משכנות הרועים רפד

ואיכא למימר דלא פסיקא ליה למרן דיהיה לשון מתנה אלא לגבי ש"מ דכי איתשיל מרן בשכ"מ הוא דאיתשיל אלא דאין לשונו מוכח הכי וכדכתי' וע"ע במוהרח"ש שם שכתב דלשון יהיה מתנה משמע ע"ש וכ"כ הרב מוהריק"ש בפשי' בהגהותיו סי' רנ"ג וע"ע לה' פרי עץ חיים סי' מ"א והכנ"הג סי' רל"ב אות ל' בהגהב"י

(ד) יורשים קי"ל דאין מוציאין ממון מנכסי יתומים אלא בראיה ברורה כמ"ש בסי' ק"י ע"ש ובכמה דוכתי ואם מוציאין מחזקתן בס"ס דבר זה נפתח בגדולים חבל נביאים וציינתים במע' : אות ס' סי' י"ב ע"ש

(ה) יורש אם האלמנה או הב"ח רוצים לקבל הקרקע או המטלטלים בשומא ששמו להם אע"פ שלא הספיקו לפירעון החוב או הכתובה היורשים מצו לסלקם במעות ושאר עזבון מורישם להם לבדם ולית מאן דימחא בידייהו שו"ת הרשב"ץ ח"א סי' יו"ד וח"ב סי' קנ"א ע"ע עוד מי הנקרא מוחזק דפסק דהיורשים הם המוחזקים ועיין בטור א"הע סי' ק"ב ועיין עוד בכנ"הג ח"מ סי' ק"ב בהגהב"י אות ז' ובה' בית דוד חא"ה סי' ס"ז וע"ע בשו"ת ה' כרם שלמה ז"ל בח"המ סי' ך' ע"ש

(ו) יורש. אף על גב דקי"ל הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר ואם השטר נמצא בטל בטלה החזקה כמ"ש בש"ע סי' קמ"ז ס"ד היינו דוקא במחזיק עצמו אבל לא ביורש ונידון בחזקה ועיין בשו"ת פרח מט"א בח"א סי' ע"ג שנשאל על יורש ראובן שהיה מוחזק בה כמה שנים וערערו עליו יורשי לוי שאשת לוי מכרה לשמעון וראובן קנה משמעון אחיו וא"ל אחוי לי שטרא דגבתה אשת לוי קרקע זו בכתובתה והוציא יורש ראובן כל כחותיו בב"ד ולא נמצא אתו וזיכהו ה' ז"ל ע"ש

(ז) ירושה. המעביר נחלתו מבנו ולשון המועיל ולשון שאינו מועיל ה"ה בשו"ת מוהריט"ץ ז"ל סי' צ"ב ע"ש

(ח) ירושה מי שנשא אשה ולא בא עליה כדרך כל הארץ אם מחמת עצמה או שאין גבורת אנשים ומתה אין הבעל יורשה מוהר"ש גאון ז"ל בתשו' בס' משפטים ישרים סי' ל"ז ע"ש

נט ירושה. מי ששדך בתו ונדר לה בנדונייתה כו"ך ונלב"ע והניח אחריו בת נשואה וטוענת שתחלוק עמה בכל אשר ימצא והמשודכת טוענת שתטול תחלה מה שנדר לה אביה דהו"ל כמחייב עצמו בחוב דעלמא ואח"כ יחלוקו הדין עם הנשואה ועיין במוהרש"ח ז"ל בספר משפטים ישרים סימן מ' ומתבאר שם מפני שלא נטל קנין להתחייב במה שנדר אבל אם קבל בק"ס זכתה הבת ועיין במוהרי"ק ז"ל בתשו' סי' א' אמנם מוהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ג"ן לא כתב כן וצריך להתיישב בדבד וכבר ראיתי לה' החבי"ב ז"ל בח' א"הע סי' כ"א בהג"הט אות א' ובח"מ סימן רפ"ו שעמד בזה על כל הדעות באריכות ע"ש

(י) ירושה ראובן עלה האיש מעירו לשכון כבוד בארצנו צבי היא לכל הארצות תובב"א והעלה בנו עמו ונפטר ראובן תוככי ירושלים ת"ו וחילי"ש וכפי תקנת בני א"י ת"ו בני ח"ל אין להם חלק ונחלה בנכסי מורישם שמת על אדמת הקודש ובני א"י ת"ו נתנו חלק המגיע לאותו הבן הנמצא שם עם אביו בא"י ת"ו וכשחזר הבן לארץ מולדתו תבעו ממני חלקם שאלו מאשר בא לידו מנכסי מורישו והבן משיב מה אפסדית להו דאי לא הוינא התם לא הוו יהבי לי מידי בני א"י ת"ו דנכסי ח"ל לבני א"י ת"ו עפ"י תקנת הקדמונים נו"ן זיע"א כהפקירא דמו ואנא מהפקרא קא זבינא ועדין לא נתברר הדין להיכן הדעת נוטה יען כי א' מהוורשים גבר עמית בתורה ידיו רב לו נר"ו וכעת נראה בעליל ס' שמחת יהודה ז"ל וראיתי לו בסי' נ"ח שנשאל בזה מהרב המופלא מוהר"ח מודעי ז"ל והשיב דהדין עם הבן וזכה בחלקו זכייה גמורה ואין עוד מלבדו ע"ש

(יא) ירושת הבעל לאשתו מומרת. שלחו מתם על דין עסק ראובן שהיה לו קרקע חצי חצר א' ונלב"ע וחל"ש והניח אחריו אלמנתו ובת א' ושאר עזבונו ועמדה האלמנה וקנתה הקרקע חצי חצר האחר ונשאת הבת ואח"ז יצאה מהכלל רח"ל והאלמנה הנז' נלב"ע וחל"ש ואין עדים בדבר שנשבעה שבועת האלמנה והפת אשר לה הירושה מכח אביה או מכח אמה כבר יצאה מהכלל ולאו בת ירושה היא וקרובי הבעל אומרים להם משפט הירושה כיון שלא נשבעה על כתובתה ויורשי האלמנה אומרים כיון שנכתב שטר המקנה בשמה זכתה בקרקע ההוא ואחיה יורשה ובעל המומרת אומר אע"פ שאין אשתו בת ירושה איהו קאי בחריקה ויורש זכותה עמד השואל ושאל דבר מי יקום עפ"י התורה יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב על אחרון ראשון ארישא קאי מ"ש הב"י א"הע סי' צ' וז"ל מ"כ שהשיב אבי העזרי שהבעל יורש את אשתו המומרת עכ"ל והדברים סתומי' אם ר"ל אפי' נבעלה לגוי שאסורה לבעל אפי"ה ירית לה אע"ג דלאו בת חזרה היא או"ד כשלא נבעלה דוקא דמצי שפיר מהדר לה אמטו להכי שפיר ירית לה אבל כשנבעלה שאסור' לבעל ותו לא קיימא לחזרה איכא למי' דלאו אשתו קרינן בה ולא ירית לה או"ד סבר לה מר כדעת ר"ח דביאת נכרי אינה אוסרת האשה על בעלה מידי דהוה אביאת בהמה כמ"ש התוס' בפ' בן סורר ומורה דע"ד בד"ה והא אסתר וכו' ע"ש וכיון שכן ל"ש לן בין נבעלה לגוי ללא נבעלה בכל גוונא בעל ירית לה כיון דאי הדרא בה לדת יהודית שפיר מצי לאהדורי ולפ"ז נמי דלדעת התוס' דפליגי שם על ר"ת וס"ל דביאת גוי אוסרת ממילא מומרת שנבעלה לגוי און הבעל יורשה איברא דמ"ש הט"ז שם משם הרמב"ם וז"ל הנושא אשה שהיא אסורה לו הואיל ויש לו בה קידושין אם מתה תחתיו יורשה עכ"ל ופי' הטור כגון איסורי לאוין ע"ש אלמא אע"ג דבאיסורא קיימא מכי נשאת לו אעפ"כ אם מתה תחתיו יורשה וכ"ש מומרת דמעיקרא בהיתר אתת לידיה אלא שהיא קלקלה מעשיה ונאסרה עליו כשנבעלה שפיר ירית לה שוב מצאתי להב"י סי' רפ"ג שהביא משם ה' צדוק כהן הובא במרדכי בפ"ק דקידושין דמומר אינו יורש את אביו ולראבי"ה נראה דכמו שמוריש לבניו ה"נ מוריש את אביו ונראה דלראבי"ה אפי' לדברי הגאון נראה דהאב יורש את בנו המומר דאמאי קנסינן לאב וכן בעל יורש את אשתו מומרת אפי' מת מורישה לאחר שהמירה דתה זכה הבעל בירושתה וכן פסק ראבי"ה הלכה למעשה וכתב מרן ע"ז בפ"ד ויש לתמוה דהא כיון דהמירה דתה פקע מינה דין אישות שהרי אסור לשהות עמה ואיך יירשנה ואפשר כיון שאם תחזור לדת האמת ויתברר שלא נבעלת לאחר ברצון מותר להחזירה ולא פקע מינה דין אישות עכ"ל ולא ידעתי מה יענה