משכנות הרועים רצו

מלא תשא והשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ואע"ג דהתוס' בר"ה דל"ג בד"ה הא ר"י וכו' כ' דברכה לבטלה לא הויא מדאורייתא וקרא אסמכ' בעלמא הוא ע"ש היינו דאהנייא להו להביאם לידי חיוב בר"המ ולהזכיר את השם בדבר שאינם בני חיובא אבל לתקן נמי ברכה לספקן אין זה מתקבל כלל ועוד דלדעת רבינו דס"ל דאיסור ברכה לבטלה מדאורייתא כמ"ש בה' תפלה ובס"פ ה' דשבועות ועיין מ"ש מוהרח"א ז"ל בספר מ"ק בפ"ד וי"ג מה' תפלה מאי איכא למימר ועוד דאפי' לדעת התוס' דס"ל קרא אסמ' בעלמא הא מיהא לתא דאוריית' אית ביה וכמו שכ' הרב מ"ק ז"ל שם ועיין מה שהאריך בפרט זה ה' מוהר"ש חיון ז"ל בתשו' סימן מ"ב והרב משאת משה ז"ל ח"א סימן א' ע"ש ולקמן יתבאר בס"ד

ופשיט ליה רבא דחייבות מדאורייתא מדתניא אשה מברכת לבעלה ודחי לה רבינא דמהא לא אריא דמצי לאוקומה בדאכל בעל שיעורא דרבנן ואשה אכלה שיעורא דאורייתא ואתי דרבנן ומפיק דרבנן

ולענין פיסקא דדינא אפליגו רבוותא הנה דעת הרי"ף ז"ל דקי"ל כרבא דפשיטא ליה דנשים חייבות בבר"המ דאורייתא וכפשטא דבריי' דקתני אשה מברכת לבעלה דמיירי אפילו בדאכל הבעל כדי שביעה דמדאורייתא חייב ואע"ג דקתני בהדה קטן ובקטן ליכא מ"ד דמחייב מדאורייתא ע"כ מיירי בעונה אחרי הבן מה שהוא אומר וכאותה ששנינו גבי הלל בסוכה דל"ח והכי מוקמי' לה בגמרא ירוש' ע"ש ולא חיישינן לדיחוייא דרבי' וכדכתי' בארוכה בדרוש אחר בס"ד

וחזיתיה להרב המאור ז"ל שכתב דבעייא דלא איפשיטא והא דתנן אשה מברכת וקטן אוקימנא לה בדאכלו שיעורא דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן ובירוש' גרסי' ניחא אשה וכו' אבל קטן לא כן אמר ר"א בשם ריב"ן כל שאמר בקטן כדי לחנכו תפתר בעונה אחריו אמן כההיא דתנן וכו' עכ"ל ולא ידעתי מה לו לדרך הירוש' כיון דלפום גמרין מתוקמא שפיר בדאכל אב שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ומפיק דרבנן גם רש"י כ' בפ"ג שאכלו דאפי' הגיע לחינוך אינו מחוייב בדבר דמצוה על אביו לחנכו ודבריו קשים וכמו שהק' התוס' כדכתי' בד"א בס"ד גם צ"ע לשונו שכתב וא"ת בקטן שהגיע לחינוך הא לא אמרי' הכי וכו' דאהיכא קאי דאדרבא סוגייא דמי שמתו מוכחא להדיא דקטן מוציא את אביו בשיעורא דרבנן וצ"ל לדעת רש"י ז"ל דלא סגי ליה דלא מוקמי' ליה בעונה אחריו וכדאוקימנא לה בירושלמי אלא דלפ"ז ק' טובא דא"כ מאי קאמר התם בפרק מ"ש וליטעמיך קטן בר חיובא הוא דהא אפי' למאי דמוקי לה רבינא בדאכל שיעורא דרבנן אכתי לא מתוקמא דאין שום מצוה עליו אלא על אביו לחנכו וא"כ אין הכרח מקטן לאוקומא בדאכל שיעורא דרבנן ועו"ק דאם איתא דסבר גמרין נמי להך דירוש' מאי דוחקיה דאוקמה בדאכל שיעורא דרבנן ונצטרך לחלק מהך דכזית דגן דפ"ג שאכלו לוקמא באב ואדון ובעל עונים אחריהם וכהך מתני' דסוכה

ובצפיתינו צפינו להר"ן ז"ל בפי' ההלכות בפ' לולב הגזול לשם שכתב וז"ל ואתא למפשטה מהא דאשה מברכת לבעלה וכו' דהך מתני' לאו בעונה אחריהם מה שהן אומרים היא כעונה דמתניתין אלא דשומע ושותק עכ"ל דעתו ז"ל דלא מצי לאוקומא בהכי כיון דסתמא מתנייא וס"ל דקטן כיון דמחוייב מדבריהם שפיר מפיק למאן דאכל שיעורא דרבנן אבל לדעת רש"י וה' המאור כיון דלגבי קטן ע"כ דמוקמי' לה בעונה ואפילו לרבינא א"כ הדרא קו' לדוכתה דלוקים כולה בריי' בהכי ונראה דדעתם ז"ל כיון דסתמא קתני לא מצי לאוקומא בהכי ותנא דבריי' היא גופה קמ"ל דבר חיובא דלא אכיל. אלא שיעורא דרבנן מצי מפיק ליה עבד ואשה אפי' בדשתיק ואגב תנא נמי קטן דאורחי' למנקט ליה בהדייהו וסרכיה נקיט ואזיל אלא הא מיהא טעמא דקטן דלאו בר חיובא אפי' מדרבנן ע"כ לאו בשותק הוא אלא בעונה אחריו אמן ולא מצי למתני בעונה משום דהא קמ"ל דע"כ אשה ועבד אפילו בדשתיק שפיר מפיק ודוק

ועל מאי דדייקנא במלתיה דרש"י ז"ל דאהיכא קאי דע דבפ"ק דברכות דט"ו ובמגילה די"ט אמרי' דלר"י קטן שהגיע לחינוך מוציא אחרים י"ח אבל רבנן ס"ל דאינו מוציא והק' התוס' דבאיזה קטן עסיקינן דבהגיע לחינוך מ"ט דמ"ד אינו מוציא דמהך דפ' מ"ש משמע דמדרבנן מוציא ע"ש והר"ן ז"ל בפי' ההלכות תי' משם הרמב"ן ז"ל דס"ל לרבנן דאינו בדין שיוציא אחרים אפי' בהגיע לחינוך דלאו מצוה דידיה אלא דאבוה דאיהו לא מחייב במצות כל עיקר וכו' עכ"ל וזו היא דעת רש"י ז"ל בקו' ותירוצא ודוק

עוד כתב הר"ן ז"ל משמיה דהרמב"ן ז"ל וז"ל ומ"ש בן מברך לאביו בבן גדול איירי ודאמרי' תבא עליו מארה היינו משום שאינו יודע לברך והא דאוקים לה התם בדאכל שיעורא דרבנן היינו משום דקתני אשה מברכת לבעלה מוקמינן לה הכי לומר שאין הנשים חייבות בבר"המ מדאורייתא עכ"ל ואנכי לא ידעתי נהי דבן סתמא קאמר ואיכא לפרושי דבגדול איירי מ"מ הרי בגמרא דפ' מ"ש קאמר ולטעמיך קטן בר חיובא הוא וכו' והיינו דהכריחו לרבינא לאוקומא בדאכל שיעור' דרבנן דוקא אלמא דפשי' ליה דבן דקתני ברייתא בקטן מיירי דוקא דומייא דאשא ועבד

ותבט עיני להרמב"ן ז"ל בס' מלחמות דפ' מ"ש שכת' דל"ג ולטעמיך קטן בר חיובא הוא וכו' ע"ש הן הן הדברים שכת' הר"ן ז"ל במגילה משמו ולפ"ז נחה שקטה האר"ש תמיהתי' גם על רש"י דאפשר דקאי בשיטת הרמב"ן והשתא דאתית להכי לא איצטריכנא תו לאוקמתא דירושלמי דמוקי לה בעונה אחריו דלא אתמר בגמרין ותו לא מידי

עוד כתב הרב הנז' ומה שדחה הרב המאור דמאי דמחייב מדאוריי' אע"ג דלא אכל אלא שיעורא דרבנן מפיק למאן דאכל שיעורא דאורייתא דברי הבאי הם שכלל גדול אמ' כל שהוא מחוייב בדבר וכו' מדאוריי' הוא דאין מוציאין מן החיוב על הפיטור וכו' עכ"ל ואני בער ולא אדע אתמוהי קמתמה כיון דדברי הרז"ה ז"ל הם מוסכמים מהתוס' ור"י הזקן ורבו רבינו יונה ואחריהם כל ישרי לב איך מלאו לבו ליחסם קורא עליהם שם דברי הבאי אתמהה ומאי דק"ל מהך דכ"ש מחוייב בדבר וכו' שניא היא דהתם קאי למאן דלא אתי לכלל חיובא כלל דומיא דחש"ו דקתני במתני' ובהנך ודאי דאין מוציאין מן הפיטור על החיוב אבל הכא בר חיובא הוא ומחוייב בדבר קרינן ליה אלא דשיעורא הוא דבציר מניה מ"ה שפיר מפיק והיינו דאמרי' עלה התם בר"ה דתני אהבה כר' זירא כל הברכות אעפ"י שיצא מוציא וטעמא דלחם ויין משום דא"א בלא הנאה כדכתבו