משכנות הרועים רצב

סי' קע"ג וכ"כ הר"מ מטראני ח"ג סי' רי"ד ונראה מדבריו דאפי' לא טען הב"ח כן עכ"ל ואתה דע לך שאם תשו' הרדב"ז שרמז הרב ז"ל היא אשר הצגתי לפניך צריך לדעת למה תלה הדבר שנראה לו ז"ל מדברי ה' המבי"ט דוקא והלא גם הרדב"ז כן נראה מדבריו וכדכתיבנא ואם נפשך לומר דע"כ ל"ק הרדב"ז אפילו בדלא טעין הב"ח אלא כלפי מ"ש שם שאע"פ שהלמנה מנה היא תפסה מוציאין מידה משו"ה כתב דעל הב"ד להוציא מידה דלא תהנה לה תפיסה אבל בלאו ה"ט איכא למימר ס"ל דאין ב"ד נזקקין להוציא הנכסים מרשות היורשים ולהניחם ביד שליש אלא עד דטעין הב"ח משו"ה תלה הדבר הרב שמדברי הרב המבי"ט נראה ולא כהרדב"ז וכיון דאשכחנא דה' המבי"ט ס"ל הכי אמרינן ודאי שגם דעת הרדב"ז כן ולא לאפושי פלוגתא ביני רבנן ז"ל ואם תשו' זו בצביונה ובקומתה לא נמצאת לה' כנ"הג אלא מה שהעתיקה ע"כ לומר דס"ל דהמבי"ט והרדב"ז פלג'ן בהדייהו דהרדב"ז כתב ואם טען הב"ח וכו' וה' המבי"ט לא תלה בטענת הב"ח אלא שדבר זה מחוב המוטל על הב"ד לעשות כן כי היכי דלא לימטי פסידא לב"ח אמנם לפי התשו' הנמצאת אצלינו המבי"ט והרדב"ז דלא כחדא שריין לפי מאי דכתיבנא ולענ"ד דע"כ ה' כנ"הג לא ראה גוף התשו' דודאי פליגי בענין אם יכלו הנכסים במזונות היתומים וכד ברירנא ותבט עיני לה' מוהריק"ש שבתשו' סי' ל"ה נשאל על דנא פתגם והעמיק הרחיב וסבר לה מר דנכסים שברשות אחרים מגבין אותם לב"ח ואע"פ שהיתומים קטנים ודיינא דעבד עבד אבל לעכב מה שהוא ביד היורשים מעכבין ב"ד ונותנים ביד שליש עד שיגדלו כל שיראה לב"ד שיש חשש בזבוז וכליון עכ"ל והמתבונן בדבריו וראיותיו ז"ל יראה יראה דס"ל נכסי דמיתנא בחזקת הב"ח הוו אלא משום חששא רחוקה וקלושה דצררי ושובר ובודאי דאין היתומים ניזונים מהם כל היכא דליכא אלא כדי החוב וכדברי ה' המבי"ט וכן מתבאר מדברי מופת דורנו מוהרח"א ז"ל בספר חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ט"ל שנשאל בראובן איש דל ורזה ולית ליה מגרמיה כלום וחל"ש וטען שמעון כי כל הנמצא אתו הם שלו ויש לו ע"א והיתומים קטנים והסכים הרב ובית דינו להניח המעות ע"י הב"ד אצל נאמן עד אשר יגדלו ע"כ דברי הכנ"הג וה' מוהריק"ש הניתנים למעלה מעתה קם דינא דל"מ כשהב"ח טוען לעקל ולהניח הנכסים ביד שליש נאמן ע"י הב"ד ושלא יאכלו אלא מהריוח כדי שיספיק להם או לא יספיק דלא אכלי יתמי אלא מדידהו ולאו דלאו דידהו אלא אפילו לא טען הב"ח הדבר מוטל על הב"ד לעשות כדבר הזה וינוחו ברכות על ראשם

והנה בעתה עת לדבר דאם רצה המלוה למחול קצת מהחוב ולגבות השאר לאלתר אם רשאין הב"ד ליזקק לנכסי יתומים קטנים ודמי לשטר שיש בו רבית וכתובת אשה דנזקקין או לא ראש המדברים בענין זה הרשב"א בתשו' סי' אלף וט"ו והביאה מרן הב"י בסי' ר"ץ ס"ה שאול נשאל באפוטרו' של יתומים קטנים שמכר קרקע של מורישם לפרוע חובת אביהם כי נתפשר עם ב"ח ונתפייס בפחות וכשהגדילו ערערו על הלוקח לבטל מכירת האפוטרו' והשיב הדין עם הלוקח דהוי כשטר שיש בו רבית וה"ט מהני לכל ריוח שיש ליתומי' ומוטב שנמכור עכשו ולא ניחוש לספיקא דצררי ושובר ע"ש הא למדת דעת עליון דלא שני לן הפסד דידהו כגון רבית ומזונות אשה ול"ש רווחא דמחילת קצת החוב דבכלהו נזקקין ומגבין וכמדומה שעל תשו' זו סמך הר"ן ז"ל בתשו' סי' ל"א שכ' בסו"ד וז"ל נדון זה בשאר חוב דעלמא דאין נזקקין ואע"פ כבר הורה זקן הרשב"א ז"ל בתשו' סי' פסק דבהניח קצת מהחוב נזקקין וחוליה מתשו' הרשב"א הלזו ולא הזכיר גם תשו' מרן ותלמידו הרב המבי"ט שם בח"ג סי' רי"ד פסיק ותני הכי ונסתייע מתשו' הרב מוהרי"א סי' קס"ב ולא זכר שר תשו' הרשב"א והר"ן ורבו הנאמרים באמת גם בנו הרב מוהרימ"ט ח"מ אע"פ שפקפק קצת בדברי הרשב"א מ"מ זו הלכה העלה ומורין כן וע"ע להרב מהר"ש חסון בס' משפטים ישרים גם מור"ם בהגה רס"י ק"י פסק דבהנחת קצת מהחוב נזקקין עין רואה שבעה עינים עיני ישראל מתנבאים בסגנון א' דכל היכא דאיכא רווחא קצת ליתומים קטנים נזקקין ומגבינן וכעת חזי הוית להכנ"הג ח"א ח"מ סס"י ע"ד שעמד בפרט זה ברוח מבינתו כי רבה ותצא דינא כהלכות גוברין גבורי חיל מאריות גברו זכר כלם לחיי עד זיע"א כי"ר

ואולם עדין הלב מהסם כי לא פורש שיעור הנחה זו ולא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין הן אמת כי הרואה דברי הר"ן שכתב ואפי' מעט וכל הבאים אחריו נקטו לה הכי ומור"ם ז"ל נקט לה בלשון קצת יראה דבכל דהו דאיכא הרוחה ליתמי סגי ובדוק ובחון בדברי הרבנים הללו העולים למעלה כמה החלישו חששת צררי ושובר עד כי אמרו הבו דלא לוסיף עלה ואמרי' בכה"ג לא אמרו רבנן אין נזקקין כיון דהחוב מבורר ומקויים אלא לתועלת היתומים נגעו בה וכל היכא דאיכא צד תועלת אמרי' דיו פוק חזי מ"ש הרב גו"ר ח"מ כלל ג' סי' י"ד אחר שהטיל חלש'ים על עיקר דינא דאין נזקקין מסיק וכתב בנתינת חפץ א' ליתומים די ונזקקין ולא זו בלבד אלא אפי' שלא יתן ליתומים כלל רק שימחול לאביהם על שארית החוב אע"פי שאביהם לא נמצאו במכתתו ממה לגבות שארית חובו והיתו' פטירי ועטירי מ"מ בהא ניחא דעביד למיתנא דמחיל מורישם בקבר חשיבא טובת הנאה ונזקקין ומגבין ע"ש הבט ימין וראה חולשת חששא דצררי ושובר דמה"ט אמור רבנן אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים דבכל דהו דאיכא צד הנאה דחינן לה ונזקקין ומגבי' ונהירנא כד הוינא טליא יתובי יתבינן וברו'כי ברכי'נן בין ברכי דרבנן בבית דינו של שם גדול הנאמר עט"ר דין אב'א למלכא ועמו שר האלף אלו'ף מג'דיאל ד"ן ידין וסיעתא דשמיא זיע"א זה היה מעשה והנה איש א' חכם מהרשומים הוציא שט"ח א' מקויים אלא שעבר זמנו על יורשי ראובן קטנים וקטני קטנים ויענו הב"ד נו"ן הלא ידעת כי איש חכם אתה דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אין לך תקנה אלא לוותר קצת מהחוב ואז דינא הוא דנזקקין ויען ויאמר כדבריכם כן הוא נעשה ונשמע והיו נושאין ונותנין בדבר היכי לדיינו דייני להאי דינא ודנתי לפניהם בקרקע לדון בזה כזה האופן והענין כי הרגיל פה מתא יע"א שמי שממשכן קרקע חבירו בעד מאה גרושוש יזכה בי"ב גרושוש לשנה פירות קרקע אמנם לא יבצר מהאחריות המתרגשות לבא מבעלי גוף הקרקע או שאירע איזה מפולת באותו קרקע ואין ביד ב"ה לבנות או מחמת הלוה שמצאו עליו איזה שטרות מוקדמים או שאינם ב"ב ולהם משפט הקדימה ולפעמים שימצא עליו איזה חוב לשררה יר"ה וכמה מיני הרפתקי ועוד