משכנות הרועים רצא

(כא) יתומים האומר נכסיו ליתמי ראובן ומת ונמצאו שם זכרים ונקבות מי הוא הזוכה דעת הרא"ש בתשו' והביאה הטור בסי' רמ"ו ס"ה דלשון יתומים כולל ז"ון קטנים וגדולים וכתב מרן הב"י שהרשב"א בסי' תתקס"ג חלוק עליו עכ"ל וחיליה מדאמרינן בפרק מ"ש דקמ"ג דאע"ג דאמר לבני לשון רבים והו"ל ברא וברתא אמרי' דלא זכה אלא הבן דאשכחן דכתיב בני לשון רבים על היחיד ע"ש אלמא לאוקומי דינא דירושה דאוריי' דחקי' ומפ"ל בהכי כ"ש לשון קרא דלית לן לספוקי בהאי מלתא כלל ואע"ג דיש להשיב מי יבא אחרי המלך ועיין לה' מוהרש"ך ח"א

וראיתי לה' מח"א שם סימן מ"ד שחלק על מרן הב"י לומר דל"פ הרשב"א והרא"ש דשאני נדון הרשב"א דמיירי בראוי ליורשו ואע"ג דלשון זה משמע בין בנים בין בנות וכו' עכ"ל והרואה תשו' הרשב"א שכתב וכ"ש הכא דלית לן לספוקי בהאי מלתא כלל עכ"ל תמ'ה תמ'ה יקרא על הרב ז"ל ומרן הש"ע פסק שם כדעת הרא"ש ולא הזכיר לד' הרשב"א כלל גם מור"ם לא הגיה עליו כלום ע"ש ועיין לה' כנ"הג שם באות ח' בהג"הט שלא נתברר בדבריו שחולק על הרא"ש ג"כ במ"ש דיתומים ל"ש קטנים ל"ש גדולים ע"ש וכן בני ביתו כולל ז"ון ועיין ב"ח שם סק"ג והרב מש"ל פ"ו מה' זכייה דין י"ד וה' מח"א הלכות זכיה סימן מ"ג

(כב) יתומים קי"ל ב"ד טוענין ליתומים כל מה דמצי אבוהון למטען כמ"ש בטוש"ע מסי' ק"ח ואילך ע"ש ואם האב עצמו אינו נאמן בטענתו אלא עד שיביא ראיה לדבריו אם טוענים היתומי' אילו היה אביהם קים היה מביא ראיה לדבריו עיין לה' מוהר"ש גאון בס' משפטים ישרים סי' ט"ל מה שהאריך בזה

(כג) יתומים קי"ל דאין נפרעין מיתומים קטנים אלא בהלואה דחוב שהם על א' מג' תנאי' הא' תוך זמנו הב' מת בנידויו הג' הודה בשעת מיתתו כמ"ש בטור וש"ע סי' ק"י ע"ש וסי' לדבר אשר תנ"ה והבן מי שמכר קרקע לפירעון חובותיו ואחר שמת נתגלה הדבר שאין במכר ההוא ממש חזקה דלא פרעינהו עיין תשו' ה' פני משה ח"א סי' ס"ו ריש דקנ"ח ובס' בני חיי סימן ק"ח ומה שהארכתי לעיל במערכת אות א' בס"ד

(כד) יתומים ראובן נלב"ע וחל"ש והניח אחריו ב' בנים קטנים א' כבר ט' כבר עשר וא' כבר שית כבר שבע ואלמנתו ובא שמעון לפני ב"ד יצ"ו ובידו שט"ח מקויים ובנאמנות עליו ועל ב"ך בין בכלו בין במקצתו בין בתוך זמנו בין לאח"ז עד שימצא פירעונו כתוב ע"ג או קרוע קב"ד או שוברו יוצא כנגדו וזמנו בכ"ח אדר שהוא זמן תחלת הפירעון ונלב"ע ראובן בתחלת אלול ולפי סדר הפירעון עברו כ"ב חדשים ומכלל הח' חדשים מח' אדר עד תחלת אלול ימי חליו אשר חלה ומת בתוך חליו ומכללם עוד מועד'י ר'גל לבני ברית ולשאינם ב"ב וטען שמעון דא"נ דלא מצינא למגבי דעבר זמנו מקרי והילדים רכים ואיכא למיחש לשובר הא מיהא בעינא מנייכו רבנן לעקל מעזבונו כנגד מה שהוא חייב כי חש בראשו פן יקרה אסון לנכסי המת מכמה טעמים ולא ימצא ממה לגבות את חובו או לפחות שימשכנו איזה קרקע מקום בטוח כפי הנראה לב"ד והפירות יזכו בהם היתומים והקרן קיימת עד אשר יגדילו הנערים כ"א כפי שניו ויגבה ממנו חלקו כדת של תורה עמד השואל ושאל אם שומעין לו או"ל ושכמ"ה

זאת אשיב אנא דאמרי הלא זה הדבר נפתח בגדולים והאיתנים מוסדי ארץ הא' אדם הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תק"ד וכ' דאין האלמנה ניזונית מנכסי יתומים אלא לאחר פירעון הב"ח שהב"ח קודם למזונות האלמנה הילכך מוציאין הנכסים מתחת ידה ומניחין אותם ביד שליש עד אשר יגדלו היתומים ואם לא נשארו עוד נכסים אחרים ליזון מהם אז ניזונים מהם ואם כלו הפסיד הב"ח ואם טען הב"ח שיונחו הנכסים במקום בטוח לריוח היום ויזונו מהריוח והקרן קיימת לשיגבה חובו לכשיגדלו שומעין לו דזה נהנה וזה אינו חסר עש"ב מדברי רבינו הגדול למדנו דלענין הנחת מעות ביד שליש אף על גב דהב"ח לא אסיק אדעתיה למטען הכי מלתא דרמיא על הב"ד למעבד הכי כי היכי דלא לימטי פסידא לב"ח ודמי להשבת אבדה אבל שיונחו הנכסים להתעסק בהם להרויח לא עבדי ב"ד מידי כה"ג דלא בקיאי לגברי מאן איהו מהימן ובקי בטיב מש"ומ ומאן איהו לא מהימן וכו' הילכך כי טעין הב"ד עליה דידיה רמיא מלת' לאהדורי אגברא מהימנא ובקי בטיב מש"ומ והוא יחוש לעצמו אבל להניחם בתורת פקדון כ"ע מקום בטוח מקרו דלאו ברשיעי עסי' לשלוח יד בפקדון של היתומים אשר הופקד ע"פ הב"ד אמטו להכי הב"ד מאליהם ישתדלו להניחם ביד שליש וכדכתי' ועוד נלמוד מדבריו ז"ל דהיכא דאין בנכסים ליזון היתומים לאחר שעקל מה שהוא כנגד החוב שהיתומים ניזונים מהם ואם כלו הפסיד הב"ח ע"ש ואע"ג דגבי יתומים גדולים ב"ח גובה את חובו והם יחזירו על הפתחים לשאול אוכל לנפשם שאני התם דכיון דמטא זמנייהו לפרוע לב"ח אביהם הו"ל נכסי דמיתנא לאו דידהו נינהו אלא דב"ח אבל ביתומים קטנים כיון דאיכא למיחש לצררי או שובר ולא רמיא עליהו לפרוע לב"ח חשבינן להאי נכסי דמיתנא דיתמי נינהו ודידהו קא אכלי ואין מעכבין את התינוקות מליזון מנכסי אביהם מפני הב"ח דדילמא לכי גדלי משכחי שובר

וראיתי לה' המבי"ט ח"ג סי' רי"ד שכתב ונ"ל דאפי' במקום שאין נזקקין משום חששא דצררי או שובר שאין מניחין נכסי הלוה ברשות היתומים או אפוטרופוס כשהנכסים הם כנגד החוב או יותר מעט דאם יאכלו ויתפרנסו היתומים מהם לא ימצא המלוה מה ליקח כשיגדלו ולא ימצאו שום עדות על צררי או על שובר ונמצא דאכלי דלאו דידהו אלא יהיו הנכסים ביד האפוטרו' ויאכלו היתומים מן הריוח ולא מן הקרן דהא חששא דצררי חששא בעלמא היא ולזכות היתומים נגעו בה ולא אלימא להפקיע החוב שחייב אביהם וכו' עכ"ל עין רואה וה' המבי"ט חלוקים בעיסתן דהרדב"ז ס"ל דאפי' אם הנכסים כדי החוב יזונו היתומים ואם כלו הנכסים פסידא דב"ח הוא ואילו הרב המבי"ט פסיק ותני דאינם ניזונים אלא מן הריוח אבל הקרן לא תגע בו יד

וראיתי להכנ"הג סי' ק"ח בהגב"י אות מ' שכתב וז"ל טען הב"ח שימכרו הנכסים ויניחו דמיהם במקום בטוח שיאכלו היתומים הריוח וישאר הקרן קיים לשיגבה ב"ח חובו לשיגדלו מסתברא לי שומעין לו כיון דזה נהנה וזה אינו חסר הרדב"ז ח"ב