משכנות הרועים רפג

הקטן ותעבור המצוה נראה מדבריו דלא חיישינן למיתה אלא כשהוא לזמן מרובה אבל לזמן מועט לא הרב בית יעקב סי' קמ"ב דק"ד ע"ד תמ'ה תמ'ה יקרא מהא דתניא האומר לאשתו ה"ז גטיך שעה אחת קודם מיתתי אס' לאכול בתרומה מיד ומדאמרינן בריש נדרים האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר מההיא שעתא הוי נזיר מידי דהוה האומר לאשתו ה"ז גטך שעה א' קודם מיתתי וכו' ע"ש והא ודאי פשיטא דאינו עובר מדאורייתא. דלא קבל נזירות עליו עדין אלא דאיתיה באיסור בל תאחר היכא דעברו עליו ג' רגלים וכ"כ הרשב"א בחידו' לשם וכן בקדש חזיתי לה' המאירי בחי' לנדרים בס' בית הבחירה לשם ע"ש אלא שמלשון הרמב"ם בפ"א מח' נזירות ה"ז נזיר מיד ואם איחר נזירותו עובר בבל תאחר ואין לוקין על לאו זה עכ"ל לא משמע הכי מ"מ מ"ש ה"ז נזיר מיד לאו למימרא דאסור בחרצן ושאר חיובי נזיר אלא לומר דחייב לקבל הנזירות עליו מיד ועיין בס' הרב המאירי והרא"ש שם וכתב הרא"ש דאפי' למ"ד שמא ימות לא חיישינן הכא דלזמן מרובה דלהוי נזירות חיישינן ע"ש וכ"כ ה' המאירי דהכא ממשיך זמן רב דימי נזירות ע"ש

אפס כי עז מ"ש עוד הרב ועיין ביבמות פרק ד' אחין בסוגיא דילמא אדמייבם חד מיית אידך וע"ש בתוס' עכ"ל דאדרבא מהך סוגיא דקאמר למיתה דתרי לא חיישינן ע"ש בתוס' וע"ע לה' מוהר"ץ אשכנזי סימן מ"א דף ך' ע"א מ"ש בזה ומה שהקשה עוד ה' בית יעקב מהא דאמרינן שלא יאמר לה' קרבן ופי' המפ' דשמא ימות קודם שיסיים דבריו ונמצא מוציא ש"ש לבטלה וכו' ע"ע כבר בא חכם הרז'ים מוהרח"א ז"ל בס' פתח עינים בחי' ליומא ובס' מדבר קדמות בתחלת פ' בראשית והטיח דברים כלפי פי' זה והוכיח מרבני ישראל דהטעם שמא יחזור בו ע"ש ומעובדא דר"פ כן יאיר שהביא הרב בית יעקב אהמ"ר אין ראיה כלל גם מפ' הזרוע דק"ל לק"מ דהתם מי יימר דאתי כהן חבר אבל הכא זמן ממילא אתי וע"ע לה' שע"ה בפ"ד מה' סוכה דין י"ו מה שעמד בסוגייא דמיתה שכיחא ע"ש מכל מאי דאמרן נתברר לדינא דלזמן מועט לא חיישינן למיתה כמ"ש התוס' ולהמשך ל' יום חשיב זמן מרובה וחיישי' למיתה כי הך דנזירות והיכא דהוו תרי אע"ג דממשיך זמן יותר משלשים יום לא חיישינן אבל למד"ה דהויא דומיא דקטן עד שיגדיל אה"נ דחיישינן ולא משהינן המצוה אע"ג דאידך חליצת גדול עדיפא

והרב פנים מאירות שם הק' עוד מהא דאמרי' בפ' הישן דכ"ה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה שהעוסק בקבורת המוטלים עליו ומטמא להם היא מצוה קלה אעפ"י שע"י טומאה מתבטל ממצוה חמורה דהקרבת ק"פ כמו שמבואר שם ובפירש"י שם ולע"ד לא שמה מתיא דהתם ב' מצות לפניו ואי עביד להך תו לא מצי עביד לאידך אמטו להכי שפיר אמרי' דיעשה הקלה הבאה לפניו וממילא תדחה אידך אע"פ שהיא חמורה אבל ביש לפניו מצוה א' ומשהה לעשותה מן המובחר אה"נ דמשהינן כל היכא דליכא למיחש שמא תעבו' המצוה. איברא בהא דאבעייא לן בפ' התכלת מוספין דהאידנא ומוספין דלמחר הי מנייהו עדיף אמאי לא פשיט מהך דהעוסק במצוה קלה פטור ממצוה | חמורה אם לא שנא' דמצות הקרבת הקרבן מצוה א' היא מוסף או תמיד ולהכי מבע"ל אי אמרי' תדיר עדיף משהינן ליה למחר וכדכתי'. שו"ר לה' צמח צדיק סימן קכ"ז שהביא דברי הת"הד הללו ופלפל בחכמה ובמקצת נתכונתי לדעתו ת"ל וה' עבודת הגרשוני סי' י"ב העתיק כל תשו' וחלק עליו וס"ל דמשהינן לקיים מצות חליצה בגדול ע"ש והרב נאמן שמואל סי' ס"ד האריך בזה ומ"מ בנ"ד שהאח הגדול יושב בארץ מולדתו בזה לא נחלק אדם מעולם שצריכה היבמה לילך אחריו ודברי הרב צ"צ וה' פנים מאירות וה' נאמן שמואל כשאין יבם יושב בעירו וס' פני יהושע שהזכיר הרב יד אהרן לא ראיתיו עד הנה וכיון דאיכא אח. גדול ואין לו בנים דקרוב הדבר לייבם ומצות יבום קודמת וא"נ אינו מייבם הא מיהא הא מקיים מצות חליצה בגדול אכתי עלי דידה רמיא לילך אחריו ול"מ מהכא להתם דאינו אלא מהלך ט"ו ימים אלא אפילו רחוק הרבה כמ"ש התייר הגדול מהר"י אבן מיגאס ז"ל בתשו' סי' מ"ה ואין לנו לכוף לקטן לחלוץ ודחינן ספק הקרוב לודאי מצות יבום ומצות חליצה בגדול משום טרחא דידה וכבר נתבאר דבכ"הג לא חשיב שהוי מצוה ובדוק ובחון בתשו' הרבנים הניתנים למעלה דכלהו מיירי שהיבם אינו יושב בארץ מולדתו והכי נמי מיירי מתני' דתלה בגדול עד שיבא כדכתי' והנלע"ד כתבתי אם יסכימו אחי וריעי הי"ו

(ב) יגבה שטר מתנה שכתוב בו שראובן יגבה לאחר פטירתו כו"ך אי האי לישנא מהני או לא והנה בכל הלשונות שהביא הטוש"ע סימן רנ"ג לא הוזכר לשון יגבה אלא דנראה דהוי כלשון יטול ובאומר יטול פליגי בה רבוותא דאיכא מ"ד דהא דמהני היינו דוקא בש"מ שאין דעתו מיושבת עליו אבל בבריא לא מהני ואיכא מ"ד אפי' בבריא מהני ע"ש ואנן בדידן נקטינן כלשון י"א בתרא שפוסק מרן בש"ע ז"ל הן היום השמש יצא על הארץ נראה בעליל תשו' הרשב"א ז"ל ח"ד וראיתי לו בריש סי' רי"ד שעמד בשטר מתנת בריא שכתוב בו יגבו הקהל נר"ו וקיים המתנה עש"ב

(ג) יהיה. ש"מ שצוה יהיה לראובן מנה מנכסי אי האי לישנא מהני או לא דע שהש"ך ז"ל בריש סי' ס"ו סק"ב הביא לשון הריטב"א ז"ל שכתב וז"ל בתוך דבריו הילכך האומר שטר וכו' וכ"ש יהיה לעניים זכו לגמרי וכו' עכ"ל אע"ג דלאו להאי מלתא איתשיל מ"מ לישנא דרבוותא דייק טפי ועיין בכ"הג סי' רמ"ג אות ס"ו בהגהב"י וסי' רמ"ח אות ד' וסי' רנ"ג אות כ"ח בהגהב"י והש"ך ריש סי' ר"ן ומרן בש"ע סי' רנ"ג כתב אהך לישנא דה"ד בש"מ מהנו ולא בבריא דקי"ל כי"א בתרא אלא שמתוך דברי הכנ"הג רצה לומר דיהיו כמו הנחה ע"ש ובהנחה פסק מרן דהוי לשון מתנה ועיין לעיל במערכת אות ה"א סי' מ"ז מה שציינתי שם וע"ע במוהרח"ש ח"א סוף סי' ב' שכ' יהיו לפ' וכו' ע"ש ויש לעורר עליו דבלישנא שכותב ליתא אלא וכו' ע"ש ועיין בתשו' הרב מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' ה' דפשיטא ליה דלשון יהיה לשין מתנה הוא ומסייע למלתיה מקרא וגמרא ע"ע ומדברי מרן שבס' אבקת רוכל סי' מ' שכתב דלשון יהיה לשון מתנה וכו' נראה דפשיטא ליה אפי' בבריא מהני ועדיף מיטול דאיכא למ"ד דוקא בש"מ דהיא קולא לגביה כמ"ש בסי' רנ"ג ע"ש וה' המסכים ע"ד מרן ז"ל כתב ברוך הנותן ריח טוב בפירוש המלות וכנים דבריו וכו' משמע דמטבע הלשון כך יורה יורה אמנם ממ"ש להביא ראיה מדלא קא מבעי תלמודא אלא ביהיה וכו' משמע דיהיה ביטול וכו' עכ"ל א"כ לפי"ז באנו מתאאר למחלוקת בבריא