משכנות הרועים רצ

דנשבע על פנקסו ונוטל ע"ש בסי' צ"א הא ליתא דאם כן כל א' יעשיר את בנו שכותב בפנקסו שחייבים לו הזולת אלא ודאי שאני הך דחנוני שא"ל בע"ה תן לפועלי וכמ"ש בתשו' הרא"ש כלל פ"ו ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"א סי' ל"ב ובפנקס לוה עצמו דקי"ל דיש לדון ע"פ פנקסו של אדם ואפי' להוציא מיתומים קטנים כמ"ש הש"ע סי' צ"א אוקמה הסמ"ע דהתם שיש רגלים לדבר שמ"ש בפנקס הוא אמת וכמו שנת' בלשון הש"ע והש"ך מוקי לה בתוך זמנו דלא נקשי מר"ס ק"ז ע"ש ועיין לה' ב"ד ח"מ סי' כ"ו באורך קצת ובאמת שבדברי הרש"ך מוכיח בתשו' הרא"ש ז"ל שם שכתב דמעיקרא כתב דהוי כמו תוך זמנו ואח"ך החליט דהוי תוך זמנו צא ולמד מנדונו של הרא"ש דיש רגלים לדבר מכמה הוכחות ועכ"ז צירף כל הטעמים שלא להוציא באומרו ומכל הנך טעמי דכתי' לעיל ע"ש והכא בנ"ד דליכא שום חדא לטיבותא מאין הרגלים להוציא מיתומים קטנים מחוט עד שרוך נעל

ואם אמור יאמר הא איכא סהדי דידעי דעסק זה של שמ' ושעדין לא הגיע זמן הפירעון הא ודאי ליתא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וקטן כמי שלא בפניו דמי כמ"ש הש"ע סי' כ"ח ואין לומר דחיישינן שמא לכשיגדילו היתומים מייתי להו סהדי וכה"ג מקבלין כמ"ש בסי' ק"ס ס"י שאם כבר פרע למוחזק מקבלים קודם שיבא המערער שאם יבא המערער הו"ל נוגעין בדבר ע"ש בהגה דשאני התם דלא נודע המערער ועוד דיתומים שאני וכמ"ש הטור שם בסי' ק"י ע"ש ומורי הרב נר"ו חלק דשאני התם דבריא היזקא שיש שם מערער בודאי אבל בנדון דסימן כ"ח דילמא מייתי ואת"ל דמיירי בגוסס דרוב גוססים למיתה הא מיהא איכא מיעוטא דלא מייתי וכיון דכן הוא מוקמי' לה אדינא דאין מקבלין ש"ב בע"ד ועיין לקמן באות ק' מדין קבלת עדות סימן בס"ד ואל תשיבני ממ"ש מור"ם ז"ל דבדבר הברור ומוכיח שאין בו חשש מקבלין אפי' שלא בפני בע"ד ע"ש והכא כיון דקיהיב סימנא מוכיח מתוך הפא'תורא כי הוא זה אלא דאית לך למימר דילמ' קנאם ראובן במעות בעין דמיהם בם השתא ניקום ונקבל העדאת העדים דעדיין לא פרע שלא הגיע זמן הפירעון הא ודאי בורכא היא דמור"ם ז"ל שם קאי אמ"ש מרן בכל מקום שאמרנו וכו' והיינו כהך דצוה תנו שדה או מנה ושאר מילי דאיתנהו התם וכמו שביאר הסמ"ע אבל בנ"ד אין שום הוכחה אלא עפ"י עדים וכבר נתבאר דאין מקבלים עדותם עד אשר יגדילו הנערים

ואם לחשך אדם לומ' דנהי דלא יהבינן לשמעון מידי מצי אמר שמ' שיניחום ביד שליש עד אשר יגדלו הנערים דדילמא כלי קרנא ודמי למ"ש הש"ע סי' ע"ג דאם הלוה מבזבז בנכסיו ועדין לא הגיע זמנו ובא המלוה לב"ד לעכב נכסיו דשומעין לו וכתב מור"ם וכן בכ"מ שנראה לב"ד וכו' ע"ש והרי ידים מוכיחות הויין דאי ממתינים להם עד שיגדלו אכלי להו יתמי זוזא זוזא אף אתה אמור לו דשאני התם דשטרו בידו ומלוה ברורה אלא שמחוסר זמן הוא אבל הכא דליכא שטר ולא כת"י לא דיינינן ליה וכ"כ הטור סי' כ"ח משם הראב"ד ז"ל וכתב מרן הב"י ז"ל שכן כ' הרא"ש וריב"א ע"ש ועיין בהסמ"ע והש"ך ז"ל לשם ועיין ברי"ו שהביא דבריו הרב ב"י וד"מ שם סימן ק"י ועיין בש"ך לשם ועיין במוהרשד"ם ח"מ סי' י"ד ומ"ש עליו ה' מוהר"ש הלוי ז"ל סי' ל"ד וה' פמ"א ח"א סי' כ"ח וה' אנגי'ל סי' ע"ב וה' מוהרח"א ח"א סי' מ"ז

וראיתי להכנ"הג סימן ע"ג בהגהב"י אות מ"ה שכתב בפשיטות משם הת"י סי' ק"ט דאין לעכב ביד מי שהם ע"ש ואילו בסי' ק"ח בהגהב"י אות מ' כתב בשם מהר"ם מטראני והרדב"ז ז"ל דמעכב ע"ש ולא זכר שר דעת הת"י דהוא ז"ל נמי בחוב שבשטר הן היום נראה בעליל שו"ת אהלי יעקב למוהריק"ש ז"ל ושם בסי' ל"ה פשיטא ליה דמעכבין וכ"ש אם הממון ביד אחר וטעמו כי היכי דמשתעבדנא לך ה"כ משתעבדנא לב"ח דאתי מחמתך עש"ב ונראה דלהלכה הכי נקטינן ודאי דהאי דינא ליתיה אלא בדנקט מלוה בידיה שטרא מעליא וכתיב עלויה הנפק אבל בלא"ה אע"ג דאית ליה סהדי דההלואה אכתי לא מטי זמן גוביינא לא אמרי' לקבל סהדותייהו ומעכבין נכסי עד כי גדלי להו יתומים כמ"ש הטור משם הראב"ד בס"ס כ"ח ועיין בסמ"ע וש"ך ואפי' למאי דמסיק הרב אהלי יעקב כדעת הרב המאירי ז"ל דאי טעין הב"ח דילמא מייתי להו סהדי באורך הזמן קבלו עדותם ותהיה בידי עד אשר יגדלו היתומים דשומעים לו ע"ש אפי"ה מודה דאין מעכבין וכ"ש לדידן דגרירנא בתריה דמרן ז"ל דפסק שם בסי' כ"ח דאין דנין ע"פ עדות שנתקבלה שלא בפני בע"ד כמ"ש הב"י באורך ובס' בד"ה ע"ש דאין שומעין לו דוק ותשכח ועיין לה' כנ"הג סי' ע"ג בהגב"י אות ל"ז וצ"ע ועיין למופת דורנו הרב מוהרח"א נר"ו בס' חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ט"ל

ולענין מה שקדם ותפס כבר ידעת מ"ש הטור רס"י ק"י אם תפס וכו' בענין שהחזיק בו ולטעון לקוח הוא בידי מותר לו לתפסו ובש"ע כתב דמהניא לו תפיסתו ובדברי הטור נחלקו רבנן סבוראי דמרן הב"י ז"ל ק"ל לשונו ולפיכך השמיט תיבת מותר ולא העלה אותה בשלחנו הטהור והב"ח ז"ל אוקמא לאפוקי מס' שהביא הבע"הת בשם איכא מ"ד ע"ש והש"ך יצא לידון בדבר חדש דלפום מאי דקי"ל דטעמא דאין נזקקין משום חשש צררי ואם תפס וקי"ל בגויה דלא תפס דשרי ליה מריה לתפוס מיהו אם בא לב"ד והודיע שתפס מפקי' מניה וכעובדא דרבא בר שרשום ע"ש ואין דבריו ז"ל מבוררים לע"ד דהתם שאני דלא מצי אמר לקוח הוא בידי דנפק קלה עלויה דארעא דיתמי למר כדא"ל ולמר כדא"ל אבל הכא מיירי ביכול לומר לקוח הוא בידי ולהחזיק בו ע"ש ודוק היטב וצ"ע דבריו אמנם בנ"ד כ"ז לא נ"מ כלום כיון דכל תפיסתו מעיקרא היתה ע"י עש"ג שכתב תחלה על השליש הישראל שהושלשו אצלו וגם אח"ך כשחזר ולקח מיד הישראל השליש חזרו וכתבו עליו שקבל מיד השליש סך כ"וכ מה תועיל תפיסה זו דודאי לא מצי להחזיק בו ולטעון לקוח הוא בידי וא"כ אין זו תפיסה אלא חטיפה וסגירת הבית שיש בה הסחורה לא מעלה ולא מורדת ל"מ בנ"ד שסגרו הבית ע"י גוים אלא אפי' סגרו אותה ב"ד כל עוד שלא שמו לב"ח הסחורה לאו גוביינא היא ועיין בטור בסי' ק"ד ס"ה מ"ש בשם אביו הרא"ש ז"ל אלא דיש לדקדק דמאותה תשובה משמע דבעינן השומא וגביה ע"י ב"ד והיא מוצאת מכלל ע"ג סי' ג' ולשם מייתי הטור בסעיף יו"ד משם אביו הרא"ש ז"ל דאפי' הגביה ע"י ב"ד מהני במטלטלי ועיין בזה להרב בית דוד ח"מ סס"י יו"ד והדברים פשוטים ונכונים לע"ד ועיין להב"ח ז"ל ס"ו וס"י והאורו"ת סק"ה ובה' פרח מט"א ח"ב סי' כ"ו ע"ש: