משכנות הרועים כט

דאין קרקע נקנה אג"ק והובאה בב"י סי' רמ"ח מחו' ד' ע"ש. קושטא קאי דשם בסי' ש"א מסיק וכת' ומיהו קבלתי ממורי ההר"י ז"ל דדוקא כשהקנין בא באחרו' כגון שאמר דו"ד אין לי על שדה זו ואח"כ קנו ממנו שהקנין מתקן ומקנה גוף הקרקע אבל באומ' קנו ממני שאין לי דו"ד על שדה זו וכו' בזה ודאי לא קנו ממנו אלא מדו"ד ולא מג"י ש"ק וכאן הרי אמ' בסוף השטר וקנינו ממנה עכמ"ד ומפ"ל הנה שהקנין הבא באחרו' מתקן ומקנה ומגוף הכותלים קנו מידה וכו' עכ"ל ולא הבינותי שההר"י ז"ל תלה הדבר שאם הקדים הקנין אמרי' מדו"ד קנו מידו אבל אם הקדים דו"ד א"ל ואח"ך קנו מידו אמרי' מגי' ש"ק קנו מידו ובנוסח הכתוב בשאלה קנו ממני בקש"ם וכו' ונתתי לו דא"ק וכו' ואגבן נתתי לה רשות שתבנה ותכביד וכו' עכ"ל עין רואה שהקדים אמירת וקנו ממני תחי' ואח"ך הקנית לה דא"ק ואגבן הרשות וכשקדם הקנין אמרי' מהרשות קנו מידה ולא מגוף הכותלים ומאי דכתי' בסוף השט' וקנינו מידה היינו שמתחי' א"ל המקנה לקנות ממנו ואח"כ הם מודיעים שכן עשו וקנו ממנו א"כ לא חשי' הך וקנינו להיות באחרונה לתקן ולהקנות מגש"ק אלא תפוס לשון ראשון שהקדים הקנין לההקנאה ואמרינן דמדו"ד קנו מידו דוקא ונראה דשמיע ליה להרשב"א בדעת ההר"י דע"כ לא שאני לן בין הקדים אמירת וקנו ממני לאמירת דו"ד א"ל ע"ש זו דאמרי' מדו"ד קנו מיניה ולא מגש"ק אלא היכא דלא הדרי בהו וכת' וקנינו מיד פ' אבל אי אהדרו בהו וכת' הכי הו"ל הך קנין בתרייתא לתקן ולהקנות מגש"ק ות"ל דאין העדים צריכים לבאר שכך עשו כמו שהוזהרו דמילתא דפשי' היא חזקת שליח עושה שליחותו דאי לא עבוד הכי אמאי חתימי בשטר ולמיהביה לקונה דניירא בעלמא הוא אלא מדחתימי ביה ויהבי ליה ניהליה ש"מ דשט' מעלייא הוא ומהדרו וכת' וקנינו מיד פ' ש"מ לתקן ולהקנות לו מגש"ק. אמור מעתה דעת הרר"י בשט' שאין כתו' בו וקנינו מיד כ' בס"ו השט' אלא וקנו ממני בראש השט' שאני לן בין הקדים וקנו ממני ואח"ך מדו"ד לבין הקדים דו"ד ואח"ך וקנו ממני ובחזר לכתו' וקנינו מיד פ' וכו' בכל גוונא מהני ומגש"ק קנו מידו וא"כ שפיר קאמ' הרשב"א הרי אמ' בסו' השט' וקנינו מפ' עכמ"ד הנה שהקנין הכא באחרונה מתקן ומקנה וכו' עכ"ל ר"ל כיון דאהדריה לקנין אהני ליה למימ' מגש"ק קנו מידו אע"ג דברישא פתח וקנו ממני איברא דאכתי לא איפרוק דכ"פ ג"פ דף קס"א אמרי' וצריך שיחזור מעניינו של שטר מ"ט דאמ"ר עמרם לפי שאין למידין משי' אחרונה ופי' רשב"ם זהו שאנו כותבים בסו' השט' וקנינא מפ' וכו' אכמ"ד ומכ"ל וכו' דהיינו שחוזר וכופל הענין הכתו' למעלה והאי וצריך שיחזור פירש"י לה וצריך שלא יהיה כתו' למעלה וכו' אלא בדברים שאין אנו צריכין בהם וכו' כגון מעניינו ש"ש עכ"ל ולפ"ד הרב ז"ל דבהחזרת הקנין מתקן ומקנה מגש"ק א"כ מצינו דלמידין משי' אחרונה וכה"ג הק' התוס' שם דף קל"ו אמ"ד התם בכות' נכסיו לאח"מ דר"י ס' צריך שיכתו' מהיום ואם לא כת' ל"ק דאין שט' לאח"מ ור"י ס' א"ץ ואבעיא לן בשט' הקנאה מהו דאיכא למימ' ע"כ ל"ק ר"י דצריך לכתו' מהיום אלא בכות' לו שדי נתונה לך לאח"מ אבל בשט' הקנאה ע"י סודר אלים טפי ואפי' לר"י א"ץ לפ' מהיום ופשי' ר"ן דא"צ ור"פ ס' איכא דצריך ואיכא דל"ץ קנינא מיניה ואקנייה צריך אקנייה וקנינא מיניה א"ץ ר"ה בריה דר"י אמ' בין אקנייה וקנינא מיניה בין קנינא מיניה ואקנייה ל"ץ ובנהרדעא מתנו לה הכי ופירשב"ם אקנייה וכו' זהו שכות' בכל שט' שכתו' בו קנין ב' קניינים א' בתחילת השט' וכך א"ל הוו עלי עדים וקנו ממני וכת' וחת' והיינו אקנייה שהק' לעדים בק"ס לזכות למקבל מתנה וא' בסו' השט' וקנינא מן פ' לפ' בכל מ"ד ומפ"ל וכו' וכדאמ' בפ' ג"פ וצריך שיחזור מעניינו ש"ש בשי' האחרונה והילכך אם כת' בראש השט' אקנייה ובסיפא וקנינא מיניה והיינו יפוי כח דמשמ' שני קניינים הוא הקנה וגם אנו קנינו ממנו וקנין יתירה ייפוי כח לקנות מהיום אבל אם כת' בראש השטר וקנינא ובסו' אקנייה משמע קנין א' דפרושי קא מפרש וקנינא מיניה והאיך שהרי הקנה לנו כו"ך אני נותן לפ' עכ"ל ומסיק דא"ץ ופירשב"ם והכי קי"ל דאפי' לר"י ל"ץ לכתו' מהיום בשט' שיש בו קנין עכ"ל והק' התוס' דקי"ל אין למידין משי' אחרי' והא הכא למידין דא"ץ לכתו' מהיום עכ"ל הא גופא קשיא לשי' הרשב"א דבדכת' בסו' השט' וקנינו אהני להקנות מגש"ק א"כ למידין משי' אחרו' ועוד הוק' לענ"ד בדברי הרשב"א במש"ע שם וכן בכ"מ הקנין מחזק ומתקן ומכניס בכלל המתנה או הסלוק מה שלא היה כן במשמעו לולי הקנין ותדע שהרי שנינו בפי"ן הכות' נכסיו וכו' אלמא אע"ג דאי לא קנו מיניה לא הויה מתנה כלל לר"י וכו' כי קנו מיניה לחזוקי לההיא מתנה גלי אדעתיה דמחיים הקנה ליה עכ"ל דלפום מסקנא דהתם לש' אקנייה וקנינא מיניה לש' קנינא מיניה ואקנייה ל"ץ מהיום דאלימא מלתא דקנין וגלי דעתיה דמהיום מקנה ליה א"כ מנ"ל להרר"י לחלק בין וקנו ממני שדו"ד א"ל ע"ש זו לבין אין לי דו"ד מ"ש זו וקנו מידו אח"כ דהיינו כמו אקנייה וקנינא לקנינא ואקנייה ל"ץ למכתב מהיום ובדוכרן פתגמא דלית ביה קנין הוא דפליגי ר"י ר"י והרואה בדבריו ז"ל דמעיקרא פסיק ותני דבטענת דאין קרקע נקנה אג"ק אין טענתו טענה וכו' ועוד שהרי כתו' בסו' השט' וקנינו עכמ"ד ומפ"ל ואין לאחר קנין כלום וכו' אלמא אלים כח הקנין ומגש"ק קנו מידו וכו' ומיסתמיך ואזיל אהך דפ' חזקת ופ' הכות' והתם לש' לן בין הקנין בתחילה או בסו' השט' וע"ז כת' ומיהו קבלתי ממורי הרר"י וכו' דשאני ליה בה בהני ור"ל דלא כמו שעלה על דעתו מעיקרא דבכל גוונא מהני הקנין והדר מייתי מהך דפי"ן דהקנין מחזק הענין וכו' והתם מסקינן דלש' הכי ולש' הכי א"ץ מהיום וראיתי להרמ"ה בחי' לשם סי' קע"ח דטעמא טעים דבשט' הקנאה ע"י קנין ל"ץ מהיום משום כיון דקרקע נקנית בשט' שדי קנויה לך ודיו וטרח לקנות בקנין מלתא יתירתא היא ש"מ לאקנויי ליה גופא מהיום קאתי עכ"ל ולפ"ז איכא למימר דהרר"י לא אמרה למילתיה אלא בדו"ד א"ל ע"ש זו דלאו הקנאת קרקע קא מקנה ליה אלא סילוק בעלמא הוא דמסלק נפשיה מאותה שדה וכהך דפ' חזקת ופ' הכותב ובכה"ג לא מצי למעבד באנפא אחרינא למכתב ליה שדי מכורה או נתונה לך ולא תיסגי ליה בלא קנין א"כ ליכא מלתא יתירתא דשמ' ליפות כחו ומגש"ק קנו מידו אהא שדי תנאיה בקדימת הקנין לדו"ד ולא בקדימת דו"ד ואח"כ הקנין משא"כ בהך דהכות' נכסיו דא"צ שט' הקנאה אלא שדי מכורה או נתונה אמרינן מלתא יתירתא ליפות כחו ומהיום הקנה לו כמדובר: שוב ראיתי למרן בב"י סי' קצ"ה ס"ך שהעתיק לתשו' סי' אלף