משכנות הרועים רפב

הרא"ש בפ' הכותב שם כתב והאי אפשר לשדורי ולאודועי שכ' רב אלפס ירצה לפרש האי אפשרות בכדי שילך השליח ויחזור תוך שלשים יום וכו' עכ"ל וכ"כ הטור שם בשם הרא"ש אמור מעתה דעת הרי"ף לפ"ד הרא"ש שלשים יום וכד' הרמב"ם לפי דברי הרשב"א כמדובר ומ"ש הרל"ם ע"ד רבינו שכתב במהרה שהרא"ש פי' שלשים יום ע"ש אינו מדברי הרא"ש אלא מתורתו של הרשב"א וכדכתי' איך שיהיה תני תנא כיצד הלך לו למד"ה וכו' ורבינו כתב למדינה אחרת וקאמר דמהלך שלשים יום בהליכה ובחזרה דהיינו ט"ו יום וכ"ש לפי מ"ש הרל"ם ע"ש א"כ תבנא לדיננא דמהלך ט"ו יום חשיב מקום קרוב ורבינו קרי מדינה אחרת בדין תלה בגדול ובדין הנפרע שלא בפניו וחד שיעורא לתרוייהו אמור מעתה כיון דמפה למתא ארג'יל יע"א מהלך ט"ו יום למרבה אין כופין את הקטן לחלוץ ודחינן לה משום דח"ג דאורייתא וכ"ש דאפשר שהוא מייבם דעדיף טפי כיון שאין לו בן ומשיאין לה עצה שתלך כיון שהוא שקט על שמריו בארץ מולדתו ואין לומר כיון דכל עיקר מה שהוטל על היבמה לילך אחר היבם אינו אלא משום שהוא בא להתירה וכיון דאיכא את המתירה תו לא רמיא עלה לילך אחר הגדול לקיים מצוה בגדול דהאי מצוה לאו על דידה קיימא אלא על האחין ומשום אח גדול לקיים מצוה בגדול שדינן עלה גודא רבה כי היכי דתטרח ותיזיל הא ליתא דא"ה כי פריך תלמודא ננטר ליה לקטן עד דגדיל או לגדול עד דאתי וחליץ לישני וכי משום דלקיים מצוה בגדול תתעגן ותיזיל וכ"ש שמזונותיה משל עצמה והיכי מעגנין לה ומפסידין אותה מזונות כי היכי דלקיימו מצוה בגדול ואמאי איצטריך לטעמא דשהויי מצוה לא משהינן

וראיתי להנמק"י שכתב אעפ"י שאחיך במד"ה גדול ממך כיון שאתה גדול האחים אשר לפנינו עליך המצוה דשיהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה עכ"ל ולא ידעתי מהיכן גמר לה דמשום עגון נגעו בה ובגמרא לא אמר אלא משום שהוי מצוה ולא אדכר לחשש עגון כלל דאכתי איכא למיקם עלה דמלתא דשאני הך הבא ליפרע שלא בפניו דליכא טעמא דשיהוי מצוה אבל בנ"ד דאיכא שהוי מצוה מאין הרגלים לשהויי מצוה עד שמודיעין לו דתבעי ליה שלשים יום בהליכה ובחזרה ואע"פי שהת"הד סי' רס"ט בסו"ד כ' וז"ל ומ"מ אשכחן דמאחרין כמה מצוות כדי לעשות כתקנן ובהכשר ובהידור וכו' ע"ש היינו לאחר הפדיון עד יום ל"א ומשכחת לה נמי ג' ימים כגון י"ט שחל להיות ביום חמישי דה"נ מאחרין עד יום א' וכמ"ש הרב עצמו בסי' ל"ה גבי ברכת הלבנה שמאחרין עד ד' ימים אבל טפי לא

והנה מאי דפשיטא ליה לתלמודא דשהויי מצוה לא משהינן ומה"ט דחינן למצות חליצה בגדול דהוי דאורייתא לא ידענא מהיכא נפ"ל לתלמודא וראיתי לה' פנים מאירות שם די"ו ע"א שכתב דנפ"ל מהא דכתב רש"י בפ' בא מהמכילתא הא דכתי' ושמרתם את המצות א"ת המצות אלא את המצוות כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה לידך מצוה עשה אותה מיד וע"כ אתי אפילו לקיים את המצוה יותר מן המובחר אין ממתינין דאי למצוה גופה להקדים פשיטא דהא כבר ילפינן דזריזין ומקדימין למצות מאברהם אלא ע"כ אתי ללמוד דמצוה הבאה לידך עשה אותה מיד ואפי' להמתין על המצוה לעשותה יותר מן המובחר אין ממתינין עכ"ל ומתוך דבריו ז"ל שהוא סובר דהך דרשה דא"ת. היא דרשה גמורה וזה אינו דא"ה מאי דכתי' כי בעצם היום הזה הוצאתי וכו' מאי שיאטיה לגבי חימוץ המצוה אלא עכ"ל דאינה דרשה גמור' ואסמכתא בעלמא היא ומה שהביאו רש"י בפירושו אע"פי שאינו פשוטו של מקרא תי' הרב קרבן חגיגה סי' כ"ה. מדהו"ל למכתביה בהדי מצות המצוה ונטריה עד מצות יו"ט ללמדך וכו' ע"ש והאי ודאי אינה דרשה גמורה וביומא דל"ג אהא דאמרינן דישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות יהיב טעמא רבה משום דאין מעבירין על המצות ופירש"י הפוגע במצוה לא יעבור ממנה ונפ"ל במכילתא מושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות לא תמתין לה עד שתחמץ ותיישן עכ"ל והתם במצות שקולות דמה לי דישון המזבח מ"ל הטבת נרות אבל למעבד מצוה יותר מן המובחר לא שמעינן לה וא"א לדברי הרב ז"ל הו"ל לרש"י לפרש מאברהם גמרינן לה אלא עכ"ל דמאברהם לא גמרינן אלא כשיש מצוה לפניו שמצותה כל היום זריזין מקדימין לעשותה בבקר ומצאתי להרדב"ז בחדשות סי' תקכ"ט דפשי' ליה דהך דרשה דמכילתא אינה אלא אסמכתא בעלמא ע"ש והרב החסיד בקונט' ארעא דרבנן אות א' סי' א' בסי' ט"ו הביא תשו' הרדב"ז הלזו ע"ש ודע דהא דאין מעבירין על המצות ושהויי מצוה לא משהינן תרי מילי נינהו דהא דאין מעבירין מיירי כשיש ב' מצות לפניו כגון דישון המזבח והטבת הנרות ובעי למעבד תרוייהו אבל אי לא למעבד' לא גמרי' מניה אלא נעביד לתדיר לחודיה כמ"ש התוס' ביומ' שם בד"ה אין מעבירין וכו' ע"ש ובפ"ק דמגילה דף ו' אמרי' דר"א סבר דאם נתעברה השנה קורא באדר הסמוך לשבט בכל שנה ושנה וקאמר תלמודא מסתבר טעמא דר"א דאין מעבירין על המצות ופרשי משבא לידך תקדים לעשות כדתניא במכילתא ושמרתם את המצות אם באה מצוה לידך אל תחמיצנה עכ"ל וכבר דחו התוס' שם מהאי סוגיא לדברי התוס' דיומא ע"ש מיהו בקריאת מגילה בין שקורא באדר א' או ב' ליכא שום יותר המובחר אבל אה"נ אי איכא למעבד הך ביותר מהמובחר לא אמרו אין מעבירין אלא אדרבא מהדרינן ומשהינן לה עדיף טפי וע"כ הא דאמרי' גבי מ"ש הגדול במד"ה אין ממתינין לו דשהויי מצוה הוא היינו דוקא כשהוא שוהה זמן רב ומעתה מ"ש הרדב"ז בראשו' סי' י"ג מי שהוא חבוש ונתן לו השר יום א' להתפלל ודעת חכמי הדור לברור לו יו"הכ או יום פורים משום מקרא מגילה ופרסומי נסא דבעינן עשרה וכו' והרב חלק עליהם וכתב אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא דאנן קי"ל דאין מעבירין על המצות הילך המצוה א' שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו היא קלה או חמורה וכו' ע"ש נלע"ד דמודה הרב ז"ל שאם היה יו"הכ או פורים קרוב לנתינת הרשות ימתין לעשות המצוה מן המובחר וכמ"ש הרב תה"ד סי' רס"ט אשר הונף ואשר הורם ולפי האמור בדעת הרדב"ז מתרצא שפיר מה שהק' עליו הרב מוהר"ץ אשכנזי סי' ק"ו מהך דפ' התכלת דהתם ליכא אלא שהות דחד יומא מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר דאי אמרינן תדיר עדיף כל כהאי גוונא שפיר משהינן ולית בה משום אין מעבירין על המצות וכדכתי' בעניו' איברא דאכתי פש גבן מאי דפשיטא להת"הד דמד"ה דומיא דקטן שהוא לזמן מרובה אבל ממדינה למדינה לית לן בה אבל לזמן מרובה חיישינן שמא ימות