משכנות הרועים רפו

תליא ותל שהכל פונין לו סוגייא בדוכתה בפ' נערה דף מ"ז ת"ר כתב' לה פירות וכסות וכלים. שיבאו עמה מבית אביה לבית בעלה מתה לא זכה הבעל בדברים הללו משום ר"ן אמרו זכה הבעל ופירש"י כתב לה פסק לה האב בנדונייתה שתכנס לבעלה מטלטלי כגון פירות תלושים כסות וכלים. וכתבם לה מן האירוסין ומתה באירוסין לא זכה הבעל דעת עליון דלא פליגי רבנן ור"ן אלא במתה ועודה ארוסה דאכתי לא אחתנון אהדדי אבל בנשואה כ"ע מודו דזכה הבעל אע"ג דאכתי לא מטו לידיה ור"ן סבר דאפי' בארוסה כיון דכתבן עליו הבעל בכתובה כמ"ש הוו ליה כמאן דמטו לידיה ובעי תלמודא למימר דפלוגתא דרבנן ור"ן תליא בפלוגתא דרבנן וראב"ע דפליגי בכתב לה יתר על תקנת חכמים מנה וק"ק ונתארמלה דרבנן ס"ל בין מן הנשואין בין האירוסין גובה את הכל וראב"ע סבר דמן האירוסין אין לה אלא תקנת חכמים שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ורבנן דר"ן כרבנן דראב"ע ודחי דר"ן נמי מצי סבר כראב"ע ושני ליה מדידיה לדידה או מדידה לדידיה דמדידה לדידיה ראב"ע נמי מודה דמשום חתוני הוא והא אחתניה להו אבל מדידיה לדידה אומדן מלתא הוא דלא כתב לה אלא משום חיבת נישואין ולא אאחתוני גרידא זהו דעת רש"י בפירוש השמועה וכתבו התוס' דלמאי דמוקי בקונטריס הך ברייתא מן האירוסין הא דקתני לקמן הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל וכו' מתה אביה יורשה אתיא כרבנן ומיהו בנישואין כ"ע מודו והק' על שיטה זו מה שהקשו ודעת ר"ת דאפי' בנישואין פליגי והלכה כרבנן דר"ן דלא זכה הבעל דאתו כראב"ע דאפסיקא הלכתא כוותיה בפרק אע"פי ודקאמר ע"כ לא קאמר וכו' דחייה בעלמא הוא עש"ב וה' בעל המאור הביא דעת ר"ת וכתב שהוא פירוש נכון ורש"י פירשה כשמתה ועודה ארוסה ואין הדברים נראין כן והרי"ף ז"ל השמיטה ולא כתבה בהלכות ע"ש ולפ"ד ז"ל אין הכרע בדעת הרי"ף ז"ל אי ס"ל כדעת רש"י או כדעת ר"ת והרמב"ן ז"ל במלחמות כתב ע"ז שמדברי רבינו נלמוד שהוא מפרשה כדברי רש"י כשמתה מן האירוסין והיינו כת"ק ולפיכך לא הוצרך לכותבה שהרי כ' ברייתא דתני לקמן אע"פי שכתובה בבית בעלה מתה אביה יורשה וכו' הרי כתבה רבינו מפורשת להאי דת"ק דר"ן ועוד שפסק הלכה כראב"ע והאי נמי בהך שייכא כיון דמן האירוסין מתה ועתה אכתוב לך כמה מעלות טובות יש לפירש"י ורבי' אלפאסי ז"ל על פי' רבינו יעקב וכו' וכך דעת הגאונים עכ"ל והשיב תשו' שלימה על כל מה שהק' ר"ת לפירש"י עש"ב וכן מצאתי להרשב"א שם בחי' שנתחוורו אצלו פירש"י ז"ל והצילו מכל הטענות שטען עליו ר"ת ע"ש גם הר"ן בפירוש ההלכות כתב לה"ט שהשמיט הרי"ף ושדברי רש"י נראין עיקר וכן בקדש חזיתיה להריטב"א הובא במקו' שם שהרבה להאריך להשיב ע"כ השגות שהשיג ר"ת על רש"י ויחס דעת הרי"ף לדעת רש"י ממה שהביא הך ברייתא ולא הביא מזה המחלוקת דרבנן ור"ן וסיים וכתב וכיון דאפריקו להו קושי' דר"ת נקטי' כפי' רש"י וכלהו רבוותא דריהטא דשמעתא הכי רהטא דמדמינן לה לפלוג' דרבנן וראב"ע ותו לא מידי וכת' עוד במקובצת שם בשם גיליון התוס' בסגנון הלזה ע"ש: נמצאת אומר שהרמב"ן והרשב"א והר"ן והריטב"א וגליון תוס' הניתנים למעלה יעידון יגידון שדברי רש"י שרירין וקיימים וגם היא מיוחסת להרי"ף ושכן ד' הגאונים וכלהו רבוותא כמ"ש הרמב"ן והריטב"א והג"א הוסיף בה דעת ראבי"ה ור"י הלבן ע"ש והרמב"ם בשי' רבו הרי"ף אמרה והעתיק הך בריי' בריש פכ"ב מה' אישות דמינה שמיע' להו לרבוותא דס"ל כדעת רש"י כמדובר ודעת הרא"ש לדעת הטור דס"ל כר"ת מיהו בקיצור פיסקי הרא"ש שם סי' ט' לא משמע הכי ומרן הב"י כתב דמשמע ליה לרבינו כיון דכתב כן מסתמא הוא מסכים לפיר"ת ולי אין משם ראיה שיהיה סבור כן דא"כ לא הוה שתיק למימר וכדבר ר"ת מסתבר עכ"ל ואחר אשר הרא"ש נמשך אחר לשון הרי"ף שהביא הך ברייתא דמינה שמיעא להו לרבוותא דמה"ט לא חש להביא פלוגתא דרבנן ור"ן איכא למשמע מינה דס"ל כדעת רש"י ואעפ"י שהעתיק דברי ר"ת איכא למימר דלאו להלכה קבען ואנן בדידן דגרירי בתריה דמרן ומשלחן גבוה קא זכי' הא קחזינן דבסי' נ"ז העתיק לשון הרמב"ם דפכ"ב מהלכות אישות דמניה שמיע ליה להטור דהרמב"ם שלא כדעת ר"ת אלא אע"פ שלא באה לידו הירושה נמשך אחר דעתו ז"ל דהרא"ש נמי ס"ל כהרי"ף והרמב"ם וא"נ דעת הרא"ש כדשמיע ליה להטור פשו להו תרי מגו תלת הרמב"ם והרי"ף ומה גם העדאת הרמב"ן שכן דעת הגאונים והעדאת הריטב"א דהכי ס"ל כלהו רבוותא והרמב"ן קלסה ותלה לה כיפי וכמה מעלות טובות וכדכתיבנא ומור"ם כ'שם דיש חולקי' משם הטור בשם ר"ת ואנו אין לנו אלא דעת מרן בשלחנו הטהור והרב מוהר"י עייאש במנהגים דף קי"ב ע"ד סי' ס"ג ובס' בני יהודה סי' נ"ב העד העיד בנו האיש אדוני הארץ שכך עשה מעשה רבו מוהר"ש צרור ז"ל ושכן דעת ב"ד שאחריו חריו והאדם יראה לעינים דברים כהוייתן טעמן ונימוקם ולעמוד על הדברים בשרשם בצביונן וקומתם ומי ומי שחותמו אמת יעמידנו על דבר אמת ולהיות מודים על האמת הלא כ"ד החותם בס' הוא ישלח מלאכו בשנת הטו"ב והיש"ר לפ"ק ושלום על דייני ישראל על ישראל ועל רבנן כי"ר

(יג) ירושה טופס שטר ודי"ן עמד בפנינו אנו ח"מ החו"ן ה"ר יעקב יצ"ו בכ"ר החו"ן ה"ר דוד עוזיאל נ"ע ואמ"ל הוו עלי עדים כשרים ונאמנים איך שאני מדיר הנאה מנכסי לבני ה"ר דוד יצ"ו מכל מה שאניח אחרי תחת כיפת הרקיע באופן שלא יזכה בני מעזבוני ממה שאניח תחת כיפת המרום הן כסף ושוה כסף מקרקעי ומטלטלי כי אם דוקא בסך חמשה גרושוש לזכות בהם בתורת ירושה וזולת זה אין לו לבני אחרי לזכות בעזבוני שום זכיה אפילו שו"פ כלל ועיקר ואם באולי יעמוד ה"ר בני דוד הנז' ויחרחר ריב ומדון נגד שאר ירתאי בתראי לתבוע מהם איזה תביעה וטענה בעולם הוא או ב"ך הרי הם מעכשו כל דבריהם וטענותיהם בטלים ומבוטלים לא שרירין ולא קיימין והרי הם כאבני תהו על אדני בהו דלית בהון שום ממשא כלל והכל דלא וכו' ודלא וכו' אלא וכו' כתי' חז"ל ומ"ש בעא"מ לחדש סיון המקודש שנת התקס"ה ליצירה והכל שו"ב וקיים ע"כ הטופס הנז' והעדים דחתימי עדים תרי סופרי מתא יצחק הכהן ס"ט הצעיר שלמה הכהן ס"ט ע"כ כל הטופס בחותמיו עמד השואל ושאל אי האי שטרא שטרא מעליא הוא ופקע מניה אחסנתא דאבוהי או לא ויבא שכמ"ה

זאת אשיב תא שמע הא דתנן בפ"ט דב"ק דף ק"ח האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי מת יירשנו בחיי ובמותי מת לא יירשנו וכו' דכי אמר סתמא אע"ג דכל כמה דהוה חי המדיר חייל נדריה ואיתסר הא מיהא