משכנות הרועים רצג

בה שצריך כמה כרכורין בגביית קרנא ופירי וזה מעשים בכל יום בדינא ודיינא אי לזאת שהראוי הוא שנעריך הק' גרושוש ששה גרושוש למאה מידי שנה בשנה ומעתה יתום ששנותיו י"ב שנה ועדין חסר הוא שנה א' לפרוע חובת אביו יניח המלוה מחובו ששה למאה ומי שעדין צריך שתי שנים שיגיע לפרקו צריך המלוה להניח לו בחלקו י"ב למאה וכן אתה הולך ומונה לפי רוב השנים ולפי מעוט השנים וייטבו הדברים בעיניהם נמנו וגמרו ואמר יישר ותסתיים שמעתתא מפומך דודאי בנכסי יתומים קטנים מי יקום בחריקייהו להטפל בכל הני טצדקי וכן נעשה מעשה ומאז והלאה כך היו דנים והולכים ומי יבא אחרי האלהים האדירים האלה וכך נאה לנו להורות ותועלת גדולה היא ליתומים כי בעו"ה ספו תמו כמה וכמה מנכסי יתומים קטנים יען הצנועי' מושכין את ידיהם מלהיות אפוט' על היתומים ה' הטוב יכפר בעד

אמור מעתה בנדון שלפנינו ברוב זמן ח' חדשים חלף עבר ימים אשר אין בהם חפץ כמו חלאים עד עת בא קץ גם את הב' חדש ניסן אשר אין דרך לגבות הקפות בו וכן חג השבועות ורגל מועדת לשאינם ב"ב והמלוה קים לן בגויה דגברא מהימנא ודחיל חטאין הוא בכל כי האי הדעת נותנת בהנחה מועטת מן המעט אשר גבלו ראשונים די והותיר אע"ג דהאידנא לא אזלינן בתר האומדנות כמ"ש הרי"ף בפ' הכותב משם הגאון והרמב"ם בפכ"ד מה' סנהדרין והטוש"ע סי' רצ"ז ע"ש וכבר כתב ה' מוהרימ"ט ח"א סס"י קי"ב דה"מ לאפוקי ממונא מהיורשים שלא בשטר ולא בעדים אלא באומדן דעת הדיין כהאי עובדא דפ' הכותב דפ"ה ועלה קאי הרי"ף ז"ל והנמשכים אחריו אבל אם החוב מבורר בשטר בעדים אלא דאיכא למיחש כגון צררי ושובר בהא ודאי אזלינן בתר אומדנא אפילו האידנא לאפוקי ממונא מהיורשים וכבר הארכתי לעיל במע' אות א' מדיני האומדנות בס"ד ע"ש והסכמנו אני וחבירי שיניח המלוה רביע החוב ויגבה ג' רבעים כעת ויעלה לחשבון אשר גבלו ראשונים כמדובר והוצרכתי להאריך בזה יען דנסבין חד מן חברייא למימר שהנכון הוא שימחול מחצית חובו לזאת יחרד לבי ויתר מי שמע כזאת דרבוותא אמרי אפי' מעט ומור"ם אמר מקצת ואנן ניקום ונחדש בה דבר מעתה ולומר עד חציין ולא ידענא מנא להו לוותר בנכסי אחרים ודי בזה

(כה) יטול ש"מ שאמר יטול פ' מנכסיו כ"וך לשון מתנה הוא כמ"ש בטוש"ע ריש סימן רנ"ג ועיין בתשו' ה' ראש יוסף דף ט' ע"א

(כו) ילדים אע"ג דקי"ל דבנים זכרים דוקא ולא נקבות הכותב נכסיו לילדי בנות נמי בכלל משנה שלימה היא בנזיר דף י"ב וכן מצאתי לה' מוהרימ"ט ז"ל בח"המ סי' ה' והביא ראיות ראויות אליו ע"ש

(כז) ישראל פרטי דיני ישראל הבא מחמת הגוי עיין ש"ע ח"מ סי' מ"ה סי"ז וסי' קמ"ט סע"ו וסי' קנ"ד סי"ד ובס"ס קנ"ה וסי' קס"ד סי"ט וך' ועיין בש"ך ועיין סי' ס"ו סכ"ה ובתשו' רב"א סימן ל"ה ושו"ת הרשב"א ח"ג סימן קנ"ג ועיין מ"ש בדרשותי בס"ד וכנ"הג סי' מ"ה בהגב"י ז"ל אות י"ב וסי' ס"ו בהגב"י אות ס"ט ועיין לה' פרח מט"א סי' ר"ג וס"ו ומוהרש"ח בס' משפטים ישרים סימן כ"א ובשו"ת תורת חסד אות קצ"ג ובשו"ת הרב בית דוד ז"ל דף ב"ן ע"ש וכעת ראיתי לה' בני יהודה ז"ל בדקס"ו עמד וימודד אר'ש ואסף איש טהור ופלפל בחכמה ועיין לה' כנ"הג בסי' מ"ה בהגה"בי אות א"ך ובסי' ס"ו בהגב"י אות ס"ט ובסי' ס"ז אות ט"ל ובסי' קנ"ד אות ס"ו בהג"הט ובתשו' הכנ"הג ח"א סי' קכ"ג דקמ"ט וח"ב סי' י"ג וה' בני שמואל בתשו' סי' י"ב וה' לב שמח חלק ח"מ סוף סי' י"ט והרב תורת חסד סי' ק"ץ והרב כרם שלמה חלק ח"המ סי' ל"א דף קמ"א ועיין בתשו' הריטב"א ז"ל שהביא מרן בב"י סי' קמ"ט סי"ו והרשב"ש סי' ק"ך ובספר חוט המשולש טור א' סימן ז"ן ותשו' מוהריק"ש סי' ג' וה' פני משה ח"ב סי' ל"ו

(כח) יתנו ש"מ שצוה שיתנו מנכסיו לפלוני אי מהני האי לישנא כ' הריטב"א ז"ל בתשו' והביאו מרן הב"י ז"ל בסס"י רנ"ב דלא מהני וטעמא טעים דאין כאן לשון מלשו' מתנה עש"ב ועיין בתשו' הרב מגן גבורים סי' ס' באריכות וה' כנ"הג לשם באות ן' ומוהר"ש חסון ז"ל סי' מ"ה ושו"ת בית שלמה חח"המ סימן ל"ו דקל"ח סע"א וב' מהספר ועיין למוהרימ"ט ח"א סי' ע"א ומוהר"ם גאלנטי סימן ט' ובמרן בב"י א"הע סי' קע"ב ע"ש מ"ש הר"ן גבי אם מתי וכו' וה' אשדות הפסגה סי' כ"ב מוהר"א נחמיאש ז"ל שם סי' כ"ג ע"ש

(כט) יחוד א"א י איש פלוני אלמוני רגליו מועדת דעייל ונפיק לבית רעהו ופעמים רבות אין האיש בביתו והוא מתייחד עם אשתו כפעם בפעם ועמדו השכנים וגילו אזן פרנסי העיר והתרו בו שלא יכנס עוד לשם והוא לא נשמר ועודנו מחזיק בטומאתו והבעל רואה ושותק וחזרו והתרו בו ולא שב מדעתו יורה המורה אם הפסידה כתובתה או לא ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הלכה רווחת דיחוד א"א אסור מ"הת כמ"ש בטוש"ע א"הע סי' כ"ב ועיין להת"הד סי' רמ"ב דיני יחוד אי הוי דאוריי' או לא ע"ש וקי"ל דעוברת על דת משה יוצאה שלא בכתובה כמ"ש בש"ע שם סי' קט"ו וכתב הב"ש שם סקל"ד דאם נתייחדה עם א' עוברת על דת היא דאיסור יחוד מ"הת הוא ע"ש ועיין מור"ם והב"ש סק"ך וחקור בתשו' הת"הד הנרמזת ובעוברת על דת דמפסדת כתובתה ה"מ בדהתרו בה אבל בלא התרו בה אפי' רגילה בכך לא הפסיד' כתובת' ועיין לה' חל"מ וב"ש סקי"א שם ובתשו' הת"הד שם ואופן ההתראה דעת הרא"ש ז"ל בסוף כלל ל"ב שיתרו בה שאם תעבור תפסיד כתובתה וכן העתיקה הטוש"ע ס"סי קט"ו אמנם דעת רי"אז הובא בשל"הג בפ' המדיר דא"צ אלא להתרות בה שלא תחזור לקלקולה והחל"ם סקי"ו ולו כ' בדעת הש"ע שנמשך אחר לשון הרא"ש ע"ש ועיין להב"ש שם סקט"ו וה' גו"ר בח' א"הע כלל ד' סי' י"א בהס'כמה עלה שצריך לפרש בהתראה כלשון שכתב מרן בש"ע וכ"ה בתשו' הרשב"ש סי' תע"א

והנה הרמב"ם ספ"ב מה' סוטה הי"ב כתב כל אשה שהיה לה קינוי וכו' או שקנאו לה ב"ד וכו' עכ"ל צריך לדעת במאי עסי' אלימא בדאיכא בעל ולא קנא היכא מצו ב"ד לקנויי לה אלא בדליתיה לבעל אמטו להכי כח הב"ד יפה לקנאות שלא ברשות הבעל ניחזי אנן אי בעל ואמר לא ניחא ליה בקנוי ב"ד מה שורת הדין נותנת שוב מצאתי. בפ'. הארוסה דכ"ה דמייתי הא דקתני ואלו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האסורים וכו'