משכנות הרועים רפח

קודם לנדרו ואפי' נדר קודם שביעית אבל רבנן דר' יוסי דס"ל דאפילו בהפקירא דידיה הפקר וכבר קדמו נדריה שפיר מצי זכי ביה מודר א"כ ה"ה והטעם בנודר הנאה במותו דחייל נדריה ולא יירשנו ושלא כדעת שני גדולי הדור הרב"ח והש"ך כנלע"ד הקצרה ובין אמר בחיי ובמותי ובין אמר במותי גרידא לא יירשנו ואפקעינהו לנכסיה מניה

ואכתי פש גבן לברורי הא דתנן התם בהגוזל בסיפא דמתניתין ויתן לבניו או לאחיו ואם אין לו לוה וב"ח באין ונפרעין ע"ש ופי' בניו או אחיו אפליגו בה רבוותא ודעת התוס' והרמב"ם בפ"ה מה' נדרים והרשב"א הובא במקו' לשם דבניו של בן המודר ואחיו בני המדיר ומרן בש"ע שם סי' רכ"ג פסק כדברי הרמב"ם ז"ל זה הבן האסור בירושת אביו אם נתן ירושת אביו לאחיו ולבניו ה"ז מותר ומרן בב"י סי' רי"ו כתב דבבניו ואחיו אפי' שיתנם להם ממש מותר כיון שהודיעם שממון זה אסור לו מפני כך נותן להם והן ג"כ בניו ואחיו שיש להם שייכות בממון זה הילכך אין לו עליהם טובת הנאה ושרי ע"ש ועיין בהרב ש"ך סי' רכ"ג סק"ד ומסופקני אם המודר בניו קטנים אי מצי לזכות להם ע"י אחר להודיעם שזה הממון אסור לו כיון דהנהו לאו בני ידיעה נינהו

(יד) יתומים אם היתומים היו קטנים אע"פ שעברו הרבה שנים גובין בשטר זה הרב מוהרשד"ם חח"מ סי' שס"ז ומוהר"י אדרבי סי' ק"ט כנ"הג ח"המ מה"ק סימן ס"א בהג"הט אות י"ד . ועיין בהרשב"ץ ח"א סימן ב"ן

(טו) יתומים מלתא דלא שכיחא לא טענינן ליורשים כך הסכמת הש"ע סי' ק"ח וסי' ר"ץ ובכמה דוכתי וכן דעת הרשב"ץ ז"ל בח"א סי' ב"ן יעוש"ב ובשו"ת משאת משה ח"ג סימן י"ז

(יו) יתומים הלכה רווחת דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים כלל כמ"ש בסי' ק"י ועיין בחי' הרמ"ה ז"ל בפ' י"ן סי' קצ"ו כמה פרטי דינים ע"ש ומנהג עיר ארג'יל יע"א לגבות מיתומים קטנים וה' מוהר"י עייאש זיע"א בס' בית יהודה סימן י"א החזיק בראיות דיכולין לקיים מנהג זה והגם שיש לעמוד על ראיותיו ז"ל מ"מ מה נענה בתריה דטרח ודחיק ומוקי לאשר מנהג ב"ד יפה ע"ע

(יז) יתומים מי שקנה סחורה וכתב בפנקסו ופרע מקצת והלך לו למד"ה וחלה לשם ואמר עם א' כסתה כלימה פני שלא פרעתי לפ' תשלום חובו ונלב"ע אין זה כדאי להוציא מן היתומי' מוהריט"ץ סימן טו"ב וע"ע שם אי עדיף אומדנא מעד . א' או עדות המחייבתו שבועה עדיפא ע"ש

(חי) יתומים. קי"ל דאין מקבלין עדות אפילו בפני יתומי' קטנים דהוי כשלא בפני בע"ד כמ"ש בטוש"ע סי' כ"ח וסימן ק"י ולענין קיום שטרות אם מקיימין לפני יתומים קטנים נתבאר שם ועיין בס' הרב כרם שלמה ח"המ סי' י"ט ומנהגינו פה מתא לקיים השטרות בפני יתומים קטנים

(יט) יתומים קי"ל אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים עד שיגדלו כמ"ש בטוש"ע סי' ק"י ותרי טעמי איכא במלתא חדא דחיישינן להתפסת צררי ועוד ועוד דילמא אית לאבוהון תברא א"כ אף במקום שאין לחוש לצררי הא איכא טעמא אחרינא ועיין בתשו' מרן הנ"מ הנק' אבקת רוכל סי' קל"ה ע"ש

(כ) יתומים שאלה מעשה ברוכל א' דרכו של איש לחזר על בתי נכרים אשר לפנים מן החומה ולעתותי ערב שב אל ביתו ויקר מקרהו יום ה' אך יצא יצא הלך לדרכו כפעם בפעם ובין הערבים ראה אותו יהודי א' במבואות הנכרים ולעת ערב איחרו פעמיו ולא שב אל ביתו ולא הכיר את מקומו וקול הקריה הומה לא ידעו מה היה לו אדהכי והכי עמד ראובן בכח השררה יר"ה וסגר דלתי ביתו באמרו כי חייב לו סך מה ויהי בבקר והביא שר ושופט העיר והוציא את כל אשר ימצא לו והניחם ביד שליש ע"י סופרי עש"ג במדה ובמשקל ועוד ידו נטויה לקחת את כל אשר יאמר כי הוא זה שלי ע"י סימנים ע"י עש"ג ואז עמדו קרובי הרוכל ההוא לקבול בב"ד יצ"ו נגד ראובן באמרם אליו שכל מה שלקח הוא אשר לא כדת ויהי כמשיב באמת שהרוכל חייב לי דמי המטלטלין אשר תפסתי כמו שהוא מבואר בפנקסי וגם יש לי עדים הסרסור וא' ממשרתי הבית שהוא חייב לי ועדיין לא הגיע זמן הפירעון ועדיין הדבר שקול וביום ב' שלח שוטר א' לשר העיר יצ"ו לאמר כבר נמצא היהודי ההרוג אשר אתם מבקשי' ואז עמד שר העיר נר"ו ושלח מיחידי סגולה לקחתו ומצאו אותו מחותך לשמונה חלקים והראש אך למחסור ואולם קרוביו הכירוהו ע"י סימנים ואף את כליו וקברוהו הן עתה יורה המורה ושכמ"ה יען כי נמצא לרוכל הזה ב' בנות קטנות כדת מה לעשו'

תשובה אם באנו להטפל בשריותא דהאי אתתא הלא כל האר'ש אר'ש רחבת ידים כיד ה' הטובה עלינו בס"ד ולא על דבר זה באנו בשאלה אמנם את זו אגיד מ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' נחלות ופסקו מרן ז"ל בח"מ סי' רפ"ד וז"ל מי שטבע או שנהרג ולא הכירו פניו אבל היו סי' מובהקים בגופו וכו' יורדים לנחלה וכו' עכ"ל והכא בנ"ד כבר נתקבל העדות הסי' שהיו לו וכמ"ש אצלי בפסק שכתבתי בשריותא ולהתירה מכבלי העיגון הלא הוא כמוס עמדי בס"ד ואע"ג דלאו סי' מובהקים מ"מ גרועים מיהא לא הוו והו"ל סי' אמצעיים דלענין להשיא את אשתו לא חשיבי הא מיהא לענין ממון מהנו ומעלו וכמ"ש הכ"מ והסמ"ע וה' כנ"הג ז"ל והוא פשוט ביותר וא"כ כיון שהבנות יורדות לנחלה וקמו להו נכסים בחזקתייהו מאן חשיב מאן ספין לאפוקי ממונא מיתומים קטני' ואע"ג דקא טעין דאית ליה סהדי ואכתי לא מטא זמניה מ"מ הלכה רווחת שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וקטן כמי שאינו בעולם דמי כמ"ש בסי' כ"ח וסי' ק"י יעו"ש

איברא כד דייקנא אשכחנא תברא למאי דכתיבנ' דעכ"ל דלא כתבו באם היו לו סימנים בגופו שיורדין לנחלה אלא לכשיעידו על הסי' עדים כשרים להורדת נחלה אבל בעדות קרובים לא מהנו להורדת נחלה נהי דמהנו לנשואי אשה מ"מ בשאר עדות לא מהנו וכן אתה מוצא דע"א מהני להתיר את האשה ואעפ"כ להורדת נחלה לא מהני כדאיתא בכתו' דק"ז מיהו חזי' דהאי מלתא באשלי רברבי תליא הריב"ש ז"ל בסי' שנ"ה הו'רה גבר דע"א לא מהני להורדת נחלה מיהו הרשב"ץ בח"א מסי' ע"ג עד סי' פ"ג האריך בראיות להוריד בצירוף האומר ואע"ג דה' כנ"הג בסי' רפ"ד כתב בשם רבו ז"ל העד העיד על דברי הריב"ש שהם סולת נקיה נראה כיון דבימיו לא נראית תורת הרשב"ץ כתב כן ואין לנו עסק ביני אריוותא וכן גמל"ת וא"כ חזר הדין כיון דלא נחתי לירושה אכתי לא