח עדיף עכ"ל וכבר כתבנו זה משמיה דהר"ן ז"ל אלא שלא היה צ"ל למ"ד דאפשיטא וכו' דודאי הטור כדעת אביו הרא"ש קאי דבעיין לא אפשוט וכדכתיבנא: